הרוחות בהוגוורטס

פרק חדש :)

הייתי במחסום כתיבה אז לקח לי זמן...

אזהרה, הוא יצא טיפה מוזר ואידיוטי, אבל הייתי חייבת להמשיך איכשהו

"פ-פרד?"

"אני ולא אחר".

"א-אתה... אלוהים אדירים, אתה רוח רפאים?"

"כן", השיב פרד בעצב לשאלתו של ג'ורג', "אני רוח רפאים"?

"אבל חשבתי ש..." אמר ג'ורג' בבהלה. "חשבתי שלא כולם יכולים להמשיך בתור רוח רפאים..."

"הו, תעלומה", אמר פרד בניסיון לעודד את ג'ורג'. "גם אני חשבתי ככה, אבל כנראה מישהו שינה את זה איכשהו..."

(והמישהו הזה זאת אני, הכותבת, יאי:)

"אז אני ממש מעריץ את המישהו הזה", אמר ג'ורג' וחייך חיוך רחב אל פרד, אבל בחיוך היה משהו עצוב.

"אתה בדיכאון?" שאל פרד ברוך.

"טוב", אמר ג'ורג' במן קול חנוק והוריד את החיוך, "אתה מת עכשיו, ו... זה פשוט..."

"היי, ג'ורג'י... בבקשה אל תבכה. העיקר עכשיו שאתה יכול לראות אותי ולדבר איתי..."

"אבל... אתה עדיין מת... ואני מרגיש לבד..."

פרד חייך אל אחיו התאום בעצב. הוא מעולם לא ראה אותו ככה... את ג'ורג', שהיה מלא שמחת חיים, פתאום עצוב ושבור כל כך...

אך לפני שפרד דיבר שוב, ג'ורג' פתח את פיו:

"מה סדריק עושה כאן?" הוא שאל, מופתע קצת.

"אה... היי?" סדריק היסס טיפה.

פרד זע באי נוחות.

"זה פשוט ש... אני וסדריק יוצאים..."

"וואו", אמר ג'ורג', מחוסר מילים. "וואו... אממ... מזל טוב?"

"תודה?"

"אין בעד מה?"

"לחכות בחוץ?" שאל סדריק פתאום וקטע את שיחתם.

"אתה רוצה לחכות בחוץ?" שאל פרד.

"אני לא יודע", ענה סדריק. "אני רוצה?"

"אתה רוצה שסדריק יחכה בחוץ?" שאל פרד את ג'ורג'.

"תלוי, אתה רוצה?" שאל ג'ורג'.

"לא... אתה לא חושב שכדאי שתישאר בפנים?" פנה פרד אל סדריק שוב.

"אפשר בבקשה להפסיק עם משחק השאלות הזה?" שאל ג'ורג' והתחיל להתעצבן.

"אתה התחלת..." מילמל פרד.

"מה קורה שם למטה?" גברת וויזלי התעוררה לצלילי הדיבור והחלה לרדת בעצבנות במדרגות.

"אמא הולכת להשתגע", לחש ג'ורג' אל פרד.

"להשתגע ממה בדיוק?" שאלה גברת וויזלי, והשתתקה מיד לאחר שראתה את הרוחות של סדריק ושל בנה.

"נו, אמא", החלה הלנה לומר שוב, "כבר אמרתי סליחה!"

"ממש לא היית צריכה לתקוף אותו ככה! הוא לא היה יכול לפגוע בי גם אם היה רוצה!"

"נו, אמא, בבקשה, תסלחי לי..."

"לא בפניי את צריכה להתנצל!" רוונה כמעט צעקה. "לכי אל סיריוס ותבקשי ממנו סליחה".

הלנה נאנחה.

"בסדר", אמרה בקוצר רוח, "אבקש ממנו סליחה".

הלנה הסתובבה ברחבי הטירה, מחפשת אחר סיריוס.

הנה הוא! מבלה עם רמוס וטונקס!

"הנה המשוגעת שתקפה אותי", לחש סיריוס אל השניים. "כדאי שאברח..."

"חכה!" ביקשה הלנה.

"ניתן לכם פרטיות", אמר רמוס בחיוך מעודד.

רמוס וטונקס התרחקו בעוד הלנה התקרבה אל סיריוס.

"תקשיב, סיריוס, אני ממש מצטערת על מקודם..."

"זה לא חשוב, פשוט תשכחי מזה..." ניסה סיריוס להתחמק.

"זה כן חשוב", התעקשה הלנה. "אני לא הייתי צריכה להתנהג ככה".

"את רק דאגת לאמא שלך, זה בסדר..." אמר סיריוס בהבנה.

"אז אתה סולח לי?"

"ברור, את הבת של אהובתי..."

"אז אפשר חיבוק?"

סיריוס פער את עיניו לרווחה.

"מה?"

"אני רק צריכה חיבוק..." מילמלה הלנה והחלה לבכות.

"טוב, בסדר..." אמר סיריוס בהלם וחיבק אותה.

"הו, קולין, אתה כזה חמוד..."

"גם את מדהימה, מירטל", השיב קולין בחיוך ילדותי.

"אני שמחה שבאת לבקר אותי בשירותים שלי", (הו, נשמע רע...) אמרה מירטל בחיוך.

"בשבילך אעשה הכל".

מירטל חייכה והתקרבה אל קולין באיטיות.

קולין התקרב לאט גם הוא.

"אתה באמת היית עושה בשבילי הכל?" שאלה מירטל. "למרות שאנחנו בקשר ימים ספורים בלבד?"

"טוב, כמעט הכל... אבל סביר להניח שהייתי עושה בשבילך הרבה", השיב קולין.

"קולין, אתה ואני לא כל כך מכירים, אבל..."

"את אוהבת אותי", השלים אותה קולין בעצב. "אני יודע..."

"ואתה...?"

"כן, מירטל, גם אני. אבל אנחנו מתים... זה לא יכול לעבוד".

"א-אבל..." מירטל החלה לבכות. "סיריוס ורוונה, רמוס וטונקס... הם ביחד ו..."

"אבל מירטל", אמר קולין ובכה גם הוא, "אני לא כמוהם... אני לא יכול לקיים מערכת יחסים כזאת..."

"א-אבל..."

"אני מצטער..."

מירטל פלטה צווחה וקפצה אל השירותים הקבועים שלה.

"אני מצטער..." מילמל קולין שוב חלושות.

הפרק הקודם		הפרק הבא