לילי וג'יימס בהוגוורטס

הם הגיעו למשרדה של פרופסור מקגונגל וכרגיל בחי שום שינוי קל היא נזפה בהם ואחר כך שוב פעם נזפה בהם ואחר כך עוד קצת ולבסוף הם קיבלו עונש.
רמוס ותומאס לעזור להאגריד שלוש שעות רצופות לפני כיבוי אורות וסיריוס וג'יימס שעתיים סגורים בחדר של פילץ' קשורים לכיסאות (כמובן שזה אחד העונשים של פילץ').

~כעבור 6 שעות~
"אתה קולט שאנחנו עוד מעט מסיימים בית ספר ואף פעם לא היינו במשרד של פילץ'" ציין ג'יימס לחברו כשעו את דרכם במסדרונות הוגוורטס.
"איך ירחוני הולך לעזור להאגריד ואנחנו ניתקענו עם פילץ' !?" רוטן סיריוס כשהם דופקים על דלת משרדו.
"סיריוס בלק דופק על דלתות ? הורשמתי" צחק ג'יימס אבל לפני שסיריוס הספיק לענות קולו של פילץ' השמע מעבר לדלת קורא להם להיכנס.
"שלום. שוב."
"וואו איזה מקום...." אמר ג'יימס,
"אחד המזויעים שהייתי בו" השלים אותו סיריוס ופרצופו של פילץ' זעף כרגיל.
"טוב קדימה חבל על הזמן" הוא אמר קשר אותם אל הכיסאות וישב בכיסא מולם ממשיך לקרוא  בנביא היומי.
"אתה יכול לקרוא את מדור הספורט בקול ?" שואל אותו ג'יימס,
" תשב בשקט פוטר"
" אתה מעדיף לקרוא לנו בקול או שאנחנו נספור את כמות השחורים שיש לך על האף בקול ?" שואל סיריוס וג'יימס מגחך.
" גם לך יש " רטן פילץ' וסגר את העיתון.
"ממש לא, אני מטפח את עצמי לעומתך פילצ'י. תסתכל על הפנים, תסתכל על השיער, תסתכל על הגוף...."
"בסדר בסדר אני אקרא לכם רק תשתוק" הוא פתח את העיתון שוב והשניים קרצו אחד לשני.
"התותחים מצ'אדלי הובסו 540-270 על יידי הבזים מפלמות' .....".
וכך עברו השעתיים הבאות.

אני הולך למשרדה של מקגונגל ואז אני אשחרר אותכם. בלי שטיות" הוא אומר קם מכיסאו.
"ביי ביי פילצ'י" אמר ג'יימס והדלת נסגרה.
"וואו איזה שיעמום" פיהק ג'יימס מעסה את כפות יידיו.
"הצלחתה לפתוח את הקשרים ?!" התפעל סיריוס.
" חתכתי עם הברזל הקטן. בוא אני אשחרר אותך".
"היי קרניים קלוט" אומר סיריוס מצביע על שרשרת עגולה שהייתה בתוך מגירה פתוחה.
"מה אתה רוצה להביא אותה למישל? אתה חטשב שהיא תסלח לך ?" ג'יימס אומר בקול ילדותי וסיריוס דוחף אותו ומרים את השרשרת.
"אידיוט זה מחולל זמן".
"בוא ננסה אותו" מציע ג'יימס.
" אתה בטוח ?" חברו שואל וג'יימס מהנהן נמרצות.
"נו קדימה רך-כף אני שומע צעדים" הוא מזרז אותו.
סיריוס מסובב את פנים השרשרת חמישה סיבובים כלפיי חוץ ותוך שניות ניצוץ לבן יצא מהשרשרת ורוח סחפה את שני הנערים ותוך שניות הם נחתו על רצפת העץ בספריית הוגוורטס.

"היא רק מעונית בך בגלל שאתה האחד הנבחר!" אומרת נערה לנער שעומד עם גבו אל שני הנערים שנסעו בזמן.
"אבל אני באמת האחד הנבחר" הנער עונה והילדה מרביצה לראשו עם עיתון מגולגל. 'אוקיי סליחה" בנער מתחרט והם יוצאים מהספרייה.

הפרק הקודם		הפרק הבא