ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 16 – הקללה המכשילה

עוד לפני שהרמיוני הספיקה אפילו לנשום, רון שאל אותה בקול קודר – "זה פרד?"
היא הסתכלה עליו בחזרה, מבטה מופתע. "כ-כן", גמגמה.
"כמה זמן?" שפתיו של רון נקמצו.
"אנחנו יוצאים מתחילת שנת הלימודים," הרמיוני החלה לאזור ביטחון. "רציתי להיות בטוחה בקשר – ביחסים – לפני שאספר לכם." לפני שהספיקה לסיים את המשפט ידיו של רון נקמצו לאגרופים והוא הסתובב ועלה למגורי הבנים.
"אני ממש מקווה שהוא לא עולה לחדר של התאומים," הארי אמר, חשש בעיניו.
"אתה חושב שאני צריכה ללכת אחריו?" הרמיוני היססה.
הארי השתהה לפני שענה. "אני חושב שעדיף שפרד יתמודד איתו לבד. אני שמח בשבילכם, 'מיוני. באמת. אבל את חייבת להבין שלרון יהיה קשה עם כל אחד שתצאי איתו, במיוחד אם מדובר באח שלו."
"למה?" הרמיוני שאלה, נסערת כולה.
"רון לא יודה בזה לעולם, אבל יש לו פינה חמה בלב עבורך, הרמיוני," אמר הארי והושיט את ידו לחבק אותה. הרמיוני חיבקה אותו חזק בחזרה, מרגישה כאילו הונחה אבן עצומה על ליבה.
היא לא רצתה לפגוע ברון מעולם. מצד שני, היא לא תוכל לוותר על פרד עבורו.
-
דלת חדרם של התאומים נפתחה ובפתח עמד רון, על פניו הבעה זועמת. אש הייתה בעיניו וידיו היו קמוצות לאגרופים.
פרד ישב על מיטתו, פניו אל דלת הכניסה. הוא המתין לרון וכפי שציפה, זה הגיע לחדרו במהירות.
"אתה- איך אתה- מעז מאחורי גבי - " הטיח בו רון בזעם.
פרד בחן את הבעת פניו הכאובה של אחיו הקטן. הוא לא רצה לפגוע בו כך, אך ציפה שכך ירגיש בתגובה לקשר שלו ושל הרמיוני.
"רון, אני יודע שאולי קשה לך לקבל את זה. זה בסדר. חשוב לי שתדע שאני לא מתכוון לשחק בהרמיוני," אמר בטון רגוע וקר.
"אתה משקר!" רון צעק, צועד צעד אחד קדימה לכיוון פרד.
פרד שקל ברצינות את הסיטואציה שעמדה מולו. לאחר רגע של שקט, הוא הישיר את מבטו לתוך עיניו של רון ואמר בטון הרגוע ביותר שהצליח לגייס, "אני אוהב אותה, רון. באמת."
עיניו של רון נקרעו בתדהמה ופיו נפער. הוא לא הוציא הגה. רגע ארוך בהה בפרד, וברגע בו היה נראה שהתאושש, הוא התנשף בחדות והסתובב על עקבותיו, יוצא מן החדר.

"אחי, תודה שהתרעת לנו שזה עומד להגיע," ג'ורג' יצא ממחבואו מתחת למיטתו. "ממש לא רציתי להתמודד עם דרמות כאלו היום. מספיק קייטי כועסת עליי מאז שהעיפו אותי מנבחרת הקווידיץ'."
"לי, השטח פנוי," העיר פרד ולי יצא במהירות מהמחבוא שמאחורי הוילון.
"אחי, הייתי בטוח שהוא עומד להרביץ לך..." מלמל.
פרד חייך. "אני גם חשבתי שהוא עומד לעשות את זה. בגלל זה שלפתי את קלף ה"אני אוהב אותה". ממש לא התחשק לי לחטוף צעקות מאמא אחרי שכיסחתי את רוני-פוני."
ג'ורג' צמצם מבטו ושאל, "אבל אתה כן, לא?"
פרד הבין מיד את שאלתו. "כן."
לי הסתכל על שניהם, מבולבל. הוא היה רגיל לשמוע חילופי-דברים לא ברורים ולכן לא התערב בשיחה.
-
הפגישה של צבא דמבלדור בערב המחרת לא יכלה להיות באווירה מתוחה יותר.
אנג'לינה עדיין סירבה לדבר עם פרד, וקייטי אליסיה הסתובבו סביבה עם פרצופים עגומים.
רון רתח מזעם. הבעת הפנים הכועסת לא משה מפניו, והוא נעץ מבטים צורמים בפרד והרמיוני תוך שתיקה רועמת.
האחת והיחידה שנראתה משועשעת מכל הסיפור הייתה דווקא ג'יני.
"אני לא יכולה לחכות לחופשת חג המולד! את, רון ופרד למשך שבועיים שלמים במחילה! את רוצה שאזמין גם את אנג'לינה?" שאלה את הרמיוני בעת שנכנסו לחדר הנחיצות.
"ג'יני!" הרמיוני זעקה.
"סליחה, סליחה. הייתי חייבת."
 באימון הפעם הארי חזר איתם על הקללה המכשילה, שמעכבת ומקפיאה למשך כמה שניות את תזוזת האויב.
הרמיוני עבדה ביחד עם לונה, שתיהן כבר היו דיי טובות בה. בזמן שלונה קפאה במקומה, הרמיוני ניצלה את הזמן שהיה לה כדי לבחון את מה שקורה בחדר. פרד וג'ורג' התאמנו אחד על השני. ג'ורג' בדיוק השתחרר מהקיפאון ושחרר את הקללה בחזרה לפרד.
רון וזכריה סמית' התאמנו אחד על השני. רון עדיין היה אדום, ונראה כי הבעת הפנים הזעופה שעל פניו מסרבת להיעלם.
לאחר כ-45 דקות, הארי עצר את כולם וכינס אותם.
"לאחר שנחזור מהחופש נוכל להתקדם לכמה קסמים רציניים. גם פטרונוס," אמר לפני ששיחרר את כולם.
-
בארוחת הערב הרמיוני התיישבה יחד עם הארי ונוויל. רון התיישב ליד דין ושיימוס בשולחן השני. זה היה מוזר. צביטה של עצב נצבטה בליבה.
היא החליטה לדבר איתו לפני החזרה למחילה. אין סיכוי שהריחוק הזה יוכל להתמשך.
הוא היה החבר הכי טוב שלה...
תוך שהיא שקועה במחשבות, היא הרגישה יד נכרכת סביב מותניה. היא הרימה את מבטה בבהלה, מגלה להפתעתה את פרד שהתיישב צמוד אליה וביד אחת חיבק אותה במופגן. בידו השנייה החל להערים אוכל על צלחתו.
"איך את?" הוא שאל, שמץ של היסוס נשמע בקולו הנמוך.
הרמיוני התרגשה מהמחווה הפומבית. אמנם לא היה נראה שמישהו בחדר האוכל שם לב למשהו, אבל אותה זה שימח.
"מודאגת," ענתה לאחר רגע של מחשבה.
תשובתה נענתה בנשיקה חטופה בלחי. הרמיוני האדימה. היא לא הצליחה להימנע מלבחון האם הארי או נוויל שמים ליבם למתרחש. היא קלטה את הארי מבליע חיוך תוך כדי שיחתו עם נוויל. הוא קרץ לה.
הלב שלה פעם כמו מטורף.
"אני מזכיר לך שאנחנו נפגשים מחר בערב בחדר הנחיצות. מקווה שאצליח להוריד את כל דאגותייך מליבך," הוא אמר בשקט.
הרמיוני לא הספיקה להגיב לפני שג'ורג' ולי התיישבו לצד פרד והחליפו רשמים מההכנסות האחרונות שלהם ממכירת ההמצאות. לפי מה שהרמיוני הצליחה להבין, הם הרוויחו הרבה כסף מהמכירה בתוך הוגוורטס.
מתי הוא מספיק להתעסק גם בזה? תהתה בינה ובין עצמה.
הרמיוני סיימה לאכול בנתיים. היא הסתכלה על הארי ונוויל שעוד היו שקועים בשיחתם.
"אני הולכת להכין שיעורי בית במועדון, ניפגש?" שאלה את הארי. הוא הנהן.
הרמיוני קמה ממקומה, מרימה את התיק שלה, הכבד מרוב ספרים על גבה.
כשהגיעה למועדון היא נוכחה כי הוא עמוס לעייפה בתלמידי – גריפינדור. היא לא תוכל לעשות שם שיעורי בית ברעש הזה.
הרמיוני עלתה לחדרה, מתיישבת על המיטה ומתחילה לכתוב את החיבור להיסטוריית הקסם.
לכשסיימה, היא נזכרה שעוד לא קראה בספרים שהשאילה מלונה. היא בחנה את ערימת הספרים ושלפה מתוך הערימה אחד בשם:  מרי וולסטונקרפט – הגנה על זכויות האישה.
היא התלבטה עוד רגע אחד, ואז החלה לקרוא. הטקסט היה ישן, והשפה הייתה גבוהה. אך יחד עם זאת, אט-אט התחילה הרמיוני לקלוט את המסר של הכותבת. היא לא יכלה להאמין שהטקסט נכתב בתקופה בה נשים לא זכו להשכלה כלל.
הרמיוני לא יכלה לתאר לעצמה עולם בו היא תשב בבית כל יום ולא תהיה בבית הספר.
חדות התפישה של הרמיוני הייתה אחת התכונות שהרמיוני הכי התגאתה בהם. הרמיוני אהבה ללמוד, אהבה לשמוע ולהיחשף לרעיונות ועולמות חדשים.
מהרגע בו הבינה שהיא קוסמת, היא למדה כל פרט שיכלה אודות עולם הקוסמים.
היא התעצבה בליבה בחושבה כי כמה מאות שנים קודם לכן, היא לא הייתה יכולה לחוות את העוצמה שהיא זוכה לה היום בלימודיה בהוגוורטס.
 הרמיוני נרדמה על מיטתה, לבושה בגלימה כשהיא חובקת את הספר קרוב לליבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא