לא כמו אבא

יצאתי מהאולם הגדול וזמזמתי שיר שממש אהבתי, שיר אחד של 'אחיות הגורל'. אני מת עליהם... הפרופסור לונגבוטום עבר במסדרון ותקע בי מבט חד. "השיעור בחוץ, אתה יודע, בחממות, ילד." הוא סינן לעברי. "אבל, פרופסור, השיעור רק בעוד שעה." תיקנתי. הוא התעלם והמשיך ללכת במורד המסדרון. ירדתי למרתף ונכנסתי לחדר המועדון. הוא היה ריק לחלוטין. רק ילדה אחת שקראו לה 'סלינה פארקר' ישבה שם והדביקה כמה קלפים של צפרדעי שוקולד בתוך אלבום צבעוני וגדול.
"אתה לא אוכל?" היא שאלה.
"אכלתי כבר."

"אתה לא עם זאק ודרייק?"
"איכס, לא."
"מה, רבתם?"
"לא."

"אז למה אתה לא איתם?"

"כי מעולם לא רציתי להיות איתם!"

"מה, באמת?"

"תתפלאי."

"מזל." היא מלמלה.

"מה?"

"כלום."

"לא, מה אמרת, מזל?"

"כן."

"מה מזל?"

"הם דפוקים, לא רציתי שתהיה איתם."

"אני יודע שהם דפוקים. אבל אני גם דפוק, לא?" עניתי בציניות. טוב, כול הסלית'רינים חושבים ככה.

"לא." היא מלמלה שנית.

"מה אמרת? אמרת לא???"

"לא. אני לא חושבת שאתה דפוק. ת'אמת? אתה דווקא ממש לא גרוע." היא הפטירה וחייכה. האדמתי.

"יש לך טום רידל?" עניתי וחטפתי מידה את האלבום.

"מה?"

"אה, התכוונתי וולדמורט. יש?"

"כן, בטח, עשרים פעם אולי" היא ענתה. דלת המועדון נפתחה. ומי עמד בפתח?

"זאק ודרייק." אמרתי בשעמום. "אני חייב לטוס." זרקתי לעבר סלינה, שמטתי את האלבום מידי ורצתי להחליף לבגדים בשביל שעור תורת הצמחים בעוד חצי שעה.

***

"טוב, שכול אחד ימדוד את הטמפרטורה של האדמה שבעציץ בזמן ש-, היי, אדון סלאזר, אתה מקשיב לי?"

"מ-מה? כן, כן בטח." עניתי לפרופסור לונגבוטום.

"טוב, פשוט תתחילו למדוד כמו שהסברתי בשיעור שעבר." הוא אמר בייאוש ועבר לבדוק את העציצים של כול אחד.

"העלמה טמפרטון, זה הרי נפלא!" הוא הריע. "כול הכבוד, שון!" הוא טפח על כתפו של שון בקינם. "מר וויזלי, נסה לדחוף את המד יותר עמוק בעציץ" הוא העיר להוגו והראה לו איך לעשות זאת. "ולילי, כמו כול פעם, מדהים!" הוא קרן והרים את העציץ של לילי המסמיקה גבוה באוויר. "טוב, זה מספיק להיום." הוא אמר והעיף מבט לשעון היד שלו. "הכיתה משוחררת!" הוא צעק ותלמידי שנה ראשונה מבית גריפינדור ומבית סלית'רין יצאו מן החממה למדשאות.

"סלאזר!" ראיתי שלילי צעקה לי מן הצד השני של החממה.

"אני בא!" קראתי ורצתי לעברה.

"סלאזר!  היום בשתיים עשרה אנחנו הולכים אלי!!!" היא צווחה.

"כן!" השבתי ושנינו קפצנו. התקרבתי לחבק אותה, ואז מיהרתי לחזור אחורה.

"נו, טוב," היא חייכה.

"אוקיי," אמרתי ושנינו התחבקנו.

"אהבת נעורים!" נישמע קול מפתח החממה ומישהי עם שמלת ארגמן ירוקה וכמה צלמים נכנסו לחממה. לילי גלגלה עיניים. "היא עשתה מיליון כתבות בעירך על אבא שלי כשהוא למד בהוגוורטס." היא לחשה לי.

"כמו בסרטים ממש!" היא קראה ואיזה צלם אידיוט העיף את קרני הפלאש שלו לפנים שלנו.

"בלי צילומים, בבקשה." אמרתי בקול רם. הצלם התעלם והמשיך לצלם.

"אין לך רעיונות לכתבות, סקיטר?"לילי שאלה בבוז וצעדה צעד קדימה. "אבא שלי כבר לא לומד כאן, את יודעת?" לילי הניחה את ידיה על מותניה. ריטה סקיטר פתחה את פיה כדי לדבר, אך לילי דיברה במקומה.

"טוב, אם את לא יודעת, אז רק רציתי לעדכן אותך." לילי אמרה בביטחון.

"מה קורה פה?" מקונגל צעקה מפתח החממה.

"פרופסור! אני-"

"לא עכשיו סלאזר," מקונגל השקיטה. "ריטה. אבקש ממך לפנות את השטח וללכת למקומך. ובכלל, מאיפה צצת פתאום?" מקונגל שאלה וסימנה לילדם שהציצו לחממה לראות מה קורה ועל מה כל ההמולה.

"אוי, סליחה." היא מלמלה. ריטה צעדה לכיוון היציאה. "אופסי-דופסי." לילי אמרה ושמה לריטה רגל. ריטה מעדה ונפלה. "נו, באמת, ריטה. מעולם לא ראיתי מישהי מגושמת כמוך!" לילי צחקה, סלאזר הצטרף אליה. אפילו מקונגל צחקקה.

"בושה וחלימה! מעולם לא הושפלתי ככה! חנכי את הילדים שלך, מנרווה! איזה מין בית ספר זה?!" ריטה צרחה בזעזוע ויצאה במהירות מן החממה.

"10 נקודות מגריפינדור, על השפלה וחוצפה בפני אדם מבוגר." מקונגל אמרה ומיד לאחר מיכן פרצה בצחוק. "במקום 20 נקודות. זה היה מפני ש-שאת כל כך הצחקת אותי!" היא אמרה והתגלגלה מצחוק. כולם הצטרפו אליה.

"לילי, צריך להתחיל לארוז מיפני שהולכים הביתה- היי,לילי? הכול בסדר?" ג'יימס אמר והביט במבט מעוקם על הפרופסור, על לילי ועל סלאזר.

"אוי, אני מצטערת, ג'יימס, תגיד בבקשה לכול חבריך במועדון ובמעונות ללכת למדשאות הכניסה. אני אבוא עם השאר. היציאה להוגסמיד הינה עוד רבע שעה וחייבים להתארגן." מקונגל אמרה ויצאה מהחממה. "כן פרופסור!" ג'יימס צעק אחריה.

"טוב, לילי." הוא אמר. "תתחילו לארוז, כבר אמרתי את זה, לא?" הוא שאל. "בכול אופן, אתם יוצאים עוד מעט. אבא ואמא באים לאסוף אתכם בזמן אני ואל נצא להוגסמיד-טוב, אתם עוד לא יכולים-ונגיע יותר מאוחר. אל יוכל איתנו ארוחת ערב ואז יחזור להוגוורטס. קפיש?"

הפרק הקודם		הפרק הבא