עיניים

הבנתי שגרמיונה זו בעצם.....

בעצם אני.

אותו השיער השחור, אותן העיניים האפלות, אותו העור החיוור....

הכל התערבל סביבי ויצאתי מזיכרון.

ראיתי את כל חברי עומדים לידי.

״תתרחקו ממני.״ אמרתי בקול מונוטוני, כמעט רובוטי.

״מה?״ שאל אלן והתקרב אליי.

״תתרחק.״ אמרתי באותו הקול.

הם התקרבו אליי.

מארי הושיטה יד ללטף את ראשי.

״אל תגעי בי!״ אמרתי בקול רם ואפל.

מארי משכה את ידה במהירות, בולעת רוק.

״ג׳-ג׳ול?״ שאלה יובל בהיסוס.

״תלכו מפה. אני מסוכנת.״ אמרתי, ממצמצת כדי שהדמעות לא יברחו לי.

הם נסוגו.

״מה קרה לך?״ שאל קולט בקול עצוב.

״גרמיונה.... גרמיונה היא אני.״ אמרתי, וכשראיתי את מבטי ההלם על פניהם ברחתי.

רצתי לאורך המסדרון, עד שהגעתי לחדר.

חדר שלא היה שם קודם.

פתחתי את דלת העץ הכבדה ומצאתי גמדונת.

״הלו?״ שאלתי אותה.

״גבירתילי ג׳ול! טוב לראות אותך!״ קראה הגמדונת.

התרחקתי ממנה.

״לכי.״ אמרתי.

הגמדונת, בעלת שיער שחור ארוך וסמיך, עיניים ירוקות גדולות ונוצצות, ואף פחוס, הסתכלה עליי, מקמטת את מצחה.

״לא.״ אמרה לי.

״מ-מה?״ גימגמתי.

״גבירתילי ג׳ול לא מסוכנת.״ אמרה בקול מרוכז.

״אני גרמיונה! איך את יכולה להגיד שאני לא מסוכנת?״ שאלתי, גוש חונק את גרוני.

״את לא מסוכנת. את טובה.״ אמרה.

״לא נכון! אני משונה!״ אמרתי, בוכה.

״לא. את מיוחדת.״ תיקנה אותי הגמדונת בחיוך חם.

״א-אני.... אני כל כך מצטערת.״ מילמלתי בבושה.

״ויש לדניאל עוד משהו להגיד לך.״ אמרה הגמדונת ברוך.
״רוז.״ חייכתי. מאז ומעולם אהבתי את השם הזה.

״כן.״ אמרה רוז, ולחשה לי משהו.

עיניי נפערו בתדהמה. 

הפרק מוקדש לדנדן המהממת, תודה שאת תמיד עוזרת לי!

ולרוו המושלמת, את מדהימה וכל כך תודה על התמיכה!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא