אור וחושך

לארה סמית':

גיכחתי. התקרבתי אליה כך כך עד שהצלחתי לראות כל דבר בפנים שלה.
"למען האמת, השניים בטח אוכלים, והשני הלך בטח להסמיק באיזשהו מקום." חייכתי חיוך רע.
"אבל לפחות לי..."
"יש חברים." אמרתי ונתתי לה מבט מגעיל.
"עם מי את מסתובבת, תזכירי לי?" אמרתי בקול מתגרה.
"או, רגע. נזכרתי." אמרתי פתאום.
"עם אף אחד. כי אף אחד לא אוהב אותך." חייכתי ושמתי יד מתחת לסנטר שלה, התקרבתי לאוזן שלה ולחשתי "אפילו הנורים שלך לא אוהבים אותך, זה למה את מאומצת." אמרתי.
אפילו שאני בעצמי מאומצת. אמרתי את זה.
אבל זה מרגיש כל כך טוב.
אתם בטח שואלים איך אני יודעת את זה.
אז יום בהיר אחד, עברתי לתומי בחוץ. והיא בדיוק דיברה עם ההורים שלה.
ואני שמעתי הרבה.
הרבה מאוד.
וגם את זה שהיא מאומצת.
"מה קרה? למה את שותקת?" המשכתי ללחוש באוזנה.

הפרק הקודם		הפרק הבא