לחזור

פרק III:

פרק חמש עשרה: בביתו של ג'יימס
לילי ואלבוס דפקו על דלת הבית.
ג'יימס פתח להם, שערו הלבן גלש על כתפיו ועיניו היו זקנות ועייפות.
"לילי! אל!" הוא אמר בשמחה וחיבק אותם קלות.
"מה נשמע, ג'יימס? איך הרגל?" שאל אלבוס.
"הרגל, הו הרגל הארורה! עדיין כואבת. אבל עם הגיל הולכת הבריאות, הא?"
ג'יימס פלט צחקוק עצבני.
הוא הושיב אותם בסלון המעופש והציע להם עוגיות.
לילי הנהנה נמרצות, ואחיה דידה למטבח.
"איפה הגלימה?" לחשה לילי.
"בחדר הישן של הרולד."
לילי הנהנה ומיהרה לצאת למסדרון הצדדי. בזמן שג'יימס חזר עם מגש עליו נחו עוגיות עבשות, קנקן תה ושלוש כוסיות.
"היכן לילי?" שאל ג'יימס.
"הלכה לבית השימוש." שיקר אלבוס. הוא ולילי כבר החליטו שעדיף להם לא לשתף את ג'יימס במה שקורה.
ג'יימס היה הילאי בצעירותו, ובאחת המשימות הוא נלחם כנגד קוסם אופל כלשהו, והקוסם נהרג. המשפחה מעולם לא סלחה לג'יימס, כנקמה – הם רצחו את הרולד (בנו היחיד של ג'יימס). המשפחה כמובן נענשה, אך זה לא היה נחמה להורים המיוסרים. שנתיים לאחר מכן אשתו של ג'יימס נפטרה בטרם עת, ומצבו הבריאותי בעקבות אובדן יקיריו של ג'יימס התדרדר. הוא פרש מהעבודה בגיל צעיר מאוד, ומצבו הכללי התדרדר. הוא היה הרוס.
"אז מה מביא אותך לביתי, אח יקר?" התעניין ג'יימס.
"אה.."
"ועוד בעישון הלילה. דבר מה קרה, אחי."
לילי בדיוק חזרה. היא אחזה בגלימה.
"אנחנו חייבים ללכת, אלבוס." היא אמרה.
"כמובן!" הנהן אחיה ונטש את העוגייה.
"לא כל כך מהר!" אמר ג'יימס ונעמד, מהר מידי בשביל איש במצבו, והוא קרס שוב על הכורסא.
הם צעדו לכיוון הדלת.
"לא! קרה משהו! אל תסתירו ממני!" צעק ג'יימס.
הם נעצרו שנייה לפני שפתחו את הדלת.
"הגלימה." אמר ג'יימס. "באתם לקחת את הגלימה!"
לילי הסתובבה והביטה באחיה בצער, היא הרימה את שרביטה.
ג'יימס, כיאה להילאי בדימוס, הניף את שרביטו במהירות כזאת, שהמטה של לילי התעופף מידה.
אלבוס, גם הוא היה הילאי, כבר התכונן.
"אוביליוואטה!" הוא נהם, והסילון הירוק פגע ברכתו של ג'יימס.
לילי מיהרה להרים את שרביטה. אלבוס כבר יצא למסדרון הבניין.
"רגע!" היא קראה. "אם הוא יקום עוד כמה שניות, לא זוכר כלום מהדקות האחרונות, ומולו יהיה קנקן תה ושלושה ספלים, הוא לא יחשוד?"
"צודקת." אמר אלבוס, והעלים את כל הדברים שעלולים להשאיר זכר למה שקרה בהינף שרביט.
הוא ואחותו יצאו מהמסדרון, ומשם החוצה מהבניין הישן והמתקלף.
"מהר, כנסי מתחת לגלימה!" אמר אלבוס והניף את גלימת ההיעלמות עליו ועל אחותו.
הגלימה הייתה קצרה להם, וגם כשהתכופפו היא הגיע להם לקרסול.
בכל זאת, הם אחזו ידיים והרגישו את תחושת המחנק הנוראה של ההיעתקות.

הפרק הקודם