לא שייכת

יאי! גמרתי עם הפרק הזה מהר!

והפרק הזה מוקדש ל...

Poli.f.w!

תהנו!

"נו, אז תלמדי אותי? בבקשה?" התחננתי.

"למה לא?" הסכימה נימי וצעדה במהירות במעלה המדרגות, כשהתנגשה בדמות.

ולגמרי במקרה, הדמות הזאת הייתה טד לופין.

הם נעצו זה בזה מבטים בלי למצמץ, המתח באוויר עלה, הרגשתי כאילו אני צופה בקרב למוות ואז נימפדורה הפטירה: "נראה שאתה לא יכול להסתדר שעה אחת בלעדי."

טדי התעלם ממנה, והמשיך ללכת. נאנחתי באכזבה. כל היום הם ככה.

נימי הזדרזה אף יותר. מיהרתי להדביק צעדיה.

"אולי תשלימי איתו?" שאלתי בין התנשפות להתנשפות.

"לא." קבעה נימפדורה בתוקף. "אנחנו נגמור את זה הלילה."

"אבל נימי." התחננתי. "הוא יודע שאת תנצחי אותו, גם אני יודעת את זה. למה לפגוע בו? הוא רק מנסה לשמור על הכבוד העצמי שלו. אם רק תוותרי לו - "

"לא, וזאת סוף השיחה." אמרה נימפדורה.

באמצע ארוחת הערב החלה מצנפת המיון לזוז. רק באותו הרגע קלטתי שמתחילת השבוע היא מונחת על הכיסא, כאילו היא מוכנה לעוד מיון.

מירפקתי את נימפדורה כשראיתי שעוד ילדים מצביעים על המצנפת ומתלחששים.

"למה היא מונחת פה?" שאלתי בלחישה.

נימי הפסיקה לאכול עוף בכמויות מטורפות.

"היא נמצאת פה בגלל שהשבוע זה השבוע." הסבירה כאילו אני אמורה להבין מזה משהו.

שתקתי לכמה שניות.

"ומה זה השבוע?"

"אה, שכחתי שאת לא נולדת להורים קוסמים!" נזכרה נימפדורה.

עוד שתיקה.

"אז למה?"

יו, היא נורא שכחנית היום!

נימי נעצרה שוב באמצע האוכל. היא גמרה ללעוס, ניגבה את השפה בנימוס, לגמה כוס בירת אש בנימוס, ישרה את צלחתה, ורק אז הואילה בטובה לפנות אלי.

"פעם בשבע שנים, המצנפת בוחרת ארבעה מתמודדים, שיצאו למסע בניסיון להשיג את האבנים של ארבעת מיסדי בית הספר. אלו אבנים בעלי כוח מיוחד, שאבדו למיסדים לפני עידנים. עד כה אף אחד לא הצליח. אבל מי שיצליח יזכה בפרס כספי של הרבה כסף, ויזכה לשיעורים מיוחדים לפיתוח קסם, וגם- לאבן משלו!" עינייה נצצו בהתרגשות.

לפתע פתחה המצנפת את פיה:

"לפני שנים רבות אני נוצרתי,

בעזרת ובעקבות כוח אלמנטרי,

מתוך כוונה שלמה ליצור רק שיווין,

להגן, ולמיין, לעזור המון.

"גריפינדור אמיץ הלב, נתן לי מאבירותו,

סלית'רין החזק, נתן לי מכוחו,

הפאלפאף טובת הלב, נתנה לי מחביבותה,

ורבינקלו החכמה, נתנה מחוכמתה.

"כל אחד מהם ציפה ממני להחליט,

איזו המייסד הטוב והשליט,

אבל אני, בחוכמתי, בטוב לבי, בכוחי ובאבירותי,

החלטתי לחלק ולא ולבחור רק בי.

"מאז כל אלמנטר חדש שרק מגיע,

מתמיין לבית שבמוח יופיע,

הבחירה הנכונה נמצאת כאן בתוכי,

והכול בא מחוכמתי.

"אבל יום לפני שנים רבות,

נעלמו האבנים השייכים למיסדות,

לאחר מעט ימיים נעלמו גם האבנים,

שהיו שייכים למייסדים הבנים.

"כולם פחדו וחששו, לא ידעו מה לעשות,

היו זקנים, ובלי האבנים, היו חסרי כוחות,

אך רבינקלו מלאה בחוכמתה,

החליטה כי התלמידים יושיטו להם יד לעזרה.

"ומאז שנים רבות גם לאחר עידנים,

כל שבעה שנים אני מופיעה בתחנונים,

להצלת כוחם הגדול של המייסדים,

וכעת הבחירה נמצאת בידכם ילדים!

"כל אחד אשר יגיש את מועמדותו,

יזכה בוח, בכבוד, וגם ובכסף לביתו,

ארבעה מתחרים יבחרו בין כל כולם,

אבל כנראה שאף אחד לא ימצא אותם.

"אך שימו לב ישנה גם אזהרה,

המסע מסוכן מלא מכשולים מלא בבלגן,

הכוח נמצא תמיד בידכם,

אבל האם הנבחרים הם אתם?"

הקרע נסגר.

היה ברור לי שאני לא משתתפת, כאילו אין לי מספיק בעיות גם ככה.

המנהלת קמה והתחילה להסביר למה כדאי לנו להשתתף.

"...ותקבלו שיעורים מיוחדים..."

התחלתי לאכול שמשפט אחד נתפב באוזני.

"...ויזכה לערוך סיור בחדר שלי, ואפילו לראות את אבן הקריסטל..."

בינגו.

הפרק הקודם		הפרק הבא