pretending

השבוע הראשון בבית משפחת וויזלי עבר על קסי בצורה נוראית, היא הרגישה כל כך לא שייכת. היא הייתה בוכה בלילות, וכאשר הייתה מתעוררת בצעקות בגלל סיוט, דראקו לא היה שם בכדי לחבק אותה ולהרגיע אותה. גם הארי לא היה. רק הרמיוני, מנסה להרגיע אותה. אבל היא לא רצתה את הרמיוני, היא רצתה את דראקו.

השבוע השני היה פשוט יותר, היא התעוררה לתוך זרועותיו של אחד מתאומי וויזלי לאחר סיוט. הם החליטו לקחת אותה בתור פרויקט אישי, לגרום לה להרגיש קצת יותר בבית. ובכן, הם לא החליטו זאת, גברת וויזלי החליטה כך. זה היה אפילו מוזר יותר להתעורר לתוך החיבוק של אחד מהתאומים, וקסי עדיין רצתה את דראקו. רק את דראקו.

בשבוע השלישי היא הרגישה כמו חלק מהאנשים בבית. היא גילתה שפרד וויזלי יכול להיות אדם מעניין ביותר, ומצחיק. מאוד מצחיק. היא דווקא חיבבה את פרד וויזלי.

באותו הזמן גם ביל וויזלי וכלתו לעתיד, פלר דלאקור, הגיעו לבית. הבית הקטן היה מפוצץ באנשים וגרם לקסי להרגיש תחושת אושר שמזמן לא הרגישה. הבית כולו היה שמח. וקסי כבר לא התגעגעה לדראקו כל כך. היא כן, אבל הרבה פחות. עכשיו היא ציפתה לשבוע האחרון בכדי לראות את הארי.

בשבוע הרביעי קסי כססה את ציפורניה כשחיכתה את הימים האחרונים. היא ספרה לאחור, בקרוב הארי מגיע. בקרוב היא תראה את הארי. הוא אמנם לא דראקו, אבל הוא הארי, וזה מספיק טוב. אולי אפילו יותר טוב. כאשר החלו להגיע אנשים לתוך הבית, קסי קפצה מן הספה ורצה לראות מה קורה. לאט לאט הם הגיעו בזוגות. לג'ורג' הייתה חסרה אוזן. אוי ג'ורג'. היא רצתה לבכות, כל כך רצתה, אבל עיניה היו משוכות אל הארי, מתי ישים לב לקיומה?

לאחר כל הרעש, ג'ורג' המשיך להתבדח, מולי וויזלי נרגעה וכך גם ארתור. כולם ישבו בסלון לשתות כוס של וויסקי אש, ולפתע קסי הרגישה שוב מאוד לא קשורה.

"כדאי שאני אעלה לישון" היא מלמלה, "מחר צריך לקום מוקדם.." היא הלכה לחדרה, אך איש לא עצר בעדה.

היא שמעה את הדלת נפתחת, והרגישה את חיבוקו המוכר של פרד "הכול בסדר בלק?" הוא שאל.

"הכול בסדר פרד. אני רק מעט עייפה, הלחץ והאדרנלין עברו והשאירו תשישות" היא ענתה, חיוכה לא חיוך אמיתי, והיא ידעה זאת. גם פרד ידע.

"בסדר" הוא אמר לאחר כמה דקות שתיקה, "אני מצטער שאני לא הארי" הוא נשק לראשה והלך בחזרה אל אחיו.

גם קסי הצטערה שהוא לא היה הארי. אך הארי לא הגיע בכדי לעודד אותה, או לדבר איתה. למעשה, הארי לא דיבר איתה כל הלילה, כאשר התעוררה בצעקות שוב היו אלה ידיו של פרד. והפעם היא לא רצתה את חיבוקו של דראקו, היא רצתה את חיבוקו של הארי. היא ידעה שהוא בבית, היא ידעה שהוא בחדר ליד, ישן ליד רון. אך למרות זאת פרד היה זה שחיבק אותה, לא הארי. וזה הרגיש זר.

ביום המחרת לא יכלה לדבר עם הארי, כיוון שכולם היו עסוקים בהכנות לחתונה של ביל ופלר, שהייתה אמורה להתקיים בעוד כמה שעות. אפילו היא הייתה עסוקה. למעשה, היא חשבה שהיא הייתה יותר מדי עסוקה, לא היה לה זמן לחשוב בכלל. היא ראתה בזוית עינה את הארי וג'יני צוחקים. היא נשכה את שפתה ובלעה את הגוש המר שהיה בגרונה. היא נשבעה לא לבכות, אין לה למה לבכות. שום סיבה שבעולם.

היא החליטה לשלוח לדראקו מכתב. וכך היא חמקה מבין מטלותיה, והלכה לכתוב לדראקו מכתב ארוך. היא רצתה שוב את דראקו. היא רצתה חיבוק חזק וארוך מדראקו. חיבוק שינחם אותה. דמעותיה זלגו על הקלף ומרחו מעט את הכתוב. היא לא יכלה להפסיק לבכות. היא אפילו לא הבינה למה, הרי היא זאת שקראה להארי דראקו לפני חודש. מובן שהוא לא ירצה בחברתה.

רגע לאחר ששלחה את המכתב, דלת החדר נפתחה. היא הסתובבה בכדי לסלק משם את פרד, שבטח הגיע בכדי לנחמה. היא לא רצתה ניחום. לא מפרד לפחות.

היא התכוונה לצעוק על הדמות, אך כאשר נתקלה בעיניים ירוקות, השתתקה. קצב פעימות ליבה גבר בכל שניה שחלפה, והיא הרגישה כיצד היא קופאת במקומה.

"מולי מחפשת אותך" הוא אמר לאחר כמה רגעים של שקט.

קסי הנהנה לאט, "רק שלחתי מכתב.." היא אספה בזריזות את הקלפים המפוזרים בחדר, את הנוצות והדיו.

הארי התכוון לצאת מהחדר, אך התחרט והסתובב בחזרה. הוא הסתכל על קסי עד שהרגישה במבטו והסתכלה עליו בחזרה.

"מה?" היא נעה במקומה בחוסר נוחות. היא מעולם לא אהבה שהסתכלו עליה כל כך הרבה.

"את מאוהבת בו? במאלפוי?" הארי היה ישיר מאוד וגרם לקסי להסמיק. ברגע שראה את לחיה האדומות של קסי, הבין כי התשובה היא כן. הארי הרגיש כיצד ליבו מתנפץ לאלפי רסיסים. איך יכל בטיפשותו להאמין לרון?

הוא התכוון ללכת כאשר קסי החלה לדבר, "לא" היא אמרה, היה לה קל יותר לדבר כאשר גבו של הארי היה מופנה אליה, והוא לא ראה את פניה. "אני רציתי שתהיה דראקו כי אני רגילה לדראקו. הוא האח הגדול שתמיד רציתי. הוא יודע עלי הכול, ועד לפני שנה הוא היה היחיד שהצליח לנחם אותי." היא עשתה הפסקה קצרה, אך הארי לא זע ממקומו. הוא רצה להמשיך להקשיב לדבריה. "תבין, אני דאגתי. אני עדיין דואגת. אני לא יודעת כלום" היא נשכה את שפתה וניגבה דמעה טועה שזלגה במורד לחיה. "אני מצטערת אם פגעתי בך"

היא שמעה את הארי מקלל בקול ורגע לאחר מכן הוא היה מולה. היא עצמה את עיניה, מוכנה לחטוף מכה הגונה או כמה צעקות, אך למרבה הפתעתה היא הרגישה את שפתיו של הארי מתנפלות על שפתיה שלה. ידיו חיבקו את מותניה ברכושניות והצמידו אותה אליו, בזמן שידיה נשזרו בשיערו השחור והרך. שפתיו רכות ומזמינות, ולשונו השתחלה לתוך פיה. חוקרת, מחפשת. הם התנפלו אחד על השנייה, כאילו שהיו זוג מאהבים שלא התראו שנים. התשוקה והאהבה בערה בגופם, ויצאה בערבוב של שיניים, לשון ושפתיים.

שיעול נבוך גרם לזוג להתנתק ולהסתכל על הדמות הג'ינג'ית, שהסתכלה עליהם בחיוך משועשע, "אמא שלי מחפשת את שניכם. אתם לא יכולים להתחמק מהמטלות" פרד קרץ וצחקק, יוצא מן החדר בדילוגים קלים, כמו של ילד קטן שבדיוק גילה סוד.

קסי הסתכלה על הארי, שמה לב שגם הוא בוחן אותה, ולחייה התחממו בשנית. היא יצאה מן החדר בריצה מבלי להגיד מילה, משאירה את הארי לבד בחדר.

הוא חייך לעצמו בסיפוק, וצחקק כאשר חזר בזיכרונו על שקרה דקות ספורות קודם לכן. אז רון צדק במשהו סוף כל סוף.

הוא יצא מן החדר של הבנות, כולו מלא בחיוכים. טוב, לפחות עד שהוויזלים החלו להקניט אותו על מה שפרד ראה.

מקווה שאהבתם את הפרק..

ממש אשמח לתגובות! (:

הפרק הקודם		הפרק הבא