נגד הכל

אני מקווה שאחרי החופש אני אתחיל להעלות יותר פרקים...

אז עכשיו אני מקדישה את הפרק ל... 'rise up'!

תודה רבה לכל הנרשמים החדשים:)

ואני כמובן ממש ממש אשמח לתגובות!

אז הנה הפרק.

תהנו🌻

פרק 16 | מסר בספר | לרה

"חיבור של שמונה עמודים. אנחנו שנה ראשונה!" אמרה מרג'י בתסכול, ולרה הרימה את עיניה מהחיבור שמולה. היא, מרג'י וליליה ישבו בחדר המועדון של גריפינדור והכינו את שיעורי הבית שלהן בתולדות הקסם.
"נכון, אני רק בעמוד השלישי". אמרה ליליה בעצב.
"אני בעמוד השני, ואני מקווה לגמור הכל כבר היום". אמרה לרה בנחישות.
היא חזרה לעבודתה והמשיכה לכתוב במרץ, כשהיא מידי פעם מסתכלת בספרים שלידה.
היא ידעה שזה מוזר, שהיא כל כך שוקדת על הלימודים, אבל היא סקיבית. אם היא רוצה להצליח, היא חייבת לעבוד קשה. והיא אפילו לא יודעת אם זה יעזור...
"מספיק לי להיום. אתן באות?" שאלה אותן מרג'י, לאחר כמה דקות של דיבורים בינה לבין ליליה. לרה הייתה מרוכזת בעבודתה ולא הגיבה.
"גם אני חושבת שכדאי שנלך לחדר," אמרה ליליה.
"אני אצטרף בהמשך. אני חייבת לעבוד עוד על העבודה". ענתה לרה בהיסח הדעת.
"אוקיי," אמרו מרג'י וליליה ועלו לחדרן.
לרה המשיכה לכתוב במרץ, מפסיקה כל כמה שניות כדי לקרוא משהו בספרים שלידה, ומיד ממשיכה.
אחרי קצת יותר משעה היא התמתחה והסתכלה בשעון. אחד ורבע. נשאר לה רק עוד עמוד אחד, והיא מסיימת.
היא כתבה עוד כמה שורות, ואז הוציאה את הספר שהיה מונח בתחתית הערימה ופתחה אותו בעמוד שסימנה לה בספריה.
היא שפשפה את עיניה בעייפות ונרכנה מעל הספר, ולפתע נעצרה בתדהמה.
באמצע העמוד היה מונח פתק קטן, עם הכיתוב "לרה" עליו.
היא פתחה אותו באיטיות.
"לרה,
יום חמישי ב23:00. בכניסה ליער האסור.
תבואי לבד.
הע"ש."
ליד המילה 'הע"ש' היה ציור קטן של פרפר.
לרה הביטה בפתק עוד כמה שניות, בבלבול, ולאחר מכן סגרה את הספר בחבטה.
מי יכול להשאיר את זה שם? ואיך הוא ידע להשאיר את זה שם? היא לא תיכננה לקחת את הספר... זמן קצר לפני שהם התחילו ללמוד היא הלכה לספריה, סימנה כמה עמודים ולקחה אותו, כדי שתוכל לסיים עם העבודה. גם מרג'י וליליה לא יכלו להכניס לה את הפתק לספר. הוא היה מתחת לערימת הספרים שלידה, ואף אחת מהן לא נגעה בו.
היא גם לא עברה בשום מקום בדרך מהספריה לכאן.
מי ששם לה את הפתק בספר, ידע שהיא תיקח אותו, עוד לפני שהיא ידעה. זה מישהו שמכיר אותה ממש טוב. היא נרעדה.
היא הכניסה את הפתק לכיסה. היא חייבת ללכת לשם מחר ולגלות מי זה. היא פתחה שוב את הספר העבה ושרבטה על הדף שלה עוד כמה דברים באותיות גדולות. כשהדף נגמר, היא סגרה את הספר בחבטה, הכניסה אותו ביחד עם שאר הספרים לתיקה, ועלתה לחדרה.
היא חייבת לברר מה אלה ראשי-התיבות האלה.
היא נשכבה במיטתה, אבל שכבה שם במשך זמן רב בעיניים פקוחות לפני שהצליחה להירדם.
***
לרה קמה מוקדם, ואחרי שווידאה שמרג'י וליליה ישנות, היא הציצה בפתק שהיה מונח על השידה שלה. עדיין לא היה לה רעיון מי שם לה את הפתק, אבל אתמול בלילה, בזמן שניסתה להירדם, היא חשבה על זה הרבה, ועכשיו היה לה רעיון.
בזמן שמרג'י וליליה התארגנו, היא לקחה את התיק שלה, הוציאה ממנו את הספרים ואחרי שהוא התרוקן, היא שמה בתוכו את הפתק.
"מרג'י, את יכולה להגיד בבקשה למורה שאני חולה או משהו? יש לי משהו... לעשות," היא אמרה למרג'י, כאילו בדרך-אגב.
"אבל כל כך חיכית לשיעור של תיאוריית התעופה. זה די חשוב, כי ביום ראשון יש את השיעור תעופה הראשון."
"כן, זה בסדר. את תגידי לי מה היה בשיעור," השיבה לרה בהיסח הדעת.
מרג'י הביטה בה במבט מוזר, אבל לאחר רגע משכה בכתפיה והיא וליליה הלכו לשיעור.
ברגע שהן יצאו, קמה לרה מהמיטה והלכה אל הספריה.
היא חייבת לדעת מי שלח לה את הפתק, זה היה לה ברור. אם מישהו רוצה לפגוש אותה, לא משנה לאיזו סיבה, היא צריכה לדעת מי זה.
"שלום," היא אמרה בחביבות לגברת ליין, הספרנית. היא הייתה אישה נמוכה בעלת שיער אפור ופרצוף נוקשה, אבל היא אהבה מאוד ילדים, ואפילו ששמרה על חוקי הספריה בקפדנות, היא הייתה נחמדה מאוד. "אני באתי לחפש כל מיני ספרים על ראשי תיבות. את יכולה לעזור לי?"
"יש לך זמן חופשי?" הספרנית הביטה בה מבעד למשקפיה. לרה הנהנה וגברת ליין יצאה מאחורי שולחנה והובליה אותה אל אחד מהמעברים הרבים. "זה במעבר הזה, בעמודה 17." אמרה הספרנית, וחזרה למקומה.
לרה הלכה עד לאיפה שהספרנית אמרה, ואחרי כמה רגעי חיפושים היא מצאה את מה שביקשה.
היא חשבה לנסות לגלות מי שם לה את הפתק לפי ראשי התיבות שהיו חתומים בקצה. אם היא לא תצליח, היא תנסה להתגנב אל מקום המפגש ולהסתכל מי נמצא שם.
היא בחרה כמה מהספרים שנשמעו לה מתאימים - עצות ולחשים לפענוח ראשי תיבות, ראשי התיבות המפורסמים, כל מה שצריך לדעת על ראשי תיבות, המצאת ראשי תיבות: עצות למתחילים - ולקחה אותם אל הספרנית.
"הנה לך חמודה." גברת ליין רשמה את הספרים ואז הושיטה לה אותם בחביבות. לרה שמה אותם בתיק, הודתה לה ויצאה החוצה.
היא הגיעה לחדר המועדון, והחלה לקרוא בספרים, עד שהיא שמעה את קולותיהם של התלמידים משנה ראשונה שחוזרים מהשיעור תיאוריה. היא הכניסה את ספריה במהירות לתיק והלכה לארוחת הבוקר, כשתיקה תלוי על כתפיה.
אחרי הארוחה כל תלמידי שנה ראשונה של הפלפאף וגריפינדור התאספו מחוץ לחממות של הוגוורטס.
פרופסור נוויל לונגבוטום הגיע בעליזות, אך נזכר ששכח את המפתח לחממה במשרד.
"אני כבר חוזר תלמידים," הודיע פרופסור לונגבוטום, "מצטער על העיקוב. אתם יכולים להתחיל להתחלק כבר לקבוצות של ארבע".
הוא הסתלק בזריזות חזרה למשרדו, וכל התלמידים התחילו להתאסף לקבוצות.
מרג'י התקרבה ללרה, וג'ין ואלפי הצטרפו אליהם. לרה רצתה רק ללכת משם ולהמשיך לחקור את הראשי תיבות המוזרים, אבל היא ידעה שזה יראה כבר ממש מוזר. היא צריכה לחכות בסבלנות.
"אני מקווה שהוא לא ימשיך את השיעור יותר מדי מאוחר" קיוותה לרה.
"את אמרת שאת אוהבת ללמוד יותר בערב, לא?" שאל אלפי.
"נכון, אני מרגישה יותר מרוכזת. אבל היום... יש לי דברים אחרים לעשות," היא מלמלה לעברם בהתחמקות.
"הנה פרופסור לונגבוטום" אמרה ג'ין אחרי כמה דקות, וכל התלמידים שהתפזרו הסתדרו חזרה בקבוצות.
פרופסור לונגבוטום התחיל להסביר מה צריך לעשות, ולרה נכנסה לחממה ביחד עם כל התלמידים והניחה את התיק שלה על הרצפה לידה.
כשהפרופסור אמר להם להוציא ספרים, היא פתנה אל מרג'י ולחשה "אני יכולה להסתכל איתך?"
"לא הבאת ספר?" שאלה מרג'י.
"לא, הבאתי ספרים אחרים, ולא יכולתי לסחוב עוד אחד," השיבה לרה בתקווה שמרג'י לא תחקור אותה.
פרופסור לונגבוטום נתן להם עבודה, והם היו צריכים לחקור צמח קוצני שהדיף ריח רע.
היא שמעה את ג'ין, מרג'י ואלפי מדברים אחד עם השני, אבל לא הקשיבה למה שהם אומרים.
היא עשתה את עבודתה בדממה, אך מחשבותיה נדדו למקום אחר לגמרי.
כל שאר היום עבר עליה באותה קהות-חושים, והיא רק חיכתה שהיום יגמר והיא תוכל להמשיך לחקור על זה.
היא קיוותה שמרג'י לא חשדה בה, כשנפלו לה הספרים והיא התנגדה לעזרתה. וכשנגמר השיעור האחרון, היא נשמה לרווחה ורצה לחדרה. היא הגיעה לפני מרג'י וליליה, נכנסה למיטה וסגרה את הכילה סביבה.
עד הערב היא לא הצליחה לפענח את החידה, אבל היא הייתה צריכה ללכת לעשות שיעורים שניתנו להן באותו היום. היא הגיעה אל חדר המועדון, ומצאה שם את מרג'י וליליה, מסיימות את שיעורי הבית של שיקויים.
היא הצטרפה אליהן בדממה והחלה בשיעורי הבית של תורת הצמחים. שניים וחצי גליונות על הצמח שהן טיפלו בו היום. היא אפילו לא זכרה איך קוראים לו.
לרה נאנחה. היא ישבה שם עם מרג'י וליליה, והן עשו שיעורים ביחד. בעשר וחצי לרה התחילה להילחץ, אבל אחרי כמה דקות הן פרשו לישון, ולרה המשיכה לשבת שם.
היא הוציאה את הפתק מכיסה, וקראה אותו שוב ושוב.
לפתע נשמע קולה המנומנם של מרג'י, והיא זרקה את הפתק בבהלה על השולחן.
"לרה? את לא באה?" שאלה מרג'י.
"אני... עושה שיעורים," גמגמה לרה. מרג'י הביטה בה בתהיה, אבל לאחר רגע משכה בכתפיה ועלתה למעלה. "בסדר. רק אל תבואי מאוחר מידי, כי היית ממש עייפה היום."
לרה הנהנה בהקלה, וכשנזכרה שמרג'י לא יכולה לשמוע אותה, היא אמרה בקול "כן..."
השעון בקיר הורה על עשר חמישים ושלוש. היא צריכה לצאת.
לרה חצרה אל עבר הפתח, וזחלה החוצה בזהירות. היא יצאה למסדרון, והלכה באיטיות קדימה.
היא קיוותה שלא מחכה לה משהו רע בסוף, אבל היא צריכה לגלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא