הקונדסאים עוברים בזמן

תודה לכל המגיבים! יש כבר יותר מ2000 צפיות לפיק! 

אני ממש שמחה שאתם אוהבים את איך שאני כותבת! לא חשבתי שכל כך הרבה יאהבו את הפאנפיק. 

בקיצור, תודה תודה תודה! 

אז, בלי עיקובים נוספים - לפרק שלכם.

נקודת מבט – לילי

מסתבר שהרמיוני ממש נחמדה.

אולי כדאי שאני אתחיל מההתחלה. קוראים לי לילי אוונס, תלמידת חמישית מגריפינדור. מאוד מבוקשת (כרגע אין לי חבר ואני לא ממש רוצה אחד) ושונאת את ג'יימס – הפוץ – והאגואיסט - פוטר. בבוקר, הגיע לבקר

הארי – בן הדוד פוטר. בהתחלה, הוא נראה לי שוויצר בדיוק כמו בן הדוד שלו. אבל נראה שהוא חכם הרבה יותר ממנו. או לפחות בשיעור התגוננות הוא טוב יותר. הוא אפילו עשה פטרונוס! זה פשוט לא הגיוני. כאילו, הוא אמר לי שהוא למד לעשות פטרונוס בגיל שלוש עשרה, זה לא משהו שקורה בדרך כלל. בכל אופן, אני עוד לא החלטתי לגביו. אחרי הכל, הרמיוני – ילדה מאוד נחמדה שבאה לבקר איתו, חברה שלו. נראה שהיא חושבת שהוא נחמד. ואם היא חושבת ככה, אולי כדאי שאני אקשיב לה. או לפחות אנסה להקשיב.

אז, הבנים ואמ הלכו לשחק קווידיץ', ואנחנו עלינו לחדר שלנו ביחד עם הרמיוני, שכמו שהזכרתי כבר, תישן איתנו בחדר בחודש הקרוב.

"מה אתן רוצות שנעשה בינתיים?" שאלתי אותן

"לא יודעת." אמרה קאל

הגענו לדיוקן של האישה השמנה "קווידיץ'." אמרנו בהיסח הדעת.

עלינו לחדר שלנו והמשכנו לדבר: "אני יודעת." אמרה אופיר, ניצוץ רכלני בעיניה "הרמיוני, את מכירה את הקונדסאים – כמובן. אבל אם את תהיי פה חודש, את צריכה לדעת מי נגד מי."

"רעיון מעולה." הסכימה איתה קאל. משכחתי בכתפיים. ידעתי שאם הן מתחילות לרכל, אי אפשר לעצור אותן. הרמיוני נראתה קצת מהססת – לא יאמן – כמעט כל דבר שהיא עושה גורם לי להעריך אותה יותר. אולי זה אומר שאני צריכה להתחיל להקשיב לה בדברים מסוימים. אם היא באה עם בן הדוד פוטר לבקר, זה סימן שהיא אחת מהחברות הטובות שלו, אם לו ה-.

אני אתן לו הזדמנות. הבטחתי לעצמי. נראה שהיא גם מחבבת את פוטר.

אני מניחה שאתם חושבים לעצמכם, 'למה היא כל כך לא סובלת את ג'יימס פוטר?'

בואו אני אענה לכם על השאלה הזאת.

הוא חתיכת פוץ ואגואיסט שחושב שהכל מגיע לו.

כן, זה מסכם די יפה את מה שאני חושבת עליו. רוצים לדעת למה אני ב א מ ת לא סובלת אותו? ביותר פירוט?

בואו אני אסביר לכם:

הוא כל הזמן יוצא עם המון בנות, ואחר כך זורק אותן כאילו הן סתם כלי משחק. א י ן  מ צ ב  שאני נותנת לו לנסות לעשות את זה לי.

למרות, כשאני חושבת על זה, לא היתה לו חברה כבר המון זמן. וואו, זה שיא חדש. לא היתה לו חברה מאז שהוא זרק את ג'סיקה - מישהי מרייבנקלו, בשנה השלישית שלנו, בדיוק לפני שהוא התחיל לחזר אחרי.

אז אולי, ג'יימס בכל זאת אוהב אותי?

איחססס, על מה אני חושבת?! וממתי אני קוראת לפוטר, ג'יימס?

לא משנה, זה לא הכל. לא רק שהוא זורק בנות כמו בגדים מלוכלכים – על ימין ועל שמאל, הוא גם מטיל קללות על כל מי שעובר לידו, רק כי הוא רוצה.

ויותר מזה, הוא כל הזמן מציק לסו. כאילו, מה הקטע שלו?

מה הוא ובלק הזה רוצים מסוורוס? מה הוא כבר עשה להם?

אולי, רק אולי אם הוא יתבגר, אם הוא ילמד לא להטיל קללות על ימין ועל שמאל, ובמיוחד, במיוחד לא להציק לסו בכל פעם שהוא עובר לידו, אז, אז יוכל להיות לו סיכוי איתי – אפילו אם קלוש.

אבל אין מצב שהוא יעשה את זה. הוא והחבורה שלו, (חוץ מרמוס) פשוט מתנהגים כמו תינוקות. אין מצב שהם יתבגרו בקרוב.

טוב, בחזרה אלינו.

קלאודיה ואופיר התחילו לספר להרמיוני את כל מה שהיא צריכה לדעת (לדעתן) ויותר על הוגוורטס ועל 'הדמויות הפועלות' בטירה. הן סיפרו לה על הסלית'רינים המעצבנים, על היריבות בין גריפינדור לסלית'רין (היא לא נראתה מופתעת במיוחד, אז כנראה פוטר סיפר להם) על סו, הן אמרו לה שקוראים לו סוורוס סנייפ (כשהיא שמעה את השם היא נרתעה קצת, אני אצטרך לבדוק את זה), שהוא ידיד טוב שלי, הן אמרו לה שהן לא מבינות מה אני מוצאת בו (בשלב הזה רציתי לחנוק את קלאודיה, שאמרה את זה) הן סיפרו לה על המסיבות של הקונדסאים (הרמיוני נראתה ממש מלהבת כשהיא שמעה על המסיבות. הנחתי שזה שוב פעם בגלל שהיא חברה של בן הדוד פוטר.) סך הכל, הן סיפרו לה די הרבה דברים. אני הוספתי מדי פעם הערות כגון, "לא נכון!" ו, "שלא תעזי לדבר ככה על סו!" ודברים בסגנון הזה.

עד מהרה, נראה שלהרמיוני מתחיל להימאס. "הרמיוני, רוצה לעשות שעורי בית?" שאלתי אותה. השעה היתה רבע לשש – אמור להישאר לנו מספיק זמן לסיים את שיעורי הבית לפני ארוחת הערב.

הרמיוני הנהנה. היא נראתה שמחה להפסיק את החפירות של קאל ואופיר, שנראו מבואסות. הן אמרו: "הורסת שמחות!" גיחכתי. אני והרמיוני יצאנו מהחדר וירדנו לכיוון חדר המועדון. לא היו לנו הרבה שיעורי בית להיום, אז לא אמורה להיות בעיה.

"לילי, אני יודעת שאנחנו מכירות קצת זמן, אבל אני רוצה לשאול אותך משהו, ואני רוצה שתעני בכנות, בלי להתעצבן עליי. אני אבין כמובן אם לא תרצי לענות לי, את לא חייבת." הרמיוני אמרה לי.

הסתקרנתי. מעניין מה היא רוצה לדעת.

ואז נזכרתי. עדיין לא ידעתי מה היא רוצה לדעת – למרות שהיה לי חשד טוב מאוד מה זה. נזכרתי במשהו שקרה היום – בבוקר, שאני רוצה לדעת עליהם. וכשאני אומרת עליהם, אני מתכוונת, על הקונדסאים, על הארי, על רון ועל הרמיוני.

"הרמיוני, נעשה עסק." אמרתי לה. היא נראתה קשובה. "אני אענה לך על שאלה אחת  או שתיים שאת רוצה לדעת עליי, ואת תעני לי על אותו מספר השאלות שאת שואלת אותי. בכנות." הצעתי לה. היא נראתה כמהרהרת בהצעה. "בסדר." היא ענתה לי לבסוף.     

מקווה שנהנתם! 

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא