עשרה בקבוקים של אמת

"אתה בטוח שזה יעבוד?” שאל רון וקימט את מצחו. “אנחנו עדיין נהיה תחת וריטסרום, יכול להיות ש...”

"כולנו רוצים כבר לגמור עם זה, נכון?” אמר הארי בתקיפות. “אל תגיד לי שיש לך כוח לעוד שאלות שנכנסות לך מתחת לעור.”

"ברור שאנחנו רוצים לסיים את זה, הארי,” אמרה הרמיוני. “אבל רון צודק. לא בטוח שהתוכנית שלך תעבוד. הווריטסרום יודע מה אנחנו רוצים באמת. אפילו אם אנחנו חושבים שאנחנו לא רוצים כך, הוא יודע יותר טוב מאיתנו, כבר ראינו את זה קורה עם רון ו.. ועם מאלפוי,” קולה נחלש והיא הביטה בחשש בהארי.

הארי התעלם מהמשפט האחרון שלה. “אני עדיין חושב שזה רעיון טוב. זה הרעיון הכי טוב שיש לנו כרגע, בכל אופן.”

"אז איזה סוגים של חובות נעשה?”

"כל דבר, רון,” הארי נאנח בחוסר סבלנות. “נשארו לנו בסך הכל עוד שלושה סבבים. בכל סבב, נבחר בחובה. נבחר בחובה אבל החובות יהיו ממש פשוטות. לקפוץ במקום פעם אחת, למחוא כפיים שלושה פעמים, לא אכפת לי! זאת תהיה הדרך הכי מהירה לגמור עם זה וזהו.”

"אם באמת נבחר בחובות,” הוסיפה הרמיוני. “אתה לא יכול לדעת, הארי. עד כמה שאני ורון בטוחים עכשיו שאנחנו רוצים לבחור בחובה, ברגע האמת יכול להיות שנגלה שאנחנו בכלל מעדיפים אמת. יכול להיות שאתה תעדיף אמת.”

"אני הולך לבחור בחובה,” אמר הארי בשפתיים קפוצות. “את יכולה לסמוך על זה. סיימתי עם האמת.”

הרמיוני דחפה הצידה את הטוסט שלה והעיפה מבט אל השולחן של סלית'רין. הוא היה ריק מלבד חבורתו של מאלפוי שישבה בקצהו. “אז כדאי שאני ורון נלך אליהם ונספר להם על התוכנית שלך?”

"כן,” אמר הארי בהקלה. הוא שמח על כך שהוא לא היה צריך לבקש זאת מהרמיוני.

הוא צפה ברון ובהרמיוני עושים את דרכם אל השולחן סלית'רין בעודו גומר את הפשטידה שלו בשני ביסים מרשימים למדי. כעבור כמה רגעים הם הסתובבו והלכו לכיוונו בחזרה. רון הרים לעברו שני אגודלים.

"אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבין תלמידי סלית'רין לגריפינדור שררה כזאת הסכמה,” אמר רון כשהוא והרמיוני התקרבו מספיק להארי.

"הם הסכימו לרעיון שלך עוד לפני שהם שמעו מהו,” אמרה הרמיוני. “ברגע שאמרנו להם שזאת תהיה הדרך הכי מהירה לסיים את המשחק. עדיין אנחנו לא יכולים להיות בטוחים ש...”

"נו מה איתך, הרמיוני? קטע אותה רון. “לפי הפרצופים שלהם הם יעדיפו חובה גם אם תגידי להם להאכיל סקרוט פוץ-תחת.”

"זה רעיון טוב,” אמרה הרמיוני בהרהור. “נראה לך שהאגריד - “

" - ומה עם דראקו?” קטע אותה הארי בקול מתוח. “איך הוא הגיב?”

"טוב, הוא דיי אממ, נהם,” אמר רון. “זאת הייתה התגובה שלו, בערך...”

"הוא ישב רחוק מכל שאר החברים שלו,” אמרה הרמיוני בחשש. “בכלל לא הקשיב לנו, רק כששאלתי אותו מה הוא חושב הוא כזה המהם לעברינו וזהו.”

"אני לא יודע בדיוק מה קרה ביניכם אתמול בלילה, אבל הוא היה נראה גמור הארי,” רון תפח על כתפו.

"יופי,” מלמל הארי ונעמד. “אני הולך להאגריד.”

"האגריד? הארי,” הרמיוני מיהרה בעקבותיו. “אני סתם צחקתי על הרעיון של הסקרוטים.”

"אני לא,” אמר רון. “זה רעיון מעולה.”

"אני לא מדבר על זה,” סתר אותם הארי. “פשוט – לא ביקרנו אותו מתחילת החופשה.”

שניהם השתתקו. "אתה צודק, חבר,” אמר רון כשהם עברו בין דלתות האלון הכבדות והאוויר הקר קידם את פניהם במשב רוח קפוא.

"ואולי תהיה לו איזושהי עצה בנוגע ל.. אתם יודעים...”

"אבל אי אפשר לספר לו כלום הארי,” אמרה הרמיוני בזהירות. “איך אתה חושב שתוכל לומר משהו?”

"אין לי מושג.”

הם הגיעו אל פתח בקתתו של האגריד. היא הייתה נראית כמו עוגת קרם ענקית. בידיים קפואות הארי נקש על הדלת. רעשים נשמעו מעברה השני ולאחר מספר רגעים היא נפתחה ודמותו של האגריד חסמה את הפתח.

"תהיתי מתי אתם תגיעו,” הוא אמר וניגב את ידיו בסינרו הפירחוני. “בואו, תיכנסו לפני שאני אצטרך להפשיר אתכם.” והוא פסע לאחור והניח להם לעבור.

בפנים היה כל כך חמים עד שמשקפיו של הארי התכסו באדים. הוא הוריד אותם וניגב אותם בגלימתו.

"דמבלדור כבודו הוא סיפר לי פה באיזו צרה אתם נכנסתם,” אמר האגריד בעודו מפלס את דרכו אל השולחן, מפיל בדרך שני כיסאות עץ מסכנים. “איזו צרה שאתה יצרת,” הוא הסתובב ועיניו השחורות נצנצו. “אני אמרתי לדמבדלור כבודו שליד מעשה השכרות שלך, נורברט שלי הוא נראה כמו משחק ילדים.”

הם התיישבו סביב שולחן העץ הענקי שלו. הרמיוני קרבה אליה את ספל התה הענק וחיממה את כפות ידיה. “ומה דמבדלור אמר?”

"הוא צחק ואמר שאני ממש צודק,” האגריד לקח עוגיה מערימת העוגיות שהייתה מונחת על השולחן וצנח אל תוך הכורסא הענקית. פניו הרצינו לפתע. “אני פה חייב לומר לך הארי, אני הבנתי שהעניינים שמה במשחק הזה שלכם הסתבכו.”

הארי שלא יכל להגיב ולו במצמוץ של עין, רק המשיך להביט בהאגריד בעוד ליבו הולם.

"ואתה ואדון מאלפוי הצעיר,” האגריד לקח ביס מעוגיית אבן שלו. ככל הנראה היא לא היוותה בעיה ללסתות שלו. “טוב, אני פה לפעמים קצת חשדתי שיש שמה אולי איזה משהו, אבל אף פעם לא חשבתי שזה באמת יקרה. כבר קיבלתם החלטה?”

"החלטה בנוגע למה?” שאל הארי והזיז בעדינות את צלחת העוגיות הרחק ממנו.

"אתה יודע על מה אני פה מדבר,” אמר האגריד.

"אז מה אתה חושב שכדאי לעשות?” שאל הארי, טיפונת בתוקפנות.

"אני באמת לא יודע,” אמר האגריד בשקט. “זה יהיה הכי חכם מצדכם אם כולכם פה תשכחו את את כל המשחק הזה. ככה נוכל להיות הכי בטוחים, לא? אבל מצד שני, אתה יודע... טוב, אתה יודע יותר טוב ממני אבל הארי, אנחנו פה מדברים על מאלפוי,” האגריד לקח משהו פרוותי מהרצפה והעיף אחורה. רק אז הארי שם לב לבקביק שישב, בירכתי הבקתה. האגריד העביר את ידו בזקנו הסבוך וניער ממנו את הפירורים שדבקו בו מהעוגיות. “זה מאלפוי הארי, אתה – אתה באמת בטוח שאתה פה יכול לסמוך עליו?”

הארי רצה לענות כן. כן נחרץ. כן שיסיר את כל הספקות מראשו אבל אותם ספקות לא נתנו לו לענות.

"זה אותו מאלפוי שכמעט גרם להאגריד להתפטר,” אמרה הרמיוני בשקט.

"אותו מאלפוי שאבא שלו גרם בדיעבד לג'יני להיחטף לחדר הסודות,” הוסיף רון.

"אתם חושבים שאני לא יודע את זה?” הארי נעמד בזעם. “אתם באמת חושבים שאתם מחדשים לי משהו?”

"ברור שלא,” אמרה הרמיוני בקול לחוץ. “זה.. פשוט - “

"אני לא מעוניין לדבר על דראקו בסדר?” אמר הארי בכעס.

שתיקה מביכה השתררה בבקתה.

"יש לפחות משהו אחד שיצא טוב מכל הסיפור הזה,” אמר רון בקול זהיר. לחייו הסמיקו והוא החווה בראשו לעבר הרמיוני.

"אוח, תעשו לי טובה,” אמר הארי ברוגז. “זה היה קורה בכל מקרה.”

הרמיוני החניקה צחקוק ורון היה נראה מרוצה למדי. הארי נהיה עוד יותר מעוצבן כשהוא חש בחיוך עקשן מנסה לחמוק מבין שפתיו.

"כן, גם פה אני תמיד ידעתי שיהיה ביניכם משהו,” אמר האגריד והביט ברון ובהרמיוני בקורת רוח. “אני יש לי חוש מיוחד לדברים האלה,” הוא חייך בענווה.

אחרי שהם נתנו להאגריד תירוצים מנומסים מדוע הם לא אוכלים את העוגיות, ולאחר שהאגריד עדכן אותם במצבו של גרעפ והארי ניתב את השיחה ככל שיכל למחוזות בטוחים, הם נפרדו מהאגריד וחזרו לטירה.

מסדרון המבואה של הטירה היה מלא בתלמידים שחזרו מהחופשה. שיחות הנרגשות שמילאו את החלל פסקו ברגע שהארי פסע פנימה. כל העיניים נפנו אליו.

"העור שלי נהיה סגול?” לחש הארי לרון והרמיוני. “למה כולם בוהים בי?”

דמות מוכרת יצאה מהאולם הגדול ופילסה את דרכה אליהם במהירות. זה היה דראקו מאלפוי ופניו היו לבנים כמו השלג שבחוץ. הוא החזיק בידו את ה'נביא היומי'

"קח!” הוא דחף את העיתון להארי ההמום. “תקרא!”

הרומן החדש של הילד שנשאר בחיים

שמועות אומרות שהארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, הנבחר (ועוד שלל כיניויו) מצא אהבה במקום לא צפוי לחלוטין. אצל דראקו מאלפוי. השניים נצפו יחד בהוגסמיד ובחצר של הוגוורטס 'קרובים במיוחד'.

אם השם מאלפוי נשמע לכם מוכר זה בגלל שהוא באמת מוכר, דראקו מאלפוי הוא בנו של אוכל המוות 'לוציוס מאלפוי' שישב בכלא אזקבאן עד לא מזמן, לאחר פעילותו במשרד הקסמים ביוני האחרון.

אין לדעת כיצד מערכת היחסים הזאת תשפיע על משפחתו של מאלפוי הצעיר... מקורות מדווחים...

הארי הרים את מבטו והביט בדראקו חסר מילים.

הפרק הקודם		הפרק הבא