ויהי בימי שפוט הפלישתים

"רעיון טוב, אדם!" שמח מתתיה. "אכן, אך תצטרך לחכות פה כמה ימים כדי שארפא את שרה." העיר .

"לא תוכל לרפאה באבן העזר?" שאל אדם.

"עדיף לא לטלטלה כעת, זה יגרום למצבה להחמיר."

"כמה זמן יארך הריפוי," שאל אדם מיואש.

"כמה ימים. לכל היותר שבוע, אם ירצה האל."

"אוכל להצטרף בינתיים לכוח הלוחמה של אבן העזר?"

"בשמחה." שמח מתתיה, ואדם החל לרוץ.

"חכה מעט, אבוא איתך!" צעק מתתיה, ואדם הינהן.

שהם יצאו, אחיה החל לטפל בשרה.

"אבוי," אמר אחיה. "מרפא זה נבצר ממני! עליי לאזור את מלוא און רוחי! היא מתרחקת, אט אט מעולם החומר." אחיה עצם את עיניו וזכרונות ממשה רבנו עוד עלו בו: הוא זכר את כישרונותיו של משה וניסה להזכר בשיטות הרפואה שלו.

פלשבאק עלה לאחיה, בקרב עם עמלק, ברפידים. שיהושע נפצע ונכרתה זרועו, והיאך משה הצמיחה שנית.

הוא פקח עיניים בחזרה וידע בדיוק מה לעשות.

הוא קרא למשרתו. "יהואוריהו!"

"כן, כבודו?" השיב.

"המצא נא לי שבעה עשבי מרפא מהזן 'שלה'." ביקש אחיה.

מהרה חזר העבד עם הצמחי מרפא, אחיהו השילוני רחץ אותם במים חמים ומולל אותם מעל מצחה. ריח מרענן התפשט בחדר. אחיה חייך. "הגרוע מכל חלף עתה."

כעבור כשעה פיתחה שרה עיניים. "איפה אני?.." לחשה.

"איתי." אמר אחיה. "אדם הלך עם רעי מתתיה, שאינך מכירה עדיין, למצודת אבן העזר. אם תרצי, אשלח לו שישוב."

שרה השיבה במילמול לא מובן.

"עורי, שרה בת אלישע!כי נדום אויבך, ובעזרת ה' לא יקום עוד!" קרא אחיה ברוממות.

"נדום אויבי?" מיצמצה.

"הכיתיהו"אמר אחיה וחייך.

פערתי עיניים. "אתה לא נביא? וכי נביא יודע ללחום?"

"רבנו משה ידע ללחום, והלא הרג את עוג מלך הבשן והשפיל אותו אפיים ארצה. ראיתי את זה. זה היה מפחיד."

"איפה אימי?" שאלה פתאום ובאה להתרומם מהמיטה.

"היא עדיין בריפוי. היא פצועה קשות, ויידרשו ימים ספורים עד שהיא תתעורר."

"אישה מבוגרת היא, האם תצליח לשרוד?" דאגה.

"אינני יודע. יש סיכויים שכך,ויש שכך. רק תפילה תושיענו עתה. אנוכי אלך למשכן."

"לך לך." אמרה בלב לא שקט.

הפרק הקודם		הפרק הבא