Too perfect

אוקייייי! אני הולכת לעשות מה שבא לי בשיפ אנג'ל כי זה מאוד חשוב לספר השני ושיפ כלשהו עם סול עדיין לא רלוונטי. אני אתייחס רק ללוק וריי.

בינתיים...

קטגוריית איידן:

ריידן מוביל (4) על לוקדיין (4). אמג תיקווווו 

קדימה להצביע משפפים קסומים שליייי

בקטגוריית ריי:

טוריי (1)

ריידן (4)

בקטגוריית לוק:

טורלוק (1)

לוקדיין (4)

לוק/ OMC

תיהנו מהפרק! ותצביעווו! מי ינצח? לוקדיין או ריידן???

אוף. התחיל לי כאב בטן לא מבשר טובות.

"אני קופצת לשירותים, בסדר?" אמרתי וכרכתי את ידי סביב בטני.

"את בסדר?" שאל תאומי בדאגה.

"כן, כן. תאכל כמה סופלילים" אמרתי.

לוק משך בכתפיו והלך לתור אחרי סופלילים בעוד שאני הלכתי לחפש את השירותים, שהיו בקומה מתחת לסיפון. נכנסתי לתא נקי למדי ונשמתי עמוק. 'פליז לא זה, פליז לא זה, פליז לא זה'. השפלתי מבט. פאק. קיבלתי מחזור באמצע מסע חיפושים. טוב, לפחות לא יהיו לי חצ'קונים עכשיו. מיד הבנתי שאין לי פדים אז עשיתי את הדבר הראשון שעלה בראשי, להתפלל לאלת המחזור.

'הו, אלת הפדים והמחזור היוונית הגדולה! בבקשה תיצרי לי פדים ואני אקריב לך מנחה במשך שבוע שלם כשאחזור למחנה!' התחננתי בעיניים עצומות. לפתע, צנחה מהתקרה חבילת פדים שעליה היו מוצמד פתק שעליו נכתב 'ממלואמינה'.

השבח לאלים,שמתי פד ודחפתי את החבילה לתיק ועליתי לסיפון. איפה לוק וג'ט לעזאזל? תוך זמן קצר מצאתי אותם ליד הבר, מנסים כל מיני סוגים של שייקים כמו דבילים, אבל לפרוטוקול, לוק ממש טוב בלמצוא שייקים טובים.

"היי תאומה!" קרא לוק בעליזות של מסומם מסוכר פירות.

"היי" נאנקתי מכאב.

"את במחזור או משהו, ריי?" שאל לוק ולקח שלוק מהשייק שלו שנקרא 'מסיבת טנגו בארגנטינה' (כשראינו את המחזמר 'אוויטה' עם האבות שלנו,לוק חשב שאוויטה שרה 'Don't cry for me ארגנטחינה!' והוא שר את זה במשך חודשיים עד שאבוש שמע אותו והסביר לו שזה ארחנטינה ולא ארגטחינה. ממש רואים שאנחנו ילדים לזוג גייז בסיפור הזה)

נעצתי בו מבט מוות כמו של פאפא אך כמו אבוש, הוא ירש את הנטייה המצערת לא להיבהל ממבטי המוות שלי ושל פאפא.

"אה הא" אמר לוק בחוכמה, "עכשיו אני לגמרי בטוח. אני הולך להשיג לך אם אנד אם" אמר אחי הבלונדיני וקפץ מכיסאו. תקעתי בג'ט מבט משפד.

"אני אצטרף אלייך" אמר והעיף בי מבט מלא אימה. מזל, חשבתי שאיבדתי את יכולת מבטי המוות.

ישבתי זועפת על כיסא מסתובב בבר ושתיתי את שייק הטנגו של לוק בכעס והתבוננתי במים הצלולים. לפתע, הופיע צל בתוך המים. מוזר. אולי אני מתחילה לדמיין דברים בגלל שהפדים שלי הם פדים מכושפים שגורמים להזיות. לקחתי שלוק רועש במיוחד מהשייק שלי כשהרגשתי יד על כתפי.

"היי ריי" אמר לוק והגיש לעברי שקית אם אנד אם בוטנים, "השגתי את האהוב עלייך"

חיבקתי את לוק ופרצתי בבכי רגשני על כתפו (הערת הכותבת: לכל הבנות שעדיין חופשיות והבנים, כשאת במחזור, לפחות אני, אני קיצונית מאוד בתגובות שלי)

"תודה לך!" קראתי והתייפחתי. ג'ט נעץ בי מבט זהיר.

"את מרגישה נורמלי?" שאל אותי ג'ט.

"הכל מושלם!" קראתי,לקחתי את שקית האם אנד אם, התיישבתי במקומי בחזרה, פתחתי את השקית והתחלתי לאכול. לוק נעמד לידי והבטנו במים שמעבר לסיפון. 

לא.

בדיוק חלף שם יצור, שנראה בול כמו מפלצת הברוקולי, ובשביל שתבינו מי זו מפלצת הברוקולי, יש לי סיפור לספר.

כשאני ולוק היינו בני 7 (אותה מסיבה שבה אכלתי הרבה מאוד אם אנד אם) קיבלנו מאנבת' ופרסי ספר על מעמקי הים המסתוריים (פרסי היה מאושר כי זה היה על ים עם אזכורים לאבא שלו למיתולוגיה היוונית ואנבת' הייתה מאושרת כי זה היה ספר וגם פאפא היה מאושר כי זה התבסס על אחד הספרים האהובים עליו, 20,000 מיל מתחת למים. פאפא ואבוש צריכים ללמוד איך לבחור מתנות ביחד. אני אף פעם לא אשכח את סוודר הגולגולות הצהוב שלי) וזה היה ספר מעולה בהחלט, עד שהגענו לחלק האחרון של הסיפור, מערבולת נוראית מגיעה אל הצוללת, ורק שניים מאנשי הצוות מצליחים לברוח במעבורת, אך המספר אומר שראה יצור ימי מוזר, מעין גוף של יצור ימי עתיק וממנו בוקעים שבעה ראשי נשים אנושיות מתקדמת אל עבר הצוללת. אותי המפלצת הנוראית הפחידה מאוד ולא הפסקתי לחשוב עליה,את לוק היא דווקא הצחיקה והוא קרא לה 'מפלצת הברוקולי' והוא בעצם עזר לי להתמודד עם הפחד, אבל אם זה לא נשמע נוראי מספיק, אז המפלצת הזאת קיימת וסבא אפולו ואחותו, ארטמיס, הפכו את סקילה, ביתה של ניובה, שעיצבנה אותם, למפלצת הזו,מה שאומר הרבה מאוד צרות בשבילנו עכשיו. סקילה מגיעה עם כריבידס, שעדיין לא הגיעה. סקילה חוטפת בין איש אחד לשישה וקוברת אותם במצולות הים וכריבידס מטביעה את הספינה במערבולת אדירה,תודה רבה באמת. הסתכלתי על לוק באימה.

"ראית את זה?" שאלתי.

הוא לא הפסיק להתבונן במים, "אה-הא"

"מה אנחנו הולכים לעשות?" לחשתי בייאוש.

"יש לי רעיון. רק נקווה שנצליח ולא ניגרר למצולות על ידי סקילה" אמר ג'ט.

עמדנו ארבעתנו אל מול הסיפון וחיכינו לסקילה. הייתה לנו תוכנית שיכול להיות שתעבוד ויכול שלא,הכל תלוי בג'ט וביכולת שלו לבצע קסמי מים, יכולת שהייתה נדירה מאוד בקרב סאטירים ובכלל, אבל יכול להיות שג'ט זכה ביכולת הזו, כי אימו הייתה ניאדה. עצמתי את עיניי ונשאתי תפילה חרישית לאל כלשהו, זה לא ממש משנה מי.

ואכן, סקילה קפצה מהמים ישר וניסתה לתפוס אותנו. מבצע משתלם, שלושה במחיר אחד. לוק ירה לה חץ בעין ואני, טוב, זרקתי עליה סכינים מהמזנון,ג'ט התחיל לזמרר משהו ביוונית עתיקה. סקילה צווחה בקול מפלצות צווחני וכל הראשים שלה נראו פסיכים מהרגיל. היצורה הימית החלה להתרומם באוויר ונעטפה בבועת מים, ג'ט עצם את עיניו בריכוז ולא הפסיק לדקלם את הלחש. זה היה מרשים.

"חצויים עלובים! איך אתם מעזים לא לתת לי להרוג אתכם בייסורים?" ליחששה הסקילה בקול צווחני ומוזר.

"זה פחות התוכניות שלנו, למות בייסורים וכל זה, זה יותר הקטע שלך" אמר לוק וצעד קדימה בנונשלטיות.

"הו, המוות עדיף על מה שאפולו וארטמיס עשו לי ולאחותי" כעסה סקילה, "תסתכלו עליי! הייתי פעם חמודה! אבל עכשיו? אי אפשר להגדיר את מה שאני במילים!"

נזכרתי שסקילה הפכה למפלצת כנערה בת 12. אף פעם לא חשבתי על סבא אפולו כאל אכזר במיוחד אבל זה היה אור חדש עליו. אם סקילה הפכה להיות מפלצת בגיל 12, משמע שיש לה מוח והתנהגות של ילדה בת 12.

"את לא אמורה להיות ליד סיציליה? את יודעת, ליד איטליה. הרבה ברוסקטות" שאל אחי.

סקילה ליחששה בכעס, "בני התמותה המטופשים יצרו שינוי בזרמים ונסחפתי לפה. ובאמת? ברוסקטות?"

"זה מאכל סיצליאני!" קרא ואני גילגלתי את עיניי.

"היית רוצה לחזור לסיציליה? בים התיכון?"

כל 14 העיניים של המפלצת הזדגגו בערגה, "הו, בשמחה. ים חמים, מזג אוויר טוב, בשר אנושי טעים"

הייתי הורגת אותה, המוות שלה היה קורא לכריבידס, ואותה לא היינו מצליחים להרוג. זה בלתי אפשרי, היא בלתי ניתנת להריגה,לפחות על ידי חצויים.

"כן,כן, נשמע נפלא. חוץ מזה מהחלק של הבשר האנושי. אני יכולה לעזור לך לחזור לשם"

סקילה מיד הפנתה את מבטה לעברי, "איך?"

"הו, במקרה יש לי מפה של העולם ושל הזרמים ואיזה זרם בדיוק ייקח אותך לסיציליה" אמרתי, "אבל יש לזה מחיר"

"אעשה הכל!" קראה היצורה. היא באמת מתנהגת כמו ילדה בת 12 שרק רוצה לחזור הביתה. וואו, הרגע הזדהתי עם מפלצת אכזרית. שמישהו יזכיר לי לשלוח את עצמי לאבחון אצל פסיכיאטר בהקדם האפשרי.

"תנאי ראשון- את תניחי לספינה הזו וכל יושביה, תנאי שני- את וכריבידס לא תצודו ספינות בדרכן לסיציליה, תנאי שלישי- את וכריבידס לעולם לא תתקפו ספינ-"

"איך אתה מעז, חצוי עלוב? אתה לא מבין את עבודת הקודש שלי! אני לא רוצחת אנשים רגילים. אני לוקחת איתי למצולות רק את האנשים הנאלחים ביותר, החלאות הנפשעות ביותר, רוצחים נתעבים,אנסים איומים" קטעה אותה סקילה בכעס, "אני לא תקפתי ספינה של אנשים חפים מפשע מעולם. כשפרסי ג'קסון וחבריו עברו דרך ים המפלצות לא תקפנו אותם כי הם אינם חוטאים. לאנשי אודיסאוס שחטפתי הגיע למות. הם חטפו,אנסו ורצחו נערות טרויאניות צעירות. תגידו לי שלאנשים אלו לא מגיע גורל גרוע ממוות"

שקלתי את דבריה של סקילה, היה בהם צדק אך מעוות למדי. יכולתי להבין אותה ובאמת, לפי מה שהיא מתארת, לאנשים אלו מגיע למות. אבל למה הספינה שלנו?

"אבל למה רצית לתקוף את האונייה שלנו?" שאלתי.

"הו, צאצאים של האל שהפך אותי למפלצת שאני ואנס נמלט נמצאים על הספינה הזו. זה אנשים שאשמח לנקום בהם" הסבירה לנו סקילה באדיבות. תודה רבה לך, עכשיו רק נברח מפה בצרחות.

"טוב, אז נסכים לך לתקוף ספינות של אנשים מרושעים שמזהמים את האוקיינוס בטי.בי.טי" אמרתי, "אבל יש עוד תנאי אחד, אנחנו רוצים את הפנינים של פוסידון"

עיניה של סקילה התרחבו, "חבורה של שוטים. אין ברשותי את הפנינים הללו"

"כמובן שכן!" אמר לוק בעליזות לא קשורה, "כשהפכת למפלצת, ביצעת עבודת חיסול עבור פוסידון והוא בתמורה העניק לך 5 פניני קסם. אנחנו רוצים ארבע מתוכן" 

סקילה נראתה איפשהו בין כועסת למתלבטת וג'ט החל לאבד מכוחו והזיע מרוב מאמץ על שמירת כלובה של סקילה.

"אני מסכימה" אמרה.

"תישבעי לי בנהר הסטיקס!" קראתי.

הסקילה רטנה משהו, "אני נשבעת בנהר הסטיקס"

הכלוב של הסקילה השתחרר והיא נפלה את האוקיינוס ושחתה אלינו בחזרה. ג'ט התמוטט לידנו אך סימן לנו להמשיך במשא ומתן שלנו.

סקילה רטנה דבר נוסף והשליכה אלינו שרשרת פנינים יפהפיות שעליה היו תלויות 4 פנינים, תפסתי אותה וענדתי אותה על צווארי.

"תודה רבה" אמרתי,"הנה המפה. הזרם שאת צריכה נמצא מזרחית למנהטן ונקרא 'טוקינאנדו'"

סקילה תפסה את המפה באחד מהראשים שלה, "למה אתם צריכים ארבע פנינים?" ואז עיניה התעגלו בהבנה, "בשביל לחלץ את בת השאול? תקוו שתגיעו לפני שמולד הצללים יתחיל" אמרה בגיחוך וצללה אל המצולות. יכולתי לשמוע שאגה נוראית שהייתה יכולה להיות רק של כריבידס.

רצנו מיד אל ג'ט והושבנו על כיסא בבר, הגשנו לו מים ואננס שלקחנו מדלפק הבר. הוא לא נראה טוב במיוחד.

"איך אתה מרגיש?" שאלתי.

"הו, יחסית לשריפות בקליפורניה אני מרגיש פאקינג נפלא" אמר בזעף.

צחקנו וגם יכולתי לראות שמץ של חיוך בפניו של ג'ט.

"הצלחנו!" קרא לוק בהתרגשות, "אחי, אתה הסאטיר הראשון מזה מלא זמן שהצליח לעשות לחשי מים! רספקט!"

גילגלתי את עיניי, "מזה מלא זמן?" חזרתי אחריו.

"אוי,שקט כבר" חייך לוק, "השגנו את הדרך מילוט שלנו מהשאול. כל הכבוד לנו!" הוסיף ומחא כפיים.

"למה אין על האננס שלי קצפת?" רטן ג'ט.

לוק שלף מהדלפק תרסיס קצפת וריסס את ג'ט, "מספיק טוב?"

"לא עשית את זה עכשיו!" קרא ג'ט וזרק עליו פרוסת אננס.

אתם בטח יכולים לתאר מה קרה אחר כך.

אך אותי לא הפסיק להטריד מה שהסקילה אמרה על מולד הצללים. מה זה בכלל?

הנה הפרק! די ארוך לא? כפיים לי! לקח לי מלא זמן לכתוב אותו ואני מצפה למלא תגובות! 

אל תשכחו להמליץ,לדרג,להירשם ולהגיב!

וגם להצביע בקטגוריית השיפים של לוק וריי! איזה שיפ ינצח? לוקיידן או ריידן? אני מזכירה שאנחנו בתיקו! ואל תשכחו לבחור שידוך לתאום השני!

עוד שלוש תגובות ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא