כישופי זמן, אהבה וכול מיני שטויות אחרות

תודה רבה על התגובות ושמחה שנהניתם, הנה פרק הבא:)

פרסי התעורר עם תחושת דז'ה-וו. הוא שכב במיטה, חסר כוחות ולידו ישבה נערה בלונדינית יפייפיה שהאכילה אותו במזון האלים.

"אנה-בת'," הוא קרקר קלות. היא התעלמה ממנו, רק שמה את הקשית בפיו והכריחה אותו לשתות את הנקטר. טעמן המוכר של עוגיות השוקולד-צ'יפס הכחולות של אימו הציף את פיו. הוא חייך קלות.

"בחיים אל תעשה את זה שוב, מוח אצה," דיברה אנבת' בפעם הראשונה. פרסי יכול היה להישבע שהוא רואה קמטי דאגה נוצרים סביב עיניה, למרות שהיא עוד לא הייתה בת שמונה עשרה אפילו.

"'צטער," מלמל פרסי בין לגימה ללגימה.

"אני יודעת שאתה רוצה להציל את כולם וכמה זה קשה לך לראות שכולם כאן מתים אבל פעולות כאלו לא יביאו לנו ניצחון. פרסי, אנחנו לא נוכל לנצח בלעדיך." פרסי החליט לא לענות אז אנבת' המשיכה לדבר.

"אתה המנהיג כאן," היא אמרה והחזירה את הכוס הריקה אל השולחן. פרסי ניסה להתיישב אך מאמציו האלו חרס. אנבת' עזרה לו בעדינות.

"את... וקלאריס..." הוא נאנק. אנבת' סידרה את השמיכה מסביבו מחדש, נזהרת שלא לגעת בחזהו עליו פרסי הרגיש תחבושת עבה ומגרדת. נראה שהוא נפצע די גרוע. אופס.

"אנחנו אולי אחראיות על האסטרטגיה אבל אל מי אתה חושב שכול החניכים מרימים מבט? אלי? לא, אליך. אתה צריך להראות לכולם שאתה בסדר. אתה צריך לגרום להאמין שאתה בסדר. אם הם יחשבו שאתה חזק, הם יהיו חזקים." אם הוא לא היה מותש כול כך, פרסי היה מסמיק. במצבו הנוכחי הוא פשוט הנהן.

"חוץ מזה, אתה לא הולך לברוח ממני כול כך מהר, מוח אצה," היא אמרה וחייכה חיוך עקום. הוא לא היה לגמרי שמח, אבל מספיק קרוב בשביל פרסי. הוא חייך בחזרה.

"לעולם לא, חכמולוגית," הוא ענה באיטיות. ולרגע, הם לא היו במלחמה, הם רק חייכו אחד לשני כמו זוג אידיוטים ואנבת' לחצה את ידו של פרסי בעידוד.

"מתקפה אווירית?" הרגע נשבר. פרסי לא רצה לשאול, אבל הוא היה חייב. אנבת' נאנחה אבל לא התלוננה.

"היו עוד שתי נפילות. שני הרוגים." פרסי הרגיש את לסתו מתהדקת, "שני חצויים צעירים, רוב דאלאס ואדי בארקס." ילדים. בסך הכול ילדים. הם היו בני עשר, אולי, לא לוחמים. זו הייתה השנה הראשונה של אדי, השנייה של רוב. שניהם ילדים של אלים זוטרים.

"דיברת... ג'ייסון?" שאל פרסי והשתעל. "מים," הוא ביקש. אנבת' הנהנה.

"כן, הוא לא חושב שהוא יכול לעשות הרבה אבל הוא עובד על זה עם קלאריס עכשיו," היא ענתה בעודה מתרוממת ויוצאת מהחדר, ככול הנראה כדי להביא לפרסי כוס מים. זו הייתה הפעם הראשונה שפרסי הבין שהוא לא במרפאה, בה היו כיורים, אלא מקום אחר. הביתן שלו. הקיר לידו היה מכוסה בתמונות שלו עם אנבת', גרובר, אמא שלו ועוד כמה חברים שרובם כבר היו מתים.

אנבת' חזרה עם כוס מים ועזרה לפרסי לשתות אותה במהירות.

"יותר טוב," הוא אמר בקול מעט יותר רגיל, אם כי עדיין קצת איטי. "עוד משהו?"

"אוקטביאנוס הסכים להפסקת נשק אחרי המתקפה שלך. הורדת לו שני מפקדים, אבל הוא הולך להפר אותה." פרסי לא התפלא, אוקטביאנוס לא היה מה שאתה מכנה בן אדם אמין. ובאשר למעלליו, פרסי העדיף לא לזכור. הוא הרג לפחות שני אנשים. מי יודע כמה עוד. חצויים, כמוהו, זאת הייתה מלחמת אחים בכול מובן המילה.

"מתי?" הוא שאל.

"עם השקיעה," אמרה אנבת' בקול קודר, " אנחנו מנסים להתכונן אבל אנחנו די אובדי עצות." פרסי שמח שהיא כנה איתו ולא משקרת כדי לגרום לו להרגיש יותר טוב. הוא היה צריך לדעת הכול. לא שהוא ציפה למשהו אחר מאנבת'. "אנחנו מנסים לתת לכמה שיותר לוחמים לנוח עכשיו אבל התרחיש הכי טוב זה שיהיו שני רומאים על כול יווני." לא תרחיש שפרסי אהב במיוחד.

"אני.." הוא נאנק והרים יד כבדה כדי להביט שיער מעיניו, "צריך לעזור." אנבת' הביטה בו במבט מזועזע.

"פרסי," היא אמרה לו, "אתה כמעט מתת. אתה מתת. וויל היה צריך להחיות אותך. אתה לא יכול להלחם! תסתכל על עצמך!" פרסי חייך חיוך עצוב.

"חייב," הוא אמר בפשטות. אנבת' לא הפסיקה לנענע את ראשה.

"תוציא את השטויות האלו מהראש שלך. אנחנו נשרוד את המתקפה הזאת ואתה תוכל להלחם כשתחזור לעצמך. בינתיים, תנוח. אני צריכה ללכת לראות מה קורה במועצת המלחמה-" האנשים שישבו סביב שולחן הפינג-פונג בביתן הראשי "-אבל פייפר אמורה להגיע לכאן עוד מעט. יש לה משהו לדבר איתך לגבי מה שזה לא יהיה שקרה עם אחותך. אתה עדיין צריך לספר לי." פרסי הנהן אבל לא ענה. איזי. אם כול מה שקרה במחנה, הוא כבר כמעט שכח מהבעיות של אחותו.

"יופי," הוא אמר לבסוף. אנבת' הנידה בראשה, הנחיתה נשיקה קצרה על שפתיו ויצאה מהביתן. מותירה מאחוריה פרסי ג'קסון אחד מלא דאגות שהחל להיאבק בגופו בניסיון להתרומם על רגליו.

"פרסי," אמר קול מוכר מהצללים. עיניו של פרסי כמעט קפצו מחוריהן למשמע הקול המוכר. אף אחד אחר לא היה שם כדי לראות את הדמות השחורה המתקרבת אל פרסי ג'קסון חסר ההגנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא