מלחמה בלב ים (פרסארס)

*אזהרה חמורה! הפרק מכיל תיאורים גרפיים מתוארים היטב המיועדים לקהל 18+.
הקריאה באחריות הקורא ב-ל-ב-ד.

פרק חמישה-עשר:

אלים זוטרים, נימפות ואפילו כמה מהמוזות עטו על אפרודיטה כשהיא, ארס ופרסי התגשמו בכניסה לאולימפוס.
לרגע אחד פרסי תפס בכוח בדש חולצתו הקרועה של ארס כדי לייצב את עצמו אחרי עוד מסע בעזרת הגביע של הליוס ואז שיחרר באנחה.
ארס הביט בו לרגע ארוך, אומד אותו במבטו ואז הסיט את עיניו כאילו גמל בליבו החלטה כלשהי.
כשהקהל הגדול שהתאסף סביבם התפזר ואפרודיטה איתם פרסי מצא את עצמו סמוק כשזרי דפנה הונחו לראשו וסלסלות מלאות בלחמים ופירות שהעלו ניחוח נפלא בידו.
לרגע אחד הוא פשוט עמד שם לצד ארס ואז הבטן שלו השמיע גרגור קולני במיוחד שהזכיר לו כמה שהוא רעב.
"אני..." הוא הרים את עיניו אל האל לצידו וארס בתגובה רק חייך את חיוכו מלא הלעג.
"בוא אחריי אפס." הוא אמר והתחיל לצעוד במעלה אחד משבילי הזהב הרבים שהיו שם.

האולימפוס לא כשל מעולם בלגרום לפרסי להתפעל מגודלו ויופיו.
גנים עמוסי פרחים וצמחייה ירוקה נישאו מכל עבר, זהב ושיש ממורק ונוצץ קרץ אליו מכל פינה ואלים זוטרים, סאטירים, ניאדות ונימפות יפייפות חייכו אליו ונופפו לו.
אבל אפילו שפרסי הרגיש מוקסם הוא לא היה יכול שלא לשים לב למלמולים שרחשו אחריו כשהפנה את גבו, ובמיוחד כשנכנס בעקבות ארס למבנה ענק משיש אדום.
לא היה לפרסי הזדמנות לחקור את המבנה מבחוץ כי ארס דחק בו להיכנס, אבל כשעמד בפנים הוא הבין איפה הוא נמצא.
"אפשר לקרוא לזה 'הבית שלך'?" הוא שאל בקול שהתיימר להסתיר את ההתפעלות. עיניו התרוצצו על גבי החדרים הרבים, השטיחים, המרקמים, הצבעים וההדר שמלאו את המקום.
"אם אתה מתעקש." אמר ארס, "אבל יש לי כמה משכנים שאני אוהב יותר, במיוחד את האחד בתראקיה."
פרסי חקר את האל במבט עמוק.
נדמה היה כאילו עברו חיים שלמים מאז שארס הופיע במחנה החצויים ודרש מפרסי להצטרף אליו למסע החיפושים שהם חוו יחדיו.
עוד יותר רחוק מזה היה השינוי שליבו של פרסי עבר מהרגע הנשכח הזה בו חיבק את גבו של ארס בעל כורחו על האופנוע המזעזע ממש בתחילת דרכם ועד הנשיקה הבלתי מתפשרת שהם חלקו לפני שתקפו את בני הגיגאנטים רק הבוקר.
אפילו מהקרב הספציפי הזה פרסי הרגיש כאילו עברו חודשים.
"אני עייף." הוא מלמל, ובקולו היתה יותר מעייפות רגילה ששינה מחפה עלייה.
ארס תפס בכתפיו של פרסי ואז החליק את ידיו הגדולות באיטיות לאורך זרועותיו של החצוי.
"מחר יום אמצע הקיץ ומועצת האלים, אפרודיטה באולימפוס והמסע נגמר. בוא נתקלח, נאכל ונישן קצת ואתה תרגיש הרבה יותר טוב."
פרסי מעולם לא שמע את צליל הדאגה נסוך כל כך היטב בקולו העמוק של ארס.
הוא נשא אליו את עיניו וצילם בתודעתו את השיער הכהה כל כך שארך מאז תחילת המסע, את עיני האש המותכת שסחררו אותו, את השפתיים הגבריות שהוא ידע שמרקמם מחוספס, את הכתפיים הרחבות והחזה המוצק והעור הבוהק הזה שרק אלים יכולים להרשות לעצמם. הוא לא קלט עד לאותו הרגע כמה הוא השתוקק להסתכל ככה שוב באל.
"ג'קסון, אני מתאפק מהרגע שנכנסו אל הבית אבל אם תמשיך להסתכל עליי במבט הזה, אני לא אוכל יותר לעצור בעצמי." קולו של ארס טיפס במעלה אוזנו של פרסי ומרט את עצביו. נמוך כל כך ורווי בהבטחות מלאות תשוקה שאיש לא ידע מעולם לסרב להם.
"ארס..." זו הייתה לחישה מלאת תחינה, העייפות נסוגה והרעב התנדף ,את מקומם תפסה סוג אחר של תאווה.
"קח אותי למקלחת." פרסי לא הסיט את מבטו מעיניו של האל הגבוה, רואה בהתרגשות איך האש הנוזלית של עיניו הופכת ללהבות דולקות.
"הזהרתי אותך." נהם ארס ובמילים אלה הוא דחף את פרסי בכוח לקיר הקרוב ועט על שפתיו.
הסלסלה בידו של פרסי התגלגלה רחוק מהזוג אבל איש מהם לא שם לב.
*ארס נישק את פרסי בכוח, נושך את שפתיו ומגרה את לשונו להסתבך בשלו. ידיו קרעו כל בד שנשאר ושעמד בדרכו אל עורו הבהיר של החצוי כאילו היה נייר ותו לא. הוא דחף את רגלו כנגד מפשעתו של הצעיר יותר ודמו האלוקי התלהט עם כל תזוזה של פרסי שארס ידע שהוא מנסה לחכך את עצמו חזק יותר באל.
פרסי לעומתו לא נשאר חייב, גם ידיו שוטטו ללא מעצורים וניסו לקרוע את בגדיו של האל.
הוא נשך את צווארו של ארס כשהאחרון שיחק בתנוך אוזנו, גניחותיו מאיימות לקרוע את חזהו.
"המ-קלחת-" פרסי הצליח בקושי להגיד כשידו של ארס החליקה נמוך יותר מגבו התחתון ואצבעותיו נדחקו בין פלחי עכוזו.
"כמובן." ארס הרים את פרסי מישבנו והחצוי סיכל סביבו את רגליו, מנקודה זו הם לא הצליחו לנתק עצמם זה משפתיו של זה.
ארס נשא את פרסי למקלחת ולולא האל שהיה הדבר היחיד שעניין את החצוי הוא היה מצליח לראות כמה גדולה ומרשימה היא הייתה.
זרם המים הקרים היכה בהם בעוצמתו ורק אז פרסי בכלל קלט שהוא לגמרי ערום. בגדיו היו ערמה של קרעים איפשהו במסדרונות המבנה.
ארס הצמיד את פרסי לקיר שהיה קר בפני עצמו והעביר בגבו החשוף של החצוי צמרמורת נעימה.
"אני רוצה אותך כל כך פרסי." אמר ארס, ידיו מלטפות את העור הרטוב מתחתיו.
הוא התכופף כדי ללקק את פטמתו הזקורה מקור של החצוי.
פרסי גנח ללא שליטה, אפילו מראהו הערום של ארס היה יותר מידי בשבילו.
גופו השרירי והעשוי לתלפיות מתנשא מעליו, גדול מספיק לכסות כל פיסת עור מגופו של פרסי. הרסני מספיק כדי לגרום לו לצעוק עד שגרונו יקרע.
פרסי התמסר לידיו הגדולות של ארס שהסתבכו בשיערו, תפסו בעורפו.
נשיקותיו של האל נעו בין עדינות מסחררת חושים לחייתיות שריסקה את עצביו.
פרסי שלח את ידו והעביר אותה לאורך החזה הקשה של האל אל הבטן המעט רכה יותר ומשם אל האיבר הגדול שהזדקר לעומתו.
אצבעותיו התעכבו רק לרגע אחד על הפלומה הרכה שהקיפה אותו ואז נסגרו על העור החם.
"אתה כל כך גדול, לעזאזל איתך ארס." הייתה הנשיפה שנפלטה מפיו של פרסי, אבל ארס הספיק רק לגחך בגאווה לפני שהחצוי ירד על ברכיו.
גופו של ארס התקשח בציפייה והוא סגר את אצבעותיו בכוח סביב שיערו הרטוב של פרסי כשהאחרון דחף את איברו של ארס אל פיו ומצץ בכוח.
"כן..." גניחתו העמוקה כל כך של ארס העבירה רעד בכל גופו של פרסי. הוא לא הצליח לדמיין את עצמו מפסיק ממעשיו.
הוא נהנה מזה בצורה כזו שגרמה לו לשלוח את ידו לאיברו שלו תוך כדי שהשתמש בפיו כדי לגרום לארס עונג.
האל השעין את ידו האחת על הקיר מעל פרסי ובכך קישת את עצמו מעליו. ידו השנייה עוד תפסה בשערות ראשו של הצעיר יותר והוא התענג של כל ליקוק, כל מציצה, כל נשיכה וגניחה שהחצוי הפיק.
"מספיק." ארס שלף את איברו מפיו של פרסי בניגוד למה שגופו ביקש ממנו. גם פרסי גנח במחאה אבל ארס משך אותו בחזרה לעמידה ונישק אותו בחוזקה.
"יש לך שתי בחירות אפס, להמשיך עם מה שעשית בדיוק עכשיו עד שאגמור לך בפה או להתקלח בזריזות כדי להגיע לחדר המיטות ואחרי מה שאעשה לך שם אני מבטיח-" ארס ליקק באיטיות את אוזנו של פרסי לפני שאמר "אני אגמור איפה שתרצה."
פרסי לא היה צריך לחשוב פעמיים, הוא דחף ממנו את ארס בחיוך ואז הפנה אליו את גבו בעודו נכנס תחת זרם המים הקרים, חופף את שיערו באינטנסיביות.
ארס חייך בסיפוק שפרסי לא ראה.
עיניו החליקו על עורו של פרסי שהיה מתוח על שרירי גבו. הוא רצה להעביר את אצבעו שוב בשקע היפיפה הזה שגלש בין שכמותיו עד לישבנו המוצק, לנשק את שתי גומות החן שעיטרו את גבו התחתון, לסמן באדום את העור החיוור ולעשות עוד הרבה לגוף הגברי והגמיש כל כך של החצוי.
אם הוא ימשיך להביט בו ככה הוא ישכח את כל מה שהוא רוצה לעשות לו הלילה במיטה ויתנפל עליו עכשיו.
ארס קרע את מבטו מהחצוי הפרטי שלו והתקלח בעצמו.
היום הוא יביא את פרסי לסיפוק כזה שהוא מעולם לא חווה. כמעין תגמול על כל מה שעברו ועל סיום מסע החיפושים.
***
פרסי ראה שחור.
ברצינות.
עיניו היו מכוסות בבד שחור שהיה קשור היטב מאחורי ראשו וידיו היו אזוקות מעל ראשו למסעד המיטה.
הדופק שלו הלם בחזהו בעוצמה שהייתה שווה כמעט למהירות בה ליבו פעם כשהיה מסיים אימון אינטנסיבי במיוחד במחנה.
הוא התרגש, ציפייה הלכה והצטברה בבטנו. הוא לא האמין שאי פעם יגיע למצב הזה ועדיין ירגיש כל כך בטוח, ועוד מול אל כמו ארס.
אפולו מעולם לא השקיע כל כך בדרך בה שכב עם פרסי. הוא מעולם לא השקיע מחשבה או הביע איזשהו עניין בגיוון. כשהוא רצה הוא רצה ושום דבר לא יכול היה לשנות את זה.
אבל ארס... פרסי הרגיש כאילו האל לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר חוץ מבאיזו דרך הוא יגרום לפרסי להיות מסופק ושמח.
פרסי שיתף פעולה ברצון, הוא השתוקק לגלות מה ארס מתכנן.
הוא שכב ערום על המיטה וברגע אחד כל דבר שהיה קיים הפסיק לעניין אותו כשארס פיסק את רגליו וחגר סביב עקביו אזיקים עבים שהיה ביניהם מוט קשה. המוט מנע מפרסי לסגור את הרגליים, אפילו לא כשהתכווץ מקור.
כל מחשבה מדאיגה שהייתה במוחו נמוגה, לא עניין אותו שהם באולימפוס, שבטוח מסתובבים פה עכשיו אלים כמו אפולו ואפילו אביו, פוסידון, שוודאי נוכחים לקראת יום אמצע הקיץ שהתקרב במהירות.
דבר לא מנע מפרסי להתמסר לקולו ולידיו של ארס שהחליקו באיטיות סביב שרירי ביטנו.
"אני בטוח שכל אחד בעולם היה מוכן לשלם באבריו כדי לראות אותך ככה אפס. ערום לחלוטין, קשור למיטה ומכוסה עיניים. אתה כל כך יפה שזה כואב." פרסי הרגיש את ארס נע מעליו, גופו נדרך בציפייה.
"אני רוצה לראות אותך." הוא נשף.
"לאט לאט." ארס גיחך והוא ידע שפרסי יכול לשמוע את זה. הוא הרכין את ראשו ונישק אותו באיטיות.
פרסי הגיב מידית. הוא פיסק את שפתיו ואפשר ללשונו של ארס לגלוש אל תוך פיו.
הוא לא ראה שום דבר וזה העצים כל מגע שגופו חווה.
שפתיו של ארס מעולם לא הרגישו מחוספסות ועם זאת רכות כל כך על שפתיו, לשונו לא הייתה מעולם כל כך חמה ושחקנית בתוך פיו.
מגע עורו הקטן ביותר של האל בגופו של פרסי מעולם לא העביר בו זרמים כאלה חזקים.
הוא שכב שם ערום כביום היוולדו, מפוסק רגליים וכבול למיטה וזקפתו מתחננת לאל הזה שיגע בו. הוא חשב כאילו הוא אמור להרגיש מושפל וזול אבל התחושה הייתה ההפך הגמור. לצד ארס הוא לא הרגיש דבר מלבד נאהב.
הוא אומנם לא ראה עכשיו אבל הוא ידע שעיניו של האל בוערות מלהביט בו. שהוא משחק בו באיטיות שכזו רק כדי לענג אותו יותר. פרסי בער כאילו ארס נוגע בו בכל גופו כשהאל עוד לא שלח לעברו אפילו אצבע.
"ארס..." פרסי גנח בשקט כשהאל ניתק את שפתיו.
"כן. אין לך מושג כמה אני אוהב לשמוע אותך גונח את השם שלי פרסי, אתה תגנח אותו עוד הרבה הלילה עבורי." ארס ליקק את צווארו של פרסי באיטיות כמעט מייסרת, לשונו לחצה חזק מספיק כדי לגרום לפרסי להתפתל חלושות על המיטה הגדולה. הוא החליק עם לשונו לאורך השקע שבין צווארו לכתפו של פרסי ומשם גלש לאיטו אל עצם הבריח, נושך קלות את האזורים הרגישים.
פרסי התנשם בכבדות כשלשונו של ארס סגרה על פטמתו. האל ליקק סביבה במעגלים איטיים ואז ללא התראה מוקדמת הוא נשך אותה בחוזקה.
"אה-!" הקריאה נפלטה מפיו של פרסי ללא מעצור, הנשיכה של ארס העבירה בו זרמים חזקים, וכאילו בכדי להקל על הכאב הקטן שהיה כולו עונג צרוף ארס מצץ בכוח את העור הורוד מיד לאחר מכן.
"אתה אוהב את זה פרסי?" ארס חייך בסיפוק, שפתיו גולשות אל הפטמה השנייה וחוזרות על אותן הפעולות.
פרסי לא יכול היה לענות, והאמת היא שהוא גם לא רצה. כל שהצליח לעשות היה לנשוף ולשאוף בחדות אוויר אל ריאותיו.
פרסי השתוקק להוריד את כיסוי העיניים ולטרוף את ארס במבטו אבל ככל שהתארכו הרגעים הוא הבין יותר ויותר למה הוא בכלל לובש אותו.
התחושות התעצמו יותר כשלא ראה כלום, והעובדה שהוא לא ידע מה מצפה לו ריגשה אותו והדליקה אותו יותר ויותר.
ארס התנתק מגופו של פרסי וגיחך בהנאה כשפרסי השמיע קולות מחאה.
הוא הרים משהו משידת הלילה הענקית שהייתה צמודה למיטה ואז חזר לעמדתו מעל גופו החשוף של פרסי.
"תרטיב את זה עבורי." קולו העמוק של ארס הרטיט את עצביו של פרסי והוא לא הספיק לשאול דבר כשטעם מריר של סיליקון מילא את פיו.
הוא לא יכול היה לעשות כלום מלבד ללקק ולמצוץ את החפץ הזה ותוך כדי כך לגלות בחרדה קלה מה זה.
אלה היו חרוזי סיליקון מחוברים זה לזה ופרסי ידע מה ארס עומד לעשות בהם.
הוא ניסה להגיד משהו כשהרגיש את ארס זז מעליו אבל שניים מהכדורים היו בפיו, הוא הרגיש איך רוק מתאסף סביבם ומטפטף משפתיו, ואז נשימתו נעתקה ומוחו הפסיק לתפקד כשהרגיש ליקוק חד ותוקפני בפתח שבין פלחי ישבנו.
אינסטינקטיבית רגליו של פרסי קפצו כדי להיסגר אך מוט המתכת בין רגליו רק רשרש בקול כאילו צוחק עליו.
"האממ-!" היה הצליל היחיד שהוא הצליח להשמיע כשפיו מלא, הוא גנח בכוח כשליקוקיו של ארס הפכו מהירים ותוקפניים יותר. כל כך חסרי בושה. כל כך מעוררים.
רגליו של פרסי רעדו ללא שליטה, ארס החליק את לשונו מעט פנימה ואז המשיך להבריש את האזור הרגיש כל כך עד שתאם לשביעות רצונו ואז הוא שלח את ידו ושלף מפיו של פרסי את שרשרת החרוזים.
"א-ארס-" פרסי השתעל וגנח מילים ורוק, הוא רעד ללא שליטה. הוא לא קלט בכלל עד לאותו הרגע שידיו נאבקות באזיקים שכבלו אותו. הוא כל כך רצה לגעת באל.
"אני יודע חצוי שלי." ארס חייך בסיפוק, ואז בלי להוסיף עוד מילה מיותרת הוא דחף את הכדור הראשון אל תוך פרסי.
פרסי עצר בעצמו מלהתחנן אל האל הזה שיקרע אותו כבר, גופו בער בתשוקה וגניחותיו ניצחו את גרונו ויצאו ממנו ללא שליטה.
ארס דחף עוד חרוז ועוד אחד והתחושה הייתה כל כך אסורה ומבורכת שפרסי הרגיש את כל גופו נמתח וצועק לעוד.
"תראה אותך, שאבת לתוכך כבר ארבעה ואתה לא רגוע? איזה גוף מושחת." ארס דחף בכוח את החמישי והאחרון עד שפרסי כבר ממש צעק.
"זהו! זהו! זה- עמוק-" פרסי השתגע, הסיליקון התחכך בנקודה הרגישה שלו ונדחק כל כך עמוק בתוכו, היה בזה מין הכאב אבל זה התגמד נוכח התחושות הרבות המסחררות שזה הקנה לו.
"אני- עומד לגמור-" הוא לא הצליח להגיד שום מילה בשלמותה, גופו לא הפסיק לרעוד.
"אתה ממש לא." הייתה תשובתו של ארס ואז פרסי הרגיש תזוזה מהירה סביבו ומשהו גמיש נלחץ בכוח סביב בסיס איברו.
"זה כואב-!" הוא קרא, ידיו נמתחו בכוח וצליל האזיקים מילא את אוזניו.
"אז שאעזור לזה להרגיש נעים?" חיוכו של ארס נשמע היטב מבעד למילותיו ופרסי לא הצליח לעשות דבר מלבד לצעוק ולהתפתל בכוח על המיטה כשפיו של ארס עטף את איברו ובו זמנית האל משך את החרוזים מתוכו בתנועה אחת שגרמה לכל חרוז להיפלט בכוח מתוך הפתח הצר.
פרסי הרגיש את גופו מטלטל על המיטה ומתכווץ בעונג שלא חווה מימיו.
הוא כל כך רצה לגמור, גופו צרח שישחרר אותו.
"תן לי לגמור!" פרסי צעק, מתפתל תחת שפתיו של ארס.
ארס נפרד מאיברו של פרסי בליקוק אחד ארוך מהבסיס ועד לקצה ואז התנשא מעל החצוי ונשך בכוח את צווארו.
פרסי השתולל על המיטה עד כמה שאזיקיו אפשרו לו כי ארס פצח במסכת נשיכות. הוא לא ריחם על עורו של פרסי ונגס בו בחוזקה. בצוואר, בחזה, בכתפיים, בפטמות. בכל פיסת עור שהייתה חשופה אל מולו.
כשהרים את ראשו לבחון את תוצאות מעשיו פרסי התנשם בעוצמה על המיטה, גופו רעד ורעד ודמעות וזיעה החליקו ללא שליטה מתחת לכיסוי העיניים. זה כאב בהחלט ומה שהיה עוד אפילו יותר מוחץ מזה היה שהוא נהנה מזה.
"ארס...בבקשה ממך." פרסי הזדעזע לשמוע כמה צרוד היה קולו מכל הגניחות והצעקות, ומשהו בו אמר לו שהוא עוד לא התחיל.
"עוד קצת אפס, תתחנן אליי עוד קצת."
שוב תנועה מעליו שגרמה לו לרעוד בציפייה. ארס כנראה ירד מהמיטה כי פרסי הרגיש את משקלה פוחת תחת גבו.
"ל-לאן אתה הולך?" הוא גמגם, אוזניו מנסות לקלוט כל צליל שיגלה לו על הצעד הבא של אל המלחמה האכזרי.
"אני ממש כאן." הקול חשמל את עצביו של פרסי. הוא הגיע מכיוון רגליו ולפתע פרסי הרגיש את ארס תופס במוט הברזל שבין רגליו ובתנועה אחת חזקה הוא פשוט הפך את פרסי בכוח על בטנו.
פרסי גנח ללא שליטה כשאיברו התחכך בכוח בסדיני המיטה, מאיים להתפוצץ לולא הגומייה שחנקה אותו.
פניו היו צמודות לכרית וידיו היו מסוכלות מעל ראשו, נתונות באזיקי המתכת.
ארס לא זכר מתי לאחרונה הוא הרגיש ככה כלפיי מישהו.
הוא לא היה שבע מפרסי. לא ממילותיו, לא מחיוכו, לא מצבע עיניו או מהצחוק הנדיר כל כך שהיה מתגלגל ממנו. הוא לא הצליח לשבוע מטעמו או מצליל גניחותיו, הוא היה מוכן לאבד את כוחו לזאוס עוד מיליון פעמים אם פרסי ימשיך לצעוק ככה את שמו. הוא היה פשוט מאוהב.
"פרסי." ארס גלגל את שמו של החצוי על לשונו, הוא תפס שוב במוט הברזל ולחץ על כפתור קטן במרכזו, מושך תוך כדי את המוט מאחד הצדדים.
פרסי קרא בבהלה כשהמוט התארך ופיסוקו התרחב, וכאילו לא דיי בכך- ארס דחף את המוט קדימה ממנו, מכריח בכך את פרסי לקפל את ברכיו המפוסקות עד שישבנו העגול והמחוטב התנוסס למעלה, זקור בצורה כל כך מינית ומתגרה.
פרסי לא הצליח לדבר. התנוחה הזאת הייתה כל כך חשופה וכנועה בשבילו אבל המוח שלו סרב לתפקד.
"בוא נראה מה נעשה איתך..." ארס המשיך להסתובב סביבו.
הוא התיר יד אחת של פרסי אך עוד לפני שפרסי הספיק לשלוח אותה כדי לגעת בארס, האל תפס את מפרק ידו הגם ככה כואב וקשר אותו באזיקי בד. את הצד השני הוא קשר אל מוט הברזל בין רגליו של פרסי כך שידו של פרסי הייתה מתחת לבטנו וכבולה אל המוט, מונעת מרגליו להחליק חזרה אחורה.
ארס חזר על אותה הפעולה גם עם ידו השנייה של פרסי ואז חזר ונעמד מאחוריו, הלהבות בעיניו מרצדות בעונג נוכח מראהו החדש של החצוי שישבנו הזקור היה פתוח למענו.
פרסי מחה והתפתל, הוא ניסה לגרום לגופו להפסיק לרעוד אבל לא הצליח לשכנע את עצמו לעשות דבר.
"תכנס. אליי. כבר." פרסי לא ידע יותר מה המשמעות של לחכות. גופו בער ושרף אותו. הוא רצה לגמור כל כך ורצה להרגיש את חום גופו האלוקי של ארס בתוכו. הוא לא ידע להכיל יותר את ההמתנה.
"גם זה יגיע בזמנו, עוד לא סיימתי לסמן אותך כשייך לי." אמר ארס, פרסי רצה כל כך להביט בפניו אבל הכול היה חשוך סביבו ואז- פלאק! פרסי צעק בכאב כששוט העור הכה בעורו החשוף.
"ארס!" הוא קרא, הוא לא הצליח להפסיק לגנוח את השם הזה שהרס אותו ביסודיות מופתית מבפנים.
"פרסי אתה שלי, שלי בלבד. לא של אפולו ולא של איש או אל מלבדי. האם זה ברור?" עוד מכה ועוד אחת, ישבנו של פרסי בער. הוא לא רצה לדמיין את עצמו באותו הרגע שייך לאף אחד אחר. רק ארס. רק ארס יכול לגעת בו ולשגע אותו ולהביא אותו לשיא בצורה שכזו.
כן. רק לארס הוא רוצה להיות שייך. וארס שייך רק לו.
זה העולם שלהם, שבו ארס מחליק את השוט באיטיות על קימורי גבו ואז מכה. זה העולם שלהם שבו פרסי גונח וצועק בקול, לא מזהה את עצמו יותר מרוב עונג ואושר עילאי.
זה העולם שלהם בלבד, בו אצבעותיו הארוכות של ארס נדחפות לתוכו, משחקות בו מבפנים בזמן שהשוט ממשיך להצליף בו. בגופו, בפטמותיו, באיברו.
הוא לא רוצה לחלוק פיסה מהעולם הזה עם איש מלבד ארס. כבר לא מעניין אותו מה קדם למערכת היחסים שלהם, לא מעניין אותו השנאה שהוא נהג להרגיש כשהוא שמע את שמו. כל מה שנותר בו עכשיו הם רגשות בוערים שהוא לא רוצה לכבות.
זאת אהבה.
ככה היא אמורה להרגיש.
ארס תלש בכוח את כיסוי העיניים מפניו של פרסי אבל בתנוחתו פרסי עדיין לא יכול היה לראות הרבה. וזה כבר לא שינה לו.
גופו בער בכל כך הרבה מקומות, איברו טפטף וגניחותיו מילאו את החדר. את הבית. את האולימפוס.
ארס התנשא מאחוריו, ידיו אחזו במותניו הצרות של פרסי והוא דחף את איברו הגדול פנימה.
פרסי צעק את שמו, הוא האיץ בו להיכנס וכשארס היה בפנים הוא רכן קדימה וידו קרעה את הגומייה מבסיס איברו של פרסי.
פרסי גמר מידית, בעוצמה. גופו רעד כשנוזל לבן נורה ממנו על המצעים ולכלך את גופו שהיה משותק למיטה אבל ארס לא נתן לו שום זמן להתאושש, ופרסי לא רצה בכלל כשארס היה סוף סוף בתוכו.
הוא נכנס ויצא בכוח, נהימותיו וגניחותיו משתלבות בגניחות ובצעקות שקרעו את מיתרי קולו של פרסי.
קול מתכת נשברת נספה בין הגניחות כשפרסי הצליח לשחרר אחת מידיו. הוא תפס במצעים שעל המיטה בכוח והתאפק שלא לקרוע אותם. הוא כבר לא ידע את מי הוא שומע גונח. האם זה באמת הוא שמשמיע את כל הקולות האלה? הוא גמר שוב אבל זה קרה כמעט בלי ששם לב, גופו פשוט לא הצליח לשבוע.
ארס תפס בשערות ראשו של פרסי והכריח את החצוי לזרוק את ראשו לאחור, גופו של הצעיר יותר התגמש בכאב שהשתלב עם כל האורגזמות שפקדו אותו.
הם עצרו לרגע כואב אחד שבו ארס נקש באצבעותיו וכל האזיקים והקשרים נפתחו בבת אחת, פרסי התהפך במידית על גבו ומשך את ארס בכוח אליו. הוא נישק אותו בלהיטות שפצעה את שפתיהם.
איכור זהוב טפטף על צווארו אבל זה רק הדליק אותם יותר.
ארס נכנס אליו שוב והלם בו בכוח, הוא תמך ברגליו של פרסי ואפשר לחצוי לשרוט ולנשוך כל פיסת עור מגופו שהצעיר יותר הצליח להגיע אליה.
"אתה שלי נער ים, כולך!" ארס שלח את ידיו וכרך אותם סביב צווארו של פרסי, לא בצורה שסיכנה אותו אבל בהחלט בצורה שהייתה יכולה בקלות לסכן אותו ובמקום זאת הדליקה אותו לחלוטין.
"כן! אני שלך! אני שלך!" פרסי צרח, עצביו התפוצצו. ליבו התפוצץ. גופו התפוצץ.
הוא לא היה יותר מעוד פירור ביקום ויחד עם זאת הוא הרגיש כאילו הוא היה היקום.
הוא וארס.
הם שעכשיו הם אחד.
ארס חיבק את פרסי חזק, הוא עטף אותו בידיו הגדולות כשאגנו עוד קודח בו בעוצמה.
"אני גומר." הוא נהם.
"אל תצא!" פרסי השיב, דוחף את עצמו כנגד איברו הגדול של ארס בתוכו, תנועותיהם מתואמות בשלמות כאילו היו חיה אחת. מהירותם לא נתפסת.
ארס גמר בתוכו, מציף אותו וממלא אותו עד שלא נותר ספק שהם אחד. פרסי גמר מיד אחריו.
הם נותרו כך דקות ארוכות.
מחובקים ומתנשפים בכבדות, זיעתם התערבבה זו בזו אבל היום דבר לא הפריד ביניהם.
לבסוף ארס התרומם ויצא באיטיות מפרסי שהרגיש את הנוזל החם שבתוכו נלחץ החוצה לאיטו אחריו. התחושה הייתה ממכרת.
"ארס..." פרסי לחש. החדר החל מתמלא באור בהיר של זריחה שבקע מחלונות שפרסי לא ראה.
"אני אוהב אותך פרסי."
פרסי עצם את עיניו כי אלו היו המילים אותן רצה לומר.
הוא חייך, ידיו של ארס הזדחלו תחתיו ונכרכו סביבו, מושכות אותו לחיבוקו של האל.
"גם אני אותך." השיב.
***

הפרק הקודם		הפרק הבא