השנה האחרונה

"פיינטר!" "פיינטר!"

"מר לונגבוטום היקר, האם תוכל בבקשה להוריד את השרביט ולהיות איתי?"

היה זה באמצע שיעור לחשים עתיקים לקראת אמצע נובמבר. נוויל ניסה בעזרת שרביטו לשנות איזו תמונה שהתחבאה לה מתחת לשולחן. זו הייתה תמונה של כול מסדר עוף החול במלחמת הקוסמים הראשונה. הוא קיבל אותה מסבתו והוא הביט בהוריו המחייכים ומנופפים אליו מן התצלום. הוא ניסה להכניס אותו ואת שיימוס לתמונה בעזרת הכישוף החדש שהוא מצא אך זה לא הצליח מכיוון שהוא אף פעם לא היה טוב בשינוי צורה והוא גם לא למד את זה כבר שנתיים.

לאחר שהפרופסור פליטיק העיר לנוויל הוא הכניס את שרביטו לכיסו וחזר להקשיב לשיעור. הם היו באמצע ללמוד חומר שלהם מהשנה השלישית ברמה של כשיפומטרי. זו הייתה התוכנית בכל המקצועות. לחזור על החומר שנלמד בשש השנים האחרונות בהוגוורטס, רק ברמה של כשיפומטרי. לאחר מכן, בסוף השליש האחרון הם אמורים להיבחן על כל החומר הנלמד. בבחינות הבגרות שלהם בשנתם החמישית הם נבחנו רק ברמה רגילה. עכשיו היה עליהם להיבחן ברמה של כשיפומטרי.

מרבית התלמידים מהשכבה של נוויל שלמדו לחשים עתיקים התבוננו בלוח בריכוז רב. על הלוח הייתה מוצגת מצגת שבכל שקופית שלה היה חפץ אחר. פליטיק אמר לתלמידים שהוא פיזר את החפצים הללו ברחבי הטירה ועליהם להתרכז בכל כוחם בשקופית כדי לזמן את החפצים אליהם. בשנה השלישית הם עשו את זה בזמן שהחפצים היו מפוזרים ברחבי הכיתה ועכשיו הם לא. נוויל התרכז אך ורק בשקופית של הנעלים החומות של פליטיק וצעק: "אציו נעליים חומות של פרופסור פליטיק!" הוא חיכה כמה שניות והנעליים עפו אליו דרך הדלת הפתוחה. לבסוף, בהישמע הצלצול, ארזו התלמידים את חפציהם וירדו לאולם הגדול על מנת לאכול צהריים.

נוויל פגש את שיימוס באולם הכניסה לאחר שיעור שינויי צורה והם צעדו ביחד לעבר האולם.  הם התיישבו בשולחן של גריפינדור והתחילו לאכול את ביצת העין והשקשוקה שחיכו להם על הצלחת. כמו בכל יום, גם הפעם הגיעו ינשופים אל כמה מתלמידי הוגוורטס ואוח שחור כמו הלילה נחת על יד שני הבנים כשלרגלו קשורה חבילה שמנה במיוחד. נוויל תפס את החבילה והאוח המריא בחזרה אל עבר התקרה הקודרת. נוויל נראה נרגש במיוחד.

"שנים אני מחכה לחבילה הזאת!" הוא קרא בהתרגשות.

"מה יש בה?" שאל שיימוס.

"תכף תראה."

נוויל הוציא מתוך החבילה ארבעה בקבוקי פלסטיק עם תווית על כל אחת מהם. שיימוס לקח אחד מהם וקרא:

"לכבוד נוויל לונגבוטום היקר. כפי שביקשת – לצורך שיעור שיקווים. שיהיה בהצלחה!"

שיימוס הסתכל כמה שניות על התווית ואז התעשת ופנה לנוויל:

"אבל אתה לא לומד שיקווים!" הוא אמר בהתרסה.

"זה מה שפילץ' לא יודע," חייך נוויל.

שיימוס עדיין נותר מבולבל ולא הבין, לכן נוויל הרכין את ראשו לעברו ולחש:

"ביקשתי מהאחים וויזלי שיביאו לי ספריי מהחנות שלהם ובגלל שפילץ' קורא את המכתבים אמרתי להם שאני צריך חומר לשיקווים והדגשתי במכתב את האותיות ס, פ, ר, י כך שפילץ' לא יעלה על זה בחיים!"

"אוי אתה גאון!" אמר שיימוס בהתרגשות אבל אז עטה שוב אותה הבעה של חוסר הבנה, "רגע, אבל למה אתה צריך בקבוקי ספריי?"

"את זה תבין הערב!" חייך נוויל וחזר לאכול. שיימוס עדיין נותר מבולבל.

באותו ערב קיבלו כל חברי צ"ד הודעה דרך האוניות המזויפות שלהם שנוויל צריך אותם באולם הכניסה בשעה תשע.

בשעה תשע בדיוק כל חברי צ"ד, כולל דניאל, שון, פול וצ'ק עמדו מול נוויל באולם הכניסה וחיכו למוצא פיו. כשזכריה האחרון שירך את רגליו לעבר ההתקהלות נוויל התחיל לדבר בלחש.

"תקשיבו, חשבתי לעשות משהו גדול, משהו שיגרום לזה שידעו שאנחנו קיימים בבית הספר הזה. לכן, הבאתי את זה," כשנוויל הוציא את הבקבוקים וחייך אל כולם, הם הסתכלו עליו בדיוק באותו מבט של שיימוס בארוחת הבוקר.

"נו! אני רוצה שנכתוב סלוגנים בכל בית ספר, משהו כמו: "גורו אויבי הרשע" או: "יש צבא ויש צבא"

"משהו כמו הכתובת שנכתבה ביום שגילינו על חדר הסודות?" שאלה ג'יני.

"כן, משהו בסגנון," אמר נוויל.

הם התחלקו לקבוצות והתחילו להתפצל ברחבי הטירה. שיימוס, נוויל וארני הלכו לקומה הרביעית ושמה הם נעצרו מול קיר חלק.

"מה אתם חושבים שצריך לכתוב?" שאל נוויל בסקרנות.

"מה אתם אומרים על: כשדמבלדור לא כאן – אנחנו כאן" אמר ארני.

"אממ נשמע נדוש," אמר שיימוס.

"אז מה לך יש להציע?" שאל ארני ברוגז.

"אני הייתי הולך על: צבא דמבלדור חוזר. גורו לכם, אויבי היורש" אמר שיימוס.

"נו באמת! זו לא חוכמה להעתיק!" אמר ארני בלגלוג.

"מה אתם אומרים על: צבא דמבלדור הגיוס נמשך!" אמר נוויל בקול דרמטי.

ארני ושיימוס היססו לרגע ואז שיימוס אמר: "נשמע סבבה."

נוויל הוציא את הבקבוק האדום וריסס את הקיר.

"מושלם," הוא לחש.

באותו לילה, בכל רחבי הטירה התנוססו כתובות כעין אלו:

"צבא דמבלדור, היזהרו!"

"כוחות האופל לאבדון!"

מצפה לחברי צבא דמבלדור יום קשה ביותר למחרת. אבל זה לא צריך להדאיג אותם עכשיו, לא עד שפילץ' התעורר בשבע בבוקר ויעיר את כל הטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא