סאמר פאן

" אז בחרת סרט? "

" חכה, " ג'יין גלגלה את הגלגל של העכבר. " זה קשה, פטס. יש הרבה סרטים. "

" טוב, בסדר. בלי לחץ. אני מציע סרט פנטזיה. "

" לא, לא, לא. אני לא בת עשר. "

" אז אולי סרט רומנטי? "

" אתה מנסה להתחיל איתי מחדש או משהו? " צחקה ג'יין.

" אז אולי סרט אימה? "

" אני מפחדת! " ג'יין קפצה ממקומה.

" אני אגן עלייך, " חייך פטר. ג'יין דחפה את פטר, והוא סובב אותה.

הוא דגדג אותה בבטן, היא הסתובבה והוא נישק אותה בפתאומיות.

הם התנשקו בעדינות, ידיה נשענות על כתפיו, ליד צווארו, וידיו סביב מותניה.

הם התנשקו 4 דקות, עד שג'יין התנתקה רגע: " אז סרט אימה, בסדר. "

" יש. " פטר המשיך לנשק את ג'יין בעדינות.

" טוב, קדימה, הלכנו? " ג'יין התנתקה לרגע, ובילגנה את שערו של פטר.

" בואי, אני רק אקח את הטלפון שלי. "

פטר ניתק את הטלפון הקטן מהמטען וטחב אותו בכיסו.

" זזנו? " שאל פטר, והחזיק בידה.

ג'יין הייתה הראשונה שצעדה לכיוון הדלת. הם ירדו במעלית של המלון.

" אתה יודע, אני מכירה אותך שבוע ויומיים לפחות. תראה איך התאהבתי בך כל כך מהר. "

" טוב, " צחק פטר. " הפעלתי את קסמיי. "

" באמת, פטס... אולי מיהרנו מדי? "

" מה זאת אומרת, מיהרנו מדי? " נבהל פטר. המעלית בדיוק הגיעה לקרקע.

פטר וג'יין יצאו מהמעלית והתקדמו לכיוון הכניסה ויצאו.

" טוב, חכה רגע. איך נגיע לשם? "

" ברגל, אלא מה? " 

" פטס, לוקח הרבה מאוד זמן להגיע לקולנוע. הרבה זמן מעייף. "

" אז איך נגיע באמת? "

" אה, ברכב של האירוע. " ג'יין התכוונה לרכב ההוא שבו פטר והיא הגיעו למלון, היום שבו פטר הציע לה נישואים.

" גאונה. " פטר וג'יין רצו אל הרכב.

פטר פתח לה את הדלת לאחריה נכנס. הוא התניע את הרכב ונסע.

" אז מה אמרת קודם, בלה? " שאל פטר, לא מזיז את ההגה הרבה פעמים.

" אני אמרתי שאולי מיהרנו קצת, שכל זה נראה בלתי אפשרי. "

" מה, ש...התאהבנו? "

" כן, ותחשוב על זה. אני מכירה אותך רק שבוע בודד. אולי הכל קרה מהר מדי? "

" אז מה את בעצם אומרת, בלה? "

" שלא תחשיב את זה כפרידה, כן? אני אוהבת אותך מאוד - מאוד. אני לא רוצה להיפרד ממך, ואני לא אעשה את זה גם אם מישהו יאיים עליי ויכריח אותי, גם במקרים הגרועים ביותר אני לא אעזוב אותך. רק תחשוב על זה. "

" את יכולה לחזור על החלק שבו אמרת שאת אוהבת אותי? "

פטר עמד ברמזור וג'יין נתנה לו נשיקה ארוכה ככל האפשר.

" תודה רבה לך. " הוא חייך ונסע לאור האור הירוק שברמזור.

ג'יין ופטר הגיעו לקולנוע. הם נתנו את הכסף למוכר ונכנסו לחדר ההקרנה.

ג'יין לפטר ישבו בסוף השורות, ממש בסוף, ולא היה בשורה אף אחד חוץ מהם. מולם גם לא היה מישהו, רק בשורות התחתיות. כולם רצו לראות את הדם.

ג'יין ופטר ישבו בקצה של השורה האחרונה, בצד הכי השמאלי, ליד הקיר. ג'יין הייתה ליד הקיר ופטר היה לידה.

" אני מפחדת, חמודי שלי. " ג'יין התחפרה בידיו של פטר.

" אל תדאגי, יפה שלי, אני פה. " הוא נישק אותה בראשה. " גם את זה תעברי, מתוקה. אני פה, לא הולך לשום מקום. " 

ג'יין כבר הרגישה יותר טוב.

הסרט התחיל. בהתחלה הסיפור דיבר רק על שני שוטרים שירו בהם. ואז כל הדם והמכות והיריות הגיעו.

אז פניה של ג'יין נשענו בחוזקה על כתפו של פטר.

" היי, מה קרה? " הוא לחש לה.

" אני מפחדת, לא בא לי לראות את זה. זה מגעיל. "

" זה רק סרט, בלה. הנה, רוצה להרגיש יותר? "

ג'יין הנהנה. 

" תסתכלי עליי. " ג'יין הפנתה את פניה אל פניו של פטר. הוא נישק אותה בשקט ובעדינות. הנשיקה הייתה ארוכה, קפואה.

הפרק הקודם		הפרק הבא