עולמות מתנגשים

פרק 16

נ.מ הייזל

"גמרנו, עכשיו לחלק הקשה, הנאום, מוכנים?" אמר פרנק, הוא נראה מותש.
חייכתי אליו לעידוד והוא החזיר לי חיוך.
"מוכנים" ענינו

נכנסנו אל החדר הגדול, בו כל הילדים שהתגלו כחצויים או נצרים נמצאים. מחכים במתח למידע.

את תפקיד הנואמת קיבלה אנבת' שהייתה במחנה החצויים מגיל מאוד צעיר וסיפרה לכל כך הרבה חצויים על האלים ועל עולמם.

"טוב" פתחה אנבת' בחיוך מעודד "אני יודעת שאתם מאוד סקרנים לגבי הכול אך לפני שנתחיל אתם חייבים להבטיח שלא תספרו לאף אחד על הדברים שנדבר עליהם היום, פרסי וג'ייסון עוברים עכשיו עם מגילות קלף שבו אתם חותמים את שמכם ובכך מבטיחים שלא תדברו על הדבר, בסדר?" שאלה
כל התלמידים נראו סקרניים וצמאים למידע שהם חתמו על הקלף כל כך מהר, רק כדי שיוכלו לקבל תשובות.

ילדה אחת הרימה את היד "מה עם השיעורים?" שאלה
חייכתי אליה "אתם פטורים מהשיעורים ושיעורי הבית של היום" השבתי בחיוך.
פתאום התלמידים נראו הרבה יותר מעודדים לגבי היותם כאן.

פרסי וג'ייסון גמרו עם המגילות ואנבת' המשיכה.
"אני יודעת שמה שאני עומדת להגיד יזעזע את עולמכם, ואולי לא תאמינו לנו אבל אין לנו שום סיבה לשקר לכם ואף נביא לכם הוכחות.
"שמעתם על המיתולוגיה היוונית?" שאלה
חלק הנידו בראשם לשלילה וחלק חיוב, אחרי הסבר קצר על האלים, עם לא מעט דעות אישיות על חלק מהאלים (אנבת' קיללה את הרה לא מעט)  והבטחה שנמשיך לפרט יותר מאוחר, הגענו לחלק הבעייתי ביותר.

"האלים קיימים, אנחנו הילדים שלהם" אמרה אנבת' במשפט קצרצר שהביע כל כך הרבה.
"את משקרת!" אמר ילד כלשהו
"למה שנאמין לכם?" צעק ילד אחר
נשמעו עוד אמירות דומות מהקהל.

"היי, היי! שקט" אמר פרסי וכולם השתתקו, ככול הנראה פחדו ממנו בגלל סבא שלו "אנחנו נדגים לכם"
"תראו שאנחנו לא משקרים. אנחנו שמים את השרביטים בצד, אם תרצו משהו יכול לבוא ולבדוק שאין עלינו עוד שרביט" אמרתי
ילד אחד התקדם לבמה ובדק היטב שאין עלינו כלום.

"פרסי הוא הבן של פוסידון, אל הים. הוא יכול לשלוט במים" אמרה אנבת'
פייפר הביאה לפרסי בקבוק מלא במים, הוא עצם את עיניו והתרכז, המים יצאו מהבקבוק והתחלקו לשלושה כדורים שהסתחררו באוויר. הוא הרים את ידו והמים יצרו את סמלו של פוסידון, הקילשון, לבסוף הוא ריכז את כל המים בכדור מעל ראשו. פרסי הפסיק את שליטתו במים וכדור המים שהוא יצר נשפך עליו וכמובן במקום להירטב הוא נשאר יבש.

כמה קולות תדהמה נשמעו מהקהל שלנו.
אחרי פרסי בא ג'ייסון שהתעופף באוויר בחיוך גדול. אחרי ג'ייסון בא ליאו, שעם חיוך קונדסי במיוחד הבעיר את עצמו – מה שגרם לכמה צעקות בהלה קלות, בעיקר כאשר הוא לא הצליח לכבות את עצמו ופרסי היה צריך לשפוך עליו ליטר מים.

"בשביל ההדגמה שלי אני צריכה מתנדב או מתנדבת אמיצים" אמרה פייפר בחיוך, כמה ידים מהוססות הורמו באוויר ופייפר בחרה באקראיות ילדה אחת מהשנה הרביעית.
"איך קוראים לך?"
"קריס" ענתה
"מעולה, קריס אני רוצה שתפרקי את פרסי מנשקו" אמרה פייפר בקול מתוק, וקריס כצפוי צייתה ופרקה את פרסי משרביטו.
"תודה רבה, את מוזמנת לחזור לשבת" אמרה פייפר
קריס, כמו רובוט התיישבה בחזרה במקומה ולחשה לג'יני בהתרגשות "אף פעם לא הצלחתי לבצע את הלחש הזה כמו שצריך!"
חייכתי לעצמי.
"מה שעשיתי נקרא דיבור הקסמה, הוא גורם לאנשים לעשות מה שאני רוצה שיעשו. קיבלתי את היכולת הזאת מאימי, אפרודיטה" אמרה פייפר עם קצת מירמור בקולה "לא כל בני אפרודיטה יכולים לעשות זאת" סיימה פייפר את דבריה

תורו של פרנק הגיע, חייכתי לעברו.
"משהו יכול לתת לי שם של חיה בעולם המוגלגים?" שאל פרנק.
"זאב" זרק ילד
פרנק עצם את עיניו כדי להתרכז ומול הפרצופים הנדהמים של התלמידים הוא הפך לזאב שחור וגדול, כמה תלמידים נרתעו בבהלה.
מיהרתי לעברו של פרנק וליטפתי את פרוותו כמראה שהזאב העומד מול התלמידים אינו תוקפני, פרנק–זאב רק קישקש בזנבו.
פרנק חזר לצורתו המקורית.

"האם אתם מאמינים לנו עכשיו?" שאלה אנבת'. חלק מהילדים הנהנו בהתלהבות, חלק הנידו בראשם לאט, עדיין לא בטוחים מה נכון ומה לא וחלק עוד לא השתכנעו בכלל.

"מי שעוד לא השתכנע, אני מבטיחה שעד שנגמור פה היום, עכשיו אתם תעברו בתחנות, לפי הסדר שאתם רוצים. כל אחד מאיתנו ידריך אתכם בנושאים הבאים: מפלצות, שפות, הצד היווני, הצד הרומי, לחימה, כוחות וסיפורי המיתולוגיה. בהצלחה!" אמרה אנבת' והלכה לתחנה שלה, שפות.

התקדמתי לכיוון התחנה שלי, אלים וסיפורי מיתולוגיה.
חמישה ילדים הגיעו, חיכיתי עוד חמש דקות לוודא שאף אחד אחר לא מגיע והתחלתי.
"אז כמו שעכשיו גילתם האלים קיימים, מאוחר יותר אתם מוזמנים לשאול ספרים מהספרייה שיפרטו יותר על דברים מסוימים, אבל אני אתחיל בקשר שלנו לאלים.
"חלק מכם הם הילדים של האלים וחלק נצרים, כלומר ההורים שלך או הסבים שלכם היו חצויים. אם אתם חצויים ויש לכם כוחות מיוחדים ככול הנראה שכוחותיכם יהיו חלשים יותר ויהיה לכם מעייף יותר להשתמש בהם." אמרתי "כרגע אתם לא יודעים מי ההורה האלוהי שלכם משום שהוא עוד לא הכיר בכם, כאשר אל מכיר בכך כבנו או ביתו מופיע הסמל של אותו אל מעל ראשך או קורה מעשה אשר מעיד על היותך קשור לאל או לאלה האלו."

המשכתי להסביר על האלים ודברים אשר קשורים אליהם כאשר אני נוגעת בנקודות בלבד, אחרי חצי שעה התלמידים התחלפו ואחרים באו בעקבותיהם.

אחרי בערך שלוש שעות שעות וחצי גמרנו סוף סוף את ההרצאות, בקושי נשאר לי קול. נראה שגם האחרים עייפים מאוד.

"אנחנו ניפגש כאן עוד שבוע אחרי הלימודים לשיעורי לחימה ולהמשך למידה על האלים, אני מזכירה שאסור לכם לספר לאף אחד, אם תרצו לדבר על זה אם ההורים שלכם אנחנו מבקשים שתבואו קודם אלינו כדי שנוכל לדעת. חלק מההורים שלכם אפילו לא יודעים שההורה השני שלכם הוא אל. לא כל האלים מתגלים בפני בני-התמותה. לסיום אנחנו נראה לכם קצת לחימה" אמרה אנבת' בלחש, כנראה שגם לה לא היה הרבה קול.

פרסי וג'ייסון התקדמו לאמצע החדר, פרסי שלף את אנקלוסמוס וג'ייסון לקח חרב מארגז שעמד בפינת החדר.
הם עמדו בעמדות הכן ובבת אחת הם תקפו, הקרב היה על רמה גבוהה מאוד. היה אפשר לראות ששניהם במקצוע הרבה זמן.
היה קשה לצפות בזה. הם זזו כל כך מהר, רגע אחד פרסי היה בעמדת נחיתות ורגע לאחר מכן ג'ייסון עמד להפסיד.
לא נראה שמשהו עומד לנצח ואז פרסי הביא גל אשר העמיד אותו מהתקרה. ג'ייסון לא נשאר חייב והלך על התקרה בעצמו כשהם לא מספיקים להילחם, אחרי עוד חמש דקות שבהן לא נראה שהקרב מתקדם למקום כלשהו פרנק הפסיק אותם בחיוך.

"כמו שאתם רואים הקרב הזה היה מאוד טוב, אנחנו מקווים שיום אחד גם אתם תגיעו לרמה הזאת. שבוע הבא באותו יום אנחנו נפגש כאן, אנחנו נחכה לכם כאן." אמרה אנבת' ושיחררה את התלמידים בעודה מזכירה להם לשמור על סודם.
"להתראות, אם תצטרכו משהו אנחנו כאן" אמרתי בחיוך, כמה תלמידים תקעו בנו מבט עצבני.

לבסוף כל התלמידים הלכו ואנחנו קרסנו לתוך הפופים שהופיעו בחדר באורך פלא, התחלתי לדמיין את התקופה הקרובה בעוד אנחנו מתכננים את הפגישה הבאה.

הפרק הקודם		הפרק הבא