משחקי הקסם

האנשים ממשרד הקוסמים ישבו על הכיסאות שלהם שוב פעם. "אני מקווה שזה חשוב. יש לי עוד דברים לעשות חוץ מלטפל בילדים בני אחת עשרה." אמרה האישה, תאמין לי, זה יהיה. "מה ייצא לי מזה?" "סלחי לי גברת צעירה, אני חושש שלא שמעתי אותך טוב." אמר האיש. "מה יוצא לי מזה? אני מוותרת על השיקוי היקר שלי שיכול לעשות מליוני אוניות ולעזור למליוני אנשים. בתמורה ל, כלום. אתם חייבים להציעה לי משהו בתמורה." "לא אנחנו לא. כי את סתם ילדה קטנה שלא יכולה לעשות לנו כלום. אנחנו משרד הקסמים. את אפילו לא בגירה." אמרה האישה. "נכון, אבל בפעם האחרונה שבדקתי אני בעולם אחר. תחשבו על זה, עולם שלם שיודע על קיומם של קוסמים. עם טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת מהמוגלגים שיש לכם כאן. אחד ועוד אחד..." עשיתי תנועה של שתי אצבעותי מתקרבות. "שווה עוד מלחמת עולם. או יותר נכון עולמות." "אנחנו יכולים להטיל עלייך לחש מוחק זיכרון." "ואני יכולה לגרום לחברה שלי להזכיר לי. אם גנבה או יצירה של קולר חדש ולחש נגדי." "יש לחש נגדי?" שאל האיש, "ברור שיש לחש נגדי. אתם בכלל פותחים את העיניים שלכם למה שקורה בחוץ? או שגנבתם לעצמכם מחולל זמן?" ידעתי שאני מותחת את הגבול. אבל זאת הייתה בדיוק התוכנית שלי. כל הקטע של עסקים הזכיר לי דילמה מתמטית מאחד ספרי המוגלגים שקראתי לא מזמן. היא נקראת דילמת השפן. והיא מבוססת על משחק מוגלגי אמיתי שנהגו לשחק בשנות החמישים של המאה העשרים. במשחק, יש שני נהגים על הכביש. הם נוהגים על אותו קו באמצע הכביש. עם הגלגלים שלהם צמודים. כך שככל שהזמן עובר גדל הסיכוי ששתי המכוניות שלהם יתפוצצו. אם אתה מפסיק לנסוע ראשון, אתה מוכתר כשפן, ומפסיד. אם היריב שלך מפסיק ראשון אתה מנצח. ארבעת הבחירות שיש לך הם כאלה: אחת, האפשרות העדיפה ביותר, הניצחון שלך. שתיים, האפשרות השנייה הכי עדיפה, תיקו. שלוש, האפשרות הסבילה, אתה מפסיד. וארבע, האפשרות הגרועה ביותר, שתי המכוניות התפוצצו. מה הקשר בין זה לעסקים? מסתבר שהדרך הטובה ביותר לנצח במשחק, והדרך שמשומשת הכי הרבה. היא פשוט להבהיר לשחקן השני שאתה לא הולך לעצור. שהוא יפחד וירגיש את הסיכון הממשי שהוא יתפוצץ. כל מה שאני צריכה לעשות כדי לקבל עסקה טובה זה להבהיר להם בדיוק את הדבר הזה. מחקתי את השאריות של החיוך משפתי. באמת אין לחש נגדי למחיקת זיכרון. ואני לא מאמינה שזלדה יכולה ליצור מחדש את הקולר. אבל רק שירגישו שאני לא הולכת לעצור. "אז מה את רוצה הה? אונקיות, אוכל יותר טוב-" קטעתי את האיש באמצע דבריו. זה היה אפילו מהיר יותר ממה שציפיתי. אולי הם מתכננים את ההתמקחות לאחר ההצעה. "למה לי לבקש כאלה דברים. כמו שאמרתי מקודם, סביר להניח שאני אעשה מליונים מהדבר הראשון. ויש לי כבר מספיק מהדבר השני. לא, אני רוצה לגרום לאונקיות המתוקות האלה להופיע יותר מהר מהצפוי בתוך התיק שלי. ואיך אני יכולה לעשות את זה בלי עבודה? אני רוצה שתקדימו לי ולחברתי זלדה לוקד את הכשפומטרי ואת המבחנים המסכמים לשנה הרביעית. ככה שאני אוכל להתקבל לעבודה מהר יותר." זה אפילו יותר טוב ממה שדמיינתי! אין להם מה להפסיד בהצעה! זאת אומרת שאם הם לא מטומטמים לגמרי הם יקחו אותה! ובאמת אחרי כמה דקות הם לקחו אותה. קמתי מכיסאי שחיוך העסקים הנעים שלי מרוח על פני. הושטתי את ידי ללחיצה. האיש לחץ אותה. "תענוג לעשות איתך עסקים." אמרתי לו. הוא לא ענה. כשיצאתי מהדלת זלדה חיקתה לי ופוצצה אותי בשאלות. השבתי על כולם עם חיוך גדול.

היי, סליחה שהפרק היה קצר. פשוט ממש לוחצים עלי עם שיערי הבית בסוף השנה. אז אולי יהיו עיקובים. נראה לי שמתשהו אני אוסיף לכאן עוד סצנה שבמקור חשבתי להוסיף אבל אין לי כל כך זמן אליה עכשיו. ואם אתם תוהים, כן, דילמת השפן היא דילמה אמיתית בתורת המשחקים. כמו גם כל דבר אחר שכתבתי עליה. למתעניינים ביותר הספר שבו קראתי עליה נקרא: דילמת האסיר: תורת המשחקים, ג'ון פון נוימן וחידת הפצצה. כן, אני גם מעריצה של ספרי מדע פופולרי בכל התחומים ושל פיזיקה באופן כללי. (במיוחד מכניקת הקוונטים!) מקווה שנהניתם בכל זאת (:

הפרק הקודם		הפרק הבא