חיים של קוסמים

הולי, רון, ואמילי נופפו להוריהם, לרוז ולדון שחייכו אליהם מהרציף.

הולי ורון חיבקו את אמילי ופנו לדרכם.

אמילי נכנסה לתא אחד ומכיוון שראתה שם רק בנים סגרה במהירות את הדלת. 

היא לא רצתה חברים בנים. היא חשבה שבנים הם מעצבנים, מביכים, וחסרי תועלת לחלוטין,

חוץ מאביה כמובן, ומרון אחיה האהוב, ומדון הנפלא שהיה ראוי לרוז בכל מאת האחוזים.

אחד הבנים קלט אותה במבטו ואמר לחבריו שהוא כבר חוזר. הוא יצא מהתא והביט באמילי.

היא הייתה יפהפייה לדעתו, בעלת שיער חום בהיר מתולתל ארוך, עיני טורקיז מקסימות, ריסים ארוכים,

עור בהיר, לחיים סמוקות, אף קטן ומתוק, שפתיים אדומות כשושנים, וקומץ נמשים על אפה הקטן.

היא הסתכלה אליו. הוא היה בעל שיער שחור ועיניים ירוקות גדולות, והוא היה גבוה וחסון מאוד. ״מה אתה רוצה?״ שאלה בגבה מורמת.

״ללוות אותך לתא״ ענה תשובה ישירה שגרמה לרוב הבנות להתאהב בו מיד.

אכן, סומק קל פרח בלחייה של אמילי אך היא ענתה: ״לא תודה, אני יכולה למצוא תא פנוי בעצמי״ בטון קריר.

היא פנתה ללכת אך הוא תפס בידה. ״אפשר רק לדעת איך קוראים לך?״ שאל. ״אני תום, תום אלפונס.״ הציג את עצמו.

״קוראים לי אמילי אדמס״ ענתה באדישות והלכה משם.

הוא חזר לתא אך מחשבותיו נדדו אל הילדה היפה הזו.

אמילי בינתיים הלכה ומצאה תא עם שלוש בנות שנראו מאוד נחמדות.

״אפשר לשבת איתכם?״ שאלה בקולה המתוק.

״בכיף״ ענתה אחת מהן.

אמילי הסתכלה לעברה.

הילדה הייתה בעלת שיער שחור ארוך, קלוע לשתי צמות קשורות בסרטים.

עיניה החומות היו מתחת לריסים ארוכים.

״אני דני״ מיהרה להציג את עצמה. ״היי דני, אני אמילי״ ענתה לה אמילי וחייכה את חיוכה המקסים.

״אני נעה״ אמרה ילדה בעלת עור מעט שחום, שיער שטאני חלק עד לכתפיים, ועיניים חומות-ירוקות יפות.

היא לא נראתה בת אחד עשרה מפני שהייתה קטנה יחסית ונמוכה. כשחייכה ראתה אמילי ששיניה עקומות מעט כמו

של ילדה בת שש אבל זה לא מנע מחיוכה להיות מתוק.

״אני גאיה״ אמרה ילדה בעלת עיניים בצבע תכלת ושיער חום גלי מאוד, עד לשכמותיה, שהיה אסוף בקוקו.

פניה היו מעט רחבים אך סך הכל יפים.

״היי״ אמרה אמילי והתיישבה לידן.

הן העבירו כת השיחה בפיטפוטים ובצחוקים והתברר שחברותיה החדשות היו חכמות כמעט כמוה.

אמילי סיפרה להן על הילד המעצבן שפגשה ברכבת הן שאפו בחדות. הן הסבירו לה דהוא הילד הכי לוהט בעולם לפי דעת רבים

והוא מקובל בטירוף, אך הן לא מוצאות בו שום דבר טוב, הוא פוץ נפוח ולדעתן אין שום תועלת בבנים. אמילי הסכימה איתן לחלוטין.

ומרגע זה החלה לשנוא אותו מהסיפורים שחברותיה סיפרו עליו.

הן הגיעו להוגוורטס ושטו בסירות והמשיכו לדבר על תום אלפונס המעצבן.

לפתע הן שמעו מהסירה המקבילה:״האם שמעתי תום אלפונס?״ וראו לא אחר מאשר את תום אלפונס מחייך אליהן.

כל הבנות הסמיקו אל נעצו בו מבט כועס, חוץ מאמילי שנעצה בו מבט זועם. ״מה אתה מתערב בשיחות שהן לא עניינך, אלפונס?!!?!??״

צעקה עליו אמילי. ״חוץ מזה, דיברתי על בן דוד שלי תום אלבונג! אז אכפת לך לא להתערב?!?״ סיימה.

כולם היו המומים. אף אחד עד כה לא דיבר ככה אל תום אלפונס בעבר. וכל הבנים שעד עכשיו לא ראו אותה נעצו בה מבטים מהופנטים,

וכל הבנות בתקווה שתהיה חברתן, או בקנאה. 

״אה כן, אדמס?״ שאל תום ברוגז.

״כן!״ אמרה אמילי.

״טוב, אם ככה....״ אמר תום אך לא סיים את המשפט לפני שהם הגיעו אל הוגוורטס.

הם הלכו בתור אחרי פרופסור מקגונגל המפחידה ומצנפת המיון החלה לשיר.

 אמילי לא הקשיבה, היא קלטה חלקי מילים אך מוחה נדד למחשבות על הבתים.

לפתע שמעה:

״אלפונס, תום״

רייבינקלו!

״אליקורס, רוב״

רייבינקלו!

״קנט, קלאודיה״

סלית׳רין!

״אברמאן,דין״

גריפינדור!

״מקלארן,דארן״

רייבנקלו!

״ענבר, נעה״

רייבינקלו!

״לורנס,דני״

רייבינקלו!

״בן-שלוש,גאיה״

רייבינקלו!

״פורטרמן,גאנר״

רייבינקלו!

״קונרד,קיילי״

גריפינדור!

״אדמסון,אמילי״

רייבינקלו! ברגע שהמצנפת נגעה באחד מתלתליה.

וכך נמשך המיון אך אמילי לא הקשיבה כי רצה אל חברותיה.

היא ראתה את שלושת חבריו של תום ואותו, יושבים בצד אחד של השולחן, צוחקים.

רוב היה בעל עור כהה ועיניים חומות. שיער היה שחור מקורזל.

דארן היה בלונדיני בעל עיניים כחולות ועור בהיר ונראה די מקלוני.

גאנר היה נמוך, ושמנמן, אך נראה בעל חוזק יוצא דופן. עיניו היו ירוקות כהות ושיערו חום בהיר. 

לאחר המיוח הופיעה הסעודה ואמילי וחברותיה אכלו לשובע. לאחר מכן עלו אל מעונות רייבינקלו והלכו לישון.

אמילי חייכה חיוך ענק ונרדמה עם החיוך הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא