מארק

טוב. מצטער שזה יצא פרק  קצר.

אני מקווה שתיהנו.

וכמו תמיד: אל תשכחו להגיב!

~~~~~~~

נענועיה של נני עוררו אותו.

 "הי צ'יף, דוד אלברט הגיע."

 "פסדר, מחר אני אראה לו את התוכי..."

נני צחקה.

 "מה נסגר איתַך?"

 "קום ביבי. תתאושש יא מסטול."

הוא קם וחבט בה קלות.
 "עופי מכאן!"

מלמטה הוא שמע את דוד אלברט. רעשני כרגיל.

הוא התלבש, התארגן וכשל למטה, לסלון.

 "הי! זה אלוף העולם בקסמים! מה קורה בנאדם?
אתה חייב לשמוע מה היה לי עם הבריכה של הגנב ההוא!"

זה היה קטע מוכר אצל דוד אלברט. הוא היה זורק אותך לאמצע שיחה ערה, ולך תבין משהו.

 "קיצער, אז שאלתי אותו "כמה עולה לשכור את הבריכה לשעה." מה הוא עונה לי? "מאתיים ש"ח." שאלתי אותו: "למה כ"כ יקר?" אז תשמע מה הרמאי הזה עונה לי: "תחשוב על זה גבר, אתה שוכר את הבריכה, אז בזמן הזה, אני לא יכול להשכיר למישהו אחר, אז אני מפסיד מאתיים ש"ח!"

הסלון נמלא רעשי צחוק.

מארק היה עייף מדי מכדי לצחוק.

 'מוזר באמת, כשעייפים לפני שהולכים לישון, זה מצוי שצוחקים מכל דבר. "מצב כפית". אבל כשעייפים אחרי שקמים, אין כוח לצחוק! מעניין!'

למוחו העייף לא היה די כוח לעבד את השאלה הקיומית הזו. האמת היא, שגם אם הוא היה עירני, ספק אם הוא היה יכול עליה.

הפרק הקודם		הפרק הבא