המלך הקטן

בחזרה להוגוורטס, סיריוס רץ הישר אל הקונדסאים. רגולוס עקב אחריו בדממה, אבל כשהגיע הוא הופתע ממבט מלא שנאה מצד אחיו.

"מה אתה רוצה?" הוא שאל, ידו נעה באינסטינק להגן על רמוס, ונראה שגם על פיטר.

"שום דבר," אמר רגולוס בהפתעה, מביט באחיו בבלבול ברור לגמרי. "לא... חזרנו?"

"מה נתנו לך לשתות בחג?" שאל סיריוס במעיין גיחוך מגעיל.

"אבל התנצלתי-"

"מתי בדיוק?"

"ביום ההוא, מחוץ למעונות גריפינדור-"

"אתה רק כיוונת עלינו שרביט!" קולו של סיריוס עלה באיום, ורגולוס נסוג צעד אחד אחורנית.

"כי כיוונת עלי קודם! אני רק באתי להתנצל-"

"תספר את זה למישהו שיאמין," אמר סיריוס והסתובב על עקביו, מפנה גב לרגולוס והולך עם חבריו לרכבת.

"אבל... דיברת איתי..." מלמל רגולוס, ידו נשלחת רק מעט קדימה, בניסיון נואש ואבוד מראש לתפוס משהו מאחיו.

הוא נאנח ולקח את המזוודה שלו. אוליבר נמנם בנחת בתוך הסלסילה הרגילה שלו בעוד רגולוס הלך בצעד כבד אל הרכבת האדומה.

ברכבת הוא מצא לעצמו תא לבד ושקע בשינה, ספר פתוח על לוח ליבו.

הוא התעורר בהפתעה כאשר יד ניענעה אותו. "סירי?..." הוא מלמל ופקח את עיניו בטשטוש, אבל במקום לפגוש בזוג עיניים כחלחלות מיישירות מבט הוא מצא שתי בריכות זהב עמוקות בוהות בו.

רמוס.

"מצטער לאכזב אותך," הוא אמר בכנות רבה. "אפשר לשבת?"

"אה, בטח..." רגולוס פיהק והתמתח תוך כדי ניסיון להרים את עצמו לישיבה. "איפה השלושה האחרים?"

"בקרון שלנו, הם חושים שאני בשירותים."

"ממ." רגולוס הביט באוליבר שהתחכך בעדינות ברגל של רמוס. זה היה תירוץ מושלם לא להביט בעיניו.

"מה שאמרת בתחנה..."

"תשכח מזה, נתנו לי לשתות משהו בחג, סיריוס לא חזר לדבר איתי." השקר היה חלק כחמאה בגרונו.

"לא זה, פשוט... אמרת שרצית... להתנצל?"

"אה, כן, סליחה על הדברים שאמרתי, זה היה מצב מסובך."

"שאר הסלית'רינים הכריחו אותך?"

"סליחה?"

"ראיתי אותם עומדם שם."

"אף אחד לא הכריח אותי לעשות שום דבר," אמר רגולוס, זיק של גאוותנות בלאק-ית בקולו. "בחרתי לעשות את זה. אני בכל זאת מצטער."

חיוך משועשע התמתח על פניו של רמוס.

"מה?"

רמוס מגחך.

"היי, מה מצחיק אותך?" כעס קל החל להישמע בקולו של רגולוס.

"סתם, זה... מצחיק קצת, זה הכל."

"מה מצחיק?"

"אתה פשוט... נו, אתה די דומה לסיריוס כשאתה אומר דברים כאלו."

"כאלו?"

"אף אחד לא יכול להכריח אותי, למשל."

"לא אמרתי שאי אפשר, אמרתי שלא הייתי חייב."

"אם לא היית חייב... אז למה?"

רגולוס פתח את פיו לענות ואז סגר אותו, מביט ברצפת הקרון. "אני לא חושב שיש סיבה לכל דבר."

"בטח שיש," אמר רמוס וליטף מאחורי האוזן השחורה של אוליבר.

"אבל לזה אין."

"עשית סתם דבר בלי סיבה?"

"אני רק בן אחת עשרה. זה מה שאנחנו עושים."

"אתה מדבר כאילו אני רחוק מהגיל הזה. אבל לומר את האמת, אני ממש לא מרגיש כאילו אני מדבר עם בן אחת עשרה. אתה בטוח שאתה לא מבוגר יותר?"

שתיקה השתחררה בקרון. "הם יחפשו אותך," הודיע רגולוס. "עדיף שתלך."

עוד מבט זהוב נוקב ורמוס הניח לאוליבר בשקט ויצא מהקרון, מותיר את רגולוס להתבוסס במחשבות חדשות.

מה הכוונה מבוגר יותר?

הפרק הקודם		הפרק הבא