צפוי לא צפוי / פיק פורום

סתם, אני רוצה להקדיש את הפרק הזה למישו, אבל הפרק הזה כל כך הזוי, שאני לא רוצה לפגוע בטעות. אז אני מקדישה אותו לירין, שדוחקצבי להמשיך, גם אם אין טעם, ואין שום קשר בין ההקדשה לפרק, תהיה בטוח.

פרק 15: הפתעה!

יצאתי החוצה בריצה, ממהרת לליאל. כשהגעתי, כבר היה מעגל סביב המהומה. פילסתי את דרכי דרך התלמידים, וכשהגעתי לאמצע המעגל ראיתי את ליאל, ידיה על פיה, הדמעות זולגות, ואת סוורוס וג'ימס, עומדים מבויישים מולה.

"אני האמנתי בך!" היא צרחה. " אני אהבתי אותך! וכל מה שיוצא מזה זה שאתה- אתה-" היא נשברה ונפלה על האדמה. רצתי אליה, מחבקת אותה בחוזקה. הסתכלתי עליהם, ובמיוחד על ג'ימס בשנאה. 

הוא נראה מבוייש, מושפל. סוורוס התרחק לאט לאט, מנסה לברוח.

"אל תזוז." סיננתי. הוא קפא במקומו.

שמעתי דחיפות מאחורה, ותוך כמה שניות, ירין רכן ליד ליאל, מסתכל על ג'ימס בשנאה.

"אני מצטער..." הוא מלמל לאוזנה של ליאל.

היא הסתכלה עליו.

"איך אתה יודע?"

ירין הסתכל עלי, והשפלתי את מבטי.

"מה?!" היא התרחקה מאיתנו. "אתם ידעתם... אתם ידעתם ונתתם לי לנשק את... את..." היא נשברה שוב, בוכה.

"את לא היית מאמינה לי!" התקרבתי אליה, אבל היא התרחקה שוב. "את היית בעננים בכל פעם ש...הדבר הזה התקרב אלייך! את לא היית מאמינה לי! אני ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל... את נראת כל כך שמחה..."

"שמחה?! ברור שהייתי שמחה! אחרי כל מה שעשית לי, הייתי שמחה! ואת ידעת עליו, ואת נתת לי לשקוע יותר מדי בשמחה, בכדי להרוס לי אותה שוב!"

"ליאל..." אמרתי נואשות.

"לא." 

היא התרחקה מהמעגל, ורצה לעבר המדרגות המובילות לחדר המועדון, בוכה.

המעגל התפזר, ורק אני וירין נשארנו, עומדים שם. בדמעות זגלו על לחיי. ידעתי שככה זה יגמר. לא רציתי לעשות את זה, להיות הרעה. אבל גם כשאני מנסה לא להיות, אני בכל זאת הרעה. שוב לא עשיתי את מה שצריך, שוב פישלתי.

"דנה?" אמר ירין בקול צרוד. הנדתי בראשי.

"לך לבד..." מלמלתי. "אני צריכה ללכת."

הוא חיבק אותי חלושות והתקדם לעבר המשרד. כאשר הוא נכנס, המוזיקה התגברה, ואז נחלשה שוב כאשר הדלת נסגרה. התחלתי ללכת לעבר שירותי הבנות. לא התכוונתי ללכת לחדר המועדון, רציתי לתת לה לבכות. לפתע שמעתי קולות, התחבאתי מאחורי שטיח תלוי על אחד הקירות והקשבתי:

"...רע לגבי זה. זה קשה מדי, היא לא תשרוד את זה. ואישית, אני מבין אותה." אמר קולו של ג'ימס.

"אני יודע, אבל אתה לא יכול לעשות כלום. אלה עובדות, אתה כזה. היא צריכה להשלים עם זה." אמר קולו של סוורוס.

היה שקט, ושמעתי רשרוש מסורבל של בגדים, והבנתי שהם התבקו. איכסה.

יצאתי ממחבואי והתקדמתי לעברם. כשהם שמעו אותי, הם התרחקו אחד מהשני מיד, מסמיקים.

"אתה לא מתבייש?" אמרתי לג'ימס. "החברה שלך גילת שאתה גיי, אה אפילו לא טרחת לומר לה, ואז אתה בא ומתמזמז עם החבר שלך בזמן שהיא בוכה?!"

כבר לא יכולתי, זה היה יותר חזק ממני. אני ירצח אותו הפעם, זה ברור.

"אה- אני... מה אני כבר יכול לעשות?"

"נמ... אני בעד להתאבדות, אבל... קודם כל, תרגע עם הפראות שלך כמה זמן," אמרתי בעודי מסתכלת על סוורוס, שהסמיק. "ושתלך להתנצל."

"כבר התנצלתי, היא לא רוצה להקשיב לי!"

הסתכלתי עליו במבט של 'רק-תנסה-אותי'. 

הוא נאנח.

"דנה, באמת. התנצלתי והכל. אני לא יכול לדבר איתה. זה מכאיב לי בדיוק כפי שזה מכאיב לה."

סטרתי לו. הוא הסתכל עלי במבט המום.

"שלא תעיז להגיד שזה כואב לך. אתה אגואיסט, לא אכפת לך מאף אחד חוץ מהאגו הקטן שלך. אל תגיד לי שכואב לך עליה, אתה עשית הכל בכדי להכאיב לה." סיננתי, ידי סגורה היטב על שרביטי בתוך הכיס הימיני של שמלתי, מוכנה לשלוט אותו בכל רגע.

"דנה!" הוא חזר שוב. "את לא נורמאלי!"

שלפתי את שרביטי וכיוונתי אותו אל גרונו של ג'ימס.

"תגיד את זה שוב!" סיננתי.

"הי, הי, הי!" אמרתי סוורוס, מרחיק אותי מג'ימס, שקם ושלף את שרביטו. "תרגעי. הוא ירגע, אני מבטיח."

הסתכלתי עליו בכעס, אבל שתקתי. הלכתי משם מהר, מרגישה שאני לא יוכל להחזיק את הדמעות עוד הרבה. רצתי לחדר המועדון, לא שרציתי ללכת דווקא לשם, לא היה לי לאן ללכת. כשנכנסתי, ליאל ישבה על הספה שם, ונעצרתי כשראיתי אותה. היא הרימה את מבטה.

"מה?" היא שאלה.

"את יודעת שלא רציתי..." מלמלתי.

"אבל למה לא אמרת לי?!"

"היית מאמינה לי אם הייתי באה ואומרת 'הי ליאל. ראיתי את החבר שלך מנשק גבר אחר. הוא גיי. בי ליאל!'? לא נראה לי." אמרתי בקשיחות.

היא שתקה.

"את רואה? אי אפשר להאמין לדבר כזה! זה הזוי!"

"עדיין. אני רוצה שתגידי לי דבר כזה."

"אבל לא אמרתי. נמאס לי לעשות את הדבר השגוי בכל פעם. ככה זה." אמרתי בכס ועליתי לחדרי. היה שם מכתב, אבל זרקתי אותו לפח, לא רציתי שום מידע חדש.

הפרק הקודם