נפלאות החיים

היי, תודה לכולם על התגובות ואממ, זה יקרה בעוד כמה פרקים, תהיו בטוחים. חולה עליכם! 

בשיתוף השיר "Clint eastwood של Gorillaz" - חיבבתי את ההתחלה, כדי לכם לשמוע):

,I'm ain't happy"

,I'm feeling glad

,I got sunshine in a bag

 ,I'm uselles, but not for long

,The future is coming on

,Is coming 

"...Is coming on

נקודת מבט ג'יין

צעקה נשמעה מהחדר של אחי טדי. "ג'ין, תפסיקי עם המוזיקה הארורה הזאת!"

הוא לא ילד חמום מוח בדרך כלל, אבל בכל זאת, הוא כן התמיין לגריפינדור לפני שבע שנים. אני לא אהבתי את השיר כולו של הלהקה, או את הלהקה בכלל. אהבתי רק את הבית הזה, את הבית הגאוני והקצבי הזה.

אוי, שכחתי. אני בטח צריכה להציג את עצמי עכשיו, מה שיהיה אידיוטי למדי. עד שאחי ייכנס לחדר בצעקות, מתלונן.

אני ג'יין ליליאן פוטר. אני שונאת את השם ג'יין. ההורים שלי קוראים לי ג'יין, אבל כל השאר מכירים אותי בשם ג'ין. אני אוהבת לשמוע מוזיקה, בעיקר. מוזיקה מכל הסוגים. Coldplay. Imagine dragons. Vance boy. אפילו Tonight ו-Some nights של להקה ישנה עם מאות מיליוני צפיות בטיוב.

אני בת 17, כך שאמא שלי בת 41 ואבא בן... 43, נראה לי. אני לא בטוחה. הם לא מסכימים לגלות לי את הגילים שלהם, אין לי מושג למה, אולי כי הם מרגישים זקנים מדי... צחוק מרושע.

בכל מקרה, התמיינתי לרייבנקלו. ואחי "תיאודור" התמיין לגריפינדור. אבא שלי טהור דם, ואמא שלי... טוב, היא לא קוסמת. אבל אני לא מתביישת בזה, כמובן שלא. יש המון ילידי מוגלגים גם ברייבנקלו, ומזל שלא התמיינתי לסלית'רין. למרות שיש לי שם את דמיאן, אבל אחותו אמה היא ברייבנקלו, והיא החברה הכי טובה שלי. ודניאל וג'ולייט.

הצבע האהוב עליי הוא כחול. מעל לשולחן הכתיבה שלי, יש דגל קטן של ברייבנקלו. דני היא רודפת בקבוצת הקווידיץ' שלנו, ואמה... טוב, היא לא עוסקת בקווידיץ'. לדני יש שיער שחור, מעט מקורזל ומתולתל. הוא כמעט תמיד רטוב, משקצת מפחיד, ואסוף תמיד-תמיד לצמה אחת, עבותה ומהממת. לאמה יש שיער בלונדיני כהה, או יותר נכון, שטני כהה, ועיניים כחולות וחיוורות. העור שלה חיוור, והיא בלשית מעולה.

לי יש שיער חום כהה ועיניים חומות בצבע דבש - 

"מתוקה?"

אמא. אוי, אמא. מה, אמא? עוד פעם טדי?

"כן, אמא?" אני שוכבת במיטתי בנחת ומאזינה למוזיקה המפלחת את אוזניי וגורמת ללב שלי לרעוד. הרי זו חופשת האביב המזורגגת. 

"ט...טדי מבקש שתחלישי את המוזיקה," אומרת אמא. "גם אני, ג'ייני!"

"אוקיי, אמא!" אני מנופפת בשרביטי, ממלמלת לחש והסטריאו נכבה.

"תודה, ג'ייני." היא יוצאת מהחדר ואני נאנחת.

מחר נגמרת חופשת האביב.

נקודת מבט טדי

אני שונא את החיים עכשיו. כשהבנתי, בדקה האחרונה לאחר המוזיקה המטומטמת של ג'ין, שיש לי עוד סיכום אידיוטי להגיש לפרופסור בקניהאם המלכה גוויניבר, אשתו של המלך ארתור. פרופסור בקינהאם מלמד במקום הרוח האידיוטית הזאת את תולדות הקסם, וזה ממש משעמם. השיעור האהוב עליי, תאמינו או לא, הוא אסטרונומיה. לכל אחד יש את המקום שלו, את הסדר... ואני יודע שזה ממש משעמם אחרים, אבל אותי זה קצת מעניין.

על מי אני עובד? "השיעור" הכי אהובים עליי הוא התגוננות מפני כוחות האופל. למרות שהם לא הופיעו כבר שנים, אלא רק כמה אוכלי מוות כושלים שמתים כל רגע, ההילאים עדיין עובדים. כמו אבא שלי. אמא שלי רופאה. דוקטור.

הנייד שלי מצלצל. זה ג'ייסון. "היי, ג'יי."

"היי, טדי. מה 'תה עושה?" ג'ייסון עבר בגיל תשע מארצות הברית אל אנגליה. הוא לא חכם במיוחד, אבל אהוב הבנות. 

"אני? סתם. סיכום לבקניהאם," אני משקר ללא היסוס. ג'ייסון הוא לא חכם במיוחד, אז הוא תולה בי תקוות ללימודים שלו. "מה אתה עושה?"

"אממ, אני... משחק מונופול," ג'ייסון הוא יליד מוגלגים. הוא זיין את אשלי אורלנדו, סמנת'ה טרומן... ועוד לפחות עשרים בנות שאני לא יודע את שמן. אבל אחת מהן בהיריון, וג'ייסון הסתבך שנה שעברה. היא נשרה מהוגוורטס. כולן אוהבות אותו לא רק בגלל השיער השחור, העיניים הכחולות והשרירים מתפקיד הרודף בגריפינדור, אלא גם מהמבטא הטקססני הכובש. הוא מטקסס. כן, בטח משחק מונופול. ההורים שלו יצאו לנסיעת עסקים להמפשייר. "אני ידבר 'תך אחר כך, טדי." הוא ניתק את הטלפון והמשיך לעשות מה שהוא לא עושה. ככה נראו החיים שלי.

טוב, לא בדיוק.

הפרק הקודם