נפגשים *מוקפא*

נ.מ. הרמיוני

חלמתי פעם נוספת על שיחה פרטית, רק אני ורון בחדר המועדון של בית גריפינדור בהוגוורטס, כשכל תוכנית המפגש הזאתי עם התלמידים לא קיימת. ואז רון, שישב בכורסא מולי אמר בקול משונה

"הרמיוני, תתעוררי! ת-ת-ע-ו-ר-ר-י כבר! אנחנו מאחרות לארוחת הבוקר!"

ואז הרגשתי טלטולים ועצמתי את עיני וכשפקחתי אותן שוב הייתי באוהל כשלונה נעלי ונוויל בכניסה לאוהל שלי ושל לונה. שפשפתי את עיני ונעמדתי. לונה ונוויל יצאו מהאוהל כדי לתת לי להתלבש בפרטיות. שמתי חולצה אדומה עם ציור של אריה גדול ששואג, טייץ צהוב ונעלי נייק שחורות. הבטתי במראה הקטנה ונאנחתי. יצאתי מהאוהל והתחלנו לצעוד, שלושתנו, אל אוהל האוכל.

"אז, הרמיוני, על מה חלמת שהיה כל כך קשה להעיר אותך וחייכת ככה?"

לונה שאלה והעלימה את הדממה שהשתררה סביבנו, נוויל סובב את פניו אליי והביט בי בתהייה, כנראה בתהייה על מה באמת חלמתי.

"חלמתי על, אמממ, אמממ הייתי במטבחים של הוגוורטס ונחסיתי לשכנע את גמדוני הבית לקבל זכויות ולהסכים לאל"רגה והם הסכימו!"

שיקרתי וחייכתי בשמחה על המחשבה המשמחת. למזל הרגליים שלי אוהל האוכל של הקוסמים לא היה רחוק מידי מהאוהל שלי ושל לונה. כשנכנסנו לאוהל האוכל ראיתי שכולם היו שם, אפילו הארי ורון שהתווכחו עם ריינה שהופתעתי לראות כי זה האוהל של הקוסמים והיא לא מכשפה, לפחות, נראה לי שהיא לא מכשפה, זאת מחשבה מעניינת. גם מאלפוי היה שם ונראה שהוא מתפלל שיהיו ארבעה שולחנות כמו בהוגוורטס והוא ישב לבד, רחוק מכולנו. התיישבתי בכיסא ליד רון וחשבתי לעצמי מה אני אקח לאכול, בסוף לקחתי קערת סלט קטנה, חביתה וכוס מים, הייתי כל כך רעבה שסיימתי את הכל בתוך כמה דקות ואז לקחתי לעצמי כריך סלט, או ככה לפחות אני קוראת לו, יש בו סלט קטן ובדיוק עמדתי לנגוס בו כשסדריק קם מהשולחן ועל פניו הבעת פנים משונה, מחויכת מדי. יצאתי אחריו השקט מהאוהל ועקבתי אחריו אל האוהלים שבהם ישנה קבוצת הטיול של בית הספר לבנות בלבד, הייתה שם נערה אחת שהכניסה דברים שהיו לידה לתיק הגב הכסוף שמולה.

"היי, את רוצה לצאת הערב למסעדה עם הבחור הכי לוהט שיש?"

סדריק שאל והשוויץ בשרירים שלו, הנערה התרוממה מהתיק וסקרתי אותה טוב- טוב. השיער שלה היה בצבע של שוקולד מריר טהור, עורה חיוור בצורה יפהפייה, היא לבשה חולצה שהייתה מחוברת לצווארה בפיסות בד ששם התחברו עם עוד פיסת בד שהייתה כרוכה סביב צווארה, היו לה מכנסי ריצה ומעיל עם פרווה עליו שהיה קשור סביב מותנה, אבל הקטע היה שהחולצה, המכנסיים והמעיל היו כסופים, כן כן, לא אפורים, כסופים ונצצו באור השמש. כשהיא קמה ראיתי את עיניה שהרסו את המראה שלה, עיניים ירוקות, אבל לא כמו עלה למשל אלא ירוקות כמו רעל, ועיניה היו בוחנות כל כך שנראו כמו רנטגן, רנטגן ירוק רעל.

"מה אתה רוצה?"

היא שאלה במבטא ערבי, מה שהפליא אותי, איך מישהי ערבייה הגיעה לאנגליה, או לפחות אני חושבת שאנחנו באנגליה, כמובן שהיא שאלה גם בחוצפה והבעת פניה הביעה שאין לה כוח עכשיו לשיחה עם סדריק.

"את רוצה לצאת איתי, הבחור הכי לוהט באיזור, הערב במסעדה איטלקית?"

סדריק השוויץ גם בחיוך הזוהר שלי, שנראה מעט טיפשי כרגע. הנערה חפנה את פניה בידה ונאנחה אנחת ייאוש,

"דבר ראשון, אתה יכול לעזוב אותי כבר? דבר שני, אתה ממש לא הכי לוהט באיזור, לכל הבחורים הלוהטים באמת יש כבר זוג, דבר שלישי, לעולם אל תקרא לי יותר יפהפייה, יש לי שם אתה יודע?! ולמה אתה עדיין כאן, לך מכאן כבר ותעזוב אותי בשקט כבר, יש לי חיים אתה יודע! אני צריכה לארוז תרמיל כי אנחנו הולכות מחר ואני צריכה להיות מוכנה"

הנערה הסיטה מבט והתעלמה מסדריק בנחישות.

"אז איך קוראים לך אם לא יפהפייה?"

סדריק שאל כמו דביל.

היא נאנחה פעם נוספת וענתה

"קווראים לי אוליביה, עכשיו תעזוב אותי בשקט!"

"יפהפייה נשמע יותר טוב ומתאים לך יותר מאוליביה, אז אני אקרא לך יפהפייה"

סדריק פסק.

"אז, את באה לדייט?"

סדריק המשיך בכל הכוח.

"לא! אין סיכוי! נשבעתי שבועת בתולין! אני לא יכולה לצאת לדייט וגם אם הייתי יכולה הייתי מסרבת, אז תכניס את זה כבר לראש הסתום שלך!"

אוליביה צעקה וניסיתי לפשפש במוחי כדי למצוא את המידע על מה זאת שבועת בתולין. "יש לי פתרון!"

סדריק צעק ואוליביה הרימה את פניה בתהייה.

"התערבות, אם אני מנצח את החברה שלי, אם אני מפסיד, אני אעזוב אותך בשקט"

סדריק הציעה וחשבתי לעצמי שזה הרעיון הכי מטופש שיש.

"בסדר"

אוליביה קמה ולחצה את ידו של סדריק.

"על מה מתערבים?"

סדריק שאל

"על מי מטפס על קיר הטיפוס האולטימטיבי ומגיע למעלה ראשון"

אוליביה אמרה וסדריק הנהן, היא רצה אל הייזל שהייתה באיזור ולחשה לה משהו, הייזל הנהנה ועצמה את עיניה בריכוז ולפתע קיר הטיפוס זהר וכשהזוהר נעלם הקיר נהיה גבוה יותא ומאיים יותר.

"מה זה?"

סדריק שאל, חזותו הבטוחה בעצמה מתערערת.

"זה קיר הטיפוס *האולטימטיבי*"

אוליביה הסבירה בחיוך בלתי נסבל.

"חכו שנייה, אני אקרא לכולם"

הייזל צעקה והתחילה לרוץ אל האוהלים ואחרי כמה דקות היא חזרה עם כולם, הקוסמים, החברים שלה וקבוצת הטיול,

"שלוש.... שתיים..... אחת..... צאו!"

הייזל צעקה וסדריק ואוליביה התחילו לטפס, סדריק היה לא רע וגם אוליביה, מי ינצח? באמת לא ידעתי.

*לאווירה של סדריק שמציק לאוליביה מצאתי שיר מתאים, קוראים לו- Take a hint

מקווה שתאהבו את השיר!

מתראה פרק הבא!

הפרק הקודם		הפרק הבא