דם...

זה הפרק האחרון... מקווה שתיהנו...

למעוניינים יש לי סיפור חדש בפורום סס"ש שנקרא אהבה חשאית...

תודה על התגובות :)

**********************************************************************************************************************************************

היו אלה ימים מאושרים שטופי שמש. אנשים וערפדים חיו יחד, בלי פחד ללא חשש מפני החברים שלך, כי כולם היו חבריך ערפדים ובני אנוש כאחד.

לאונרדו ואלדז ערפד צעיר ויפיפה זהוב שיער הלך בסמטאותיה של העיר רומא כשלפתע שמע קול פעמונים שר. הוא הלך בעקבות הקול  עובר בין הסמטאות בעקבות אותו קול מופלא עד שהגיע אל ביתו. אשתו שרה במרפסת כשהיא יושבת וסורגת גרביים קטנות.

לאונרדו מיהר במעלה המדרגות של ביתו אל המרפסת בקומה השנייה וחיבק את אשתו ההרה,היא הייתה בחודש התשיעי להריונה והייתה צריכה ללדת בקרוב. "שלום לך נסיכה שלי" אמר לאונרדו. "היי לאו שלי, איפה אדריאנו? " שאלה גבריאלה בחיוך. "אדריאנו? אוי שיט! שכחתי לקחת אותו מהגן! אני לא מאמין! " הוא מיהר במורד המדרגות וכשפתח את הדלת מצא את עצמו מול אביו ואדריאנו הקטן.

"אני חושב ששכחת משהו" אמר טוני. אדריאנו הביט בלאונרדו במבט זועף כשזרועותיו משולבות על חזהו. "שכחת אותי! שכחת אותי בגן! " אמר אדריאנו בכעס. ערפדים צעירים וילדים למדו יחד כעת בגנים ובבתי הספר. "אני מצטער קטנטן, זה קרה כי מיהרתי לוודא שאמא שלך עדיין לא ילדה את התינוק החדש, בגלל זה שכחתי" אמר לאונרדו. "אני שומעת אותך, אל תשתמש בי ובתינוק שלי כתירוץ" קראה גבריאלה מלמעלה. "שלנו! " תיקן אותה לאונרדו והזעיף את פניו למשמע צחוקה. "יש לי מזל שסבא עובד ליד הגן אז הוא ראה אותי כשהוא יצא הביתה" אמר אדריאנו בזעף ונכנס פנימה מבלי להביט באביו פעם נוספת.

לאונרדו נאנח והזמין את טוני להיכנס. אדריאנו נכנס לסלון עם בקבוק קטן של דם ונעמד מול טוני שהכיר את נכדו מספיק טוב בשביל לדעת מה הוא רוצה. הוא הניף אותו על זרועותיו והושיב אותו על ברכיו כשהוא מלטף את תלתליו הזהובים בעוד אדריאנו שותה את ארוחת הצהריים שלו.

לאונרדו שקע במחשבות ונזכר באותו ליל ירח מלא גורלי.

בחזרה אל ליל הירח המלא:

"לא!!!! גבי שלי, לא! " צרח לאונרדו אל הירח המלא ועטף אותה בזרועותיו. הוא הוציא את הפגיון מחזה והביט בפניה. חיוך נפרש עליהם. "שמור על העולם שלנו שיהיה שליו וללא מלחמה" אמרה גבריאלה ועיניה נעצמו.

לפתע ערפד ניגש אליהם. "שומר החצויה, אני יכול לעזור בבקשה? יש לי יכולות ריפוי" אמר הערפד. לאונרדו הביט בו בדמעות והנהן. "בבקשה אני לא יכול לאבד אותם, היא בהיריון, תציל אותה" התחנן לאונרדו בדמעות.

הערפד רכן אל גבריאלה והעביר את ידו מעל חזה בעוד טוני מחבק את לאונרדו שסרב להסתכל על אהובתו עד שישמע את קולה. לפתע גבריאלה החלה להיאנק ולהשתנק. היא פקחה את עיניה והביטה סביבה. "תודה" היא לחשה לערפד הזר. הוא קד לפניה. "הכבוד כולו שלי להציל את המלכה שלנו" אמר הערפד וחזר אל שורות הערפדים.

גבריאלה התיישבה על הקרקע, היא חשה מסוחררת מעט. "לאו? " היא קראה לו והוא סובב את פניו ומיהר אליה עוטף אותה בזרועותיו. "גבי שלי, חשבתי שאיבדתי אותך, אתכם" הוא בכה. "ששש... הכל בסדר עכשיו" היא הרגיעה אותו וליטפה את ראשו.

רפאל בונביני, נציג המסדר, ניגש אליה כשלצידו גבריאל ואביו. "אנחנו מפרקים את המסדר, את בהחלט המתאימה לשלוט" אמר רפאל והושיט לה את ידו. היא אחזה בה והוא עזר לה לקום מהקרקע ונשק על גב כף ידה. לאונרדו נהם בקנאה. "לאו! " נזפה בו גבריאלה. רפאל חייך. "תירגע ילד, זה לא שאת לא יפה, את יפיפייה למען האמת, אבל אני נשוי, נשוי באושר" הוא אמר בחיוך. לאונרדו נרגע. "אני לא ילד, אני יכול להיות הסבא שלך" אמר לאונרדו בזעף. "מצטער, אתה נראה צעיר" אמר רפאל וגרם לטוני לצחקק. לאונרדו שלח אליו מבט זועף.

גבריאל היה הבא בתור. "תודה, הצלת את חיי" אמר גבריאל ונשק על מצחה. היא חייכה אליו. "הוא היה יותר נועז ממני" אמר רפאל וגרם לכולם לצחוק שוב. "אני מאורס" אמר גבריאל. ועורר גל חדש של צחוק אצל הערפדים ובני האנוש כאחד. "תודה" מלמל אביו וכולם חזרו למקומם.

"אנו מתחילים הלילה עידן חדש, ערפדים ובני אנוש יחד, בלי מלחמה ובלי לשפוך דם, עידן של אהבה ושלום" אמרה גבריאלה.   

בחזרה אל המציאות:

"אבא? אבא? אבא! " קרא אדריאנו. לאונרדו ניער את ראשו. "אבא, אתה לא שומע? אמא צורחת שם, סבא טוני הלך לעזור לה, התינוק בא" אמר אדריאנו.

לאונרדו מיהר במעלה המדרגות אל המרפסת ואחז בידה של גבריאלה. "הירגעי, אני פה" אמר לאונרדו ונשק על ראשה. "קדימה גבי, היא כמעט בחוץ" עודד אותה טוני. "היא? " שאל לאונרדו הוא חשב שייוולד דווקא בן. "קדימה גבי, עוד קצת" קרא טוני. גבריאלה צרחה. לפתע נשמע בכי דק של תינוקת. "תן לי אותה דוד טוני, בבקשה" היא ביקשה ברעד. טוני העביר לה את בתה החדשה.

אדריאנו הציץ מפתח המרפסת. "אפשר עכשיו? אמא לא צורחת יותר? " שאל אדריאנו בחשש. כולם צחקו. "אפשר, בוא תראה את אחותך החדשה" אמר לאונרדו ומשך את בנו אל זרועותיו. אדריאנו הביט בתינוקת בסקרנות. לאונרדו נשק על ראשו. "איך יקראו לה? " שאל אדריאנו. "מרגריטה, מרגריטה ואלדז" אמר לאונרדו בחיוך.

מרגריטה גדלה להיות ילדה יפיפייה, בתה של נסיכת שני המינים, נסיכת הירח, גבריאלה, שהצליחה למנוע מלחמה בין שני המינים ובתו של אחד משומרי נסיכת הירח, לאונרדו.

וכך חיו בני האנוש והערפדים יחד עד עצם היום הזה.

בזכות נסיכת הירח שהצליחה למנוע את מלחמת הדם.

הפעם זה באמת היה הסוף.  J    

הפרק הקודם		הפרק הבא