הו לילי!

סליחה על העיכוב, יש לי עומס בזמן האחרון...
בכל מקרה, זה פרק מיוחד. תראו בהמשך. תהנו!
ותגובות יתקבלו בברכה :)
התקופה: אמצע השנה הרביעית של סוורוס.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לא היה לו כח לזה יותר. רגשות האשמה היו בשבילו סבל והוא רצה לעשות משהו. הוא החליט שמעשה יהיה הדבר שיפתור את הבעייה.

סוורוס קם באישון לילה וחצה את חדר המועדון של סלית'רין בזהירות. החדר היה שומם בגלל השעה המאוחרת וסוורוס בירך על כך, בעוד פילס דרכו ונזהר שלא להקים רעש.

איפה חדר המועדון של גריפינדור?

הוא ניסה להיזכר. לאן היא הייתה פונה כשהם היו נפרדים בפתח האולם הגדול אחרי ארוחת הערב?

היא הייתה עולה לקומה השנייה. אבל הוא לא ידע אם היא המשיכה באותה קומה או המשיכה הלאה. התסכול הציף אותו, אך הוא התנשף באיפוק והחל לטפס לעלות מהמרתפים אל האולם הגדול.

כשהגיע לדלתות האולם הוא התנשף בהפתעה. מאחד המסדרונות יצא ילד נמוך, שנראה כי הוא לומד בשנה השנייה. בידיו הוא אחז שקיות מלאות במזון ונראה כי הוא סעד כרגע ארוחה לילית טובה.

לפי האומץ שלו סוורוס סבר כי הוא גריפינדורי.

רק גריפינדורים יעברו ככה על החוקים למען מטרה פעוטה שכזו.

הוא החל לצעוד בצעדים חרישיים אחרי הילד החושש. סוורוס בחן אותו כל הזמן כשהוא ידע שיש לו הזדמנות אחת ויחידה להשיג את מטרתו.

הילד היסס לפני כל צעד ושלח מבטים חוששים לכל עבר, דבר שרק הקשה על סוורוס לעקוב אחריו, כשהוא היה צריך לקפוץ אל מאחורי תמונה או עציץ מזדמנים כדי להסתתר.

לבסוף הילד הגיע אל חדר המועדון; "יתושים רעילים," הוא מלמל ונכנס לחדר המועדון מאחורי התמונה.

למרות מבטיה החשדניים של באישה השמנה סוורוס חמק פנימה אחרי הילד בדממה.

הילד עלה כשהוא מגונן על האוכל בידיו ברכושנות ועלה במדרגות למעונות מחדר המועדון הנטוש. סוורוס חיכה שיעלם ואז פנה לבעייה הבאה שלפניו.

הוא ידע מניסיון שהמדרגות למעונות הבנות בלתי חדירות עבור בנים, והוא היה צרך למצוא דרך לתעתע בהן. מסיפוריו של באד הוא ידע דיי הרבה על המדרגות הללו, ומגידופיו של באד הוא ידע שאין לפקפק בהן.

הוא תהה לכמה שניות ואז שלף את שרביטו ומלמל כמה לחשים. כמה כיסאות נעמדו אחד על השני ובנו לו כמו מדרגות חלופיות אל הכניסה.

הוא טיפס אליהם בשקט, ונכנס למעונות בנות השנה הרביעית.

הדבר הראשון שהיה צריך לדאוג לו היה למנוע מפיו לפלוט אנחת רווחה.

לילי שכבה במיטתה, ונראה כי מרוב עייפות שכחה לסגור את הכילות. פניה הקרינו שלווה שיכולה לנבוע רק משינה עמוקה וחיוך רפה התנוסס על שפתיה.

חיוך גדול וטפשי עלה על פניו של סוורוס. הוא ידע, זה היה חיוך מאוהב.

הוא התאושש במהירות כשלילי החלה לזוע באי נוחות ועטרת השלווה שלה החלה להתפוגג, כסימן שמבטיו של סוורוס מעוררים אותה. סוורוס מיהר להסב את מבטו והיא חזרה לישון את שנתה השלווה.

הוא ניגש בזהירות לשידתה של לילי באיטיות שתכנן כבר כמה שבועות וכשהגיע משך את המגרה החוצה כשהוא מצטמרר על כל חריקה חלושה. לבסוף נאנח כשהמגירה נחה בידיו.

הוא החל לחטט בה. מכתבים מקרובי משפחה וממכרים, תיקיות מסודרות מלאות שרבוטים וסיכומים בכתב ידה של לילי ועוד כתבים הושלכו על הרצפה בניסיון להראות לסוורוס כיצד להניח אותם כשימצא את מה שחיפש, אך הניסיון שלו לא היה טוב במיוחד. הכתבים נחו באי סדר על הרצפה.

לבסוף מצא את מה שחיפש, הניח אותו בזהירות בכיס פנימי במעילו והכניס את הכתבים למגירה בחיקוי עלוב לאופן היותם שם כלפני חמש דקות, ואז יצא מהחדר בזריזות.

הוא ירד במדרגות המאולתרות והחזיר את הכיסאות למקומם. הוא היה נחוש להסתיר כל הוכחה לביקורו במועדון בית גריפינדור ולדבר אשר לקח משם.

הוא תהה כמה רגעים ולבסוף דחף את התמונה ויצא החוצה, כשהוא נמלט במהירות מהמקום. הוא נטש כל רצון להישאר חרישי.

הוא נכנס למועדון סלית'רין בהתנשפות ועלה למעונות הבנים, שם נשכב על מיטתו, סגר את הכילות, שלף את שרביטו, מלמל "לומוס" והחל לעיין בכתבים.

מה שסוורוס לקח משידתה של לילי היה מחברת. מחברת ממורטת מאוד, מהרבה זמן של שימוש. כתב ידה המדוקדק של לילי עיטר את הדפים והעלה דמעות מלוחות בעיניו של סוורוס.

הוא מחה אותן במהירות וחזר ללטוש את מבטו בדפים.

זה היה יומן. היומן של לילי, בו כתבה את כל צפונותיה.

הוא התנער והחל לקרוא את הכתוב בתאריך: 10.5  :

יומן יקר,

היום קרה אסון. אסון, יומן יקר, לא תהייה מילה מספיק חזקה כדי לתאר את מה שקרה לי היום.

סוורוס ואני, כמו שאתה כמובן יודע, היינו חברים טובים כבר חמש שנים, ואני בהחלט יכולה להגיד שהן חמש שנים מופלאות מחיי.

מגיל עשר אנחנו יחד, אנחנו בלתי נפרדים. אך בגלל הפוץ ההוא, ג'יימס פוטר (שהכל עליו סיפרתי לך), עכשיו הוא שונא אותי.

אני לא התכוונתי לפגוע בו. באמת שלא. אבל איימו עליי. איימו עליי שאם אני לא אנתק איתו קשרים מיד ואתקרב אל תלמידיי גריפינדור יחרימו אותי.

ותגיד לי, יומן,  מישהו רוצה שיחרימו אותו?

הוא כועס, אני יודעת. אני הייתי מגעילה אליו, אבל אני לא יכולה לקחת כזה סיכון. פוטר והחברים שלו משפיעים מאוד בהוגוורטס, ואתה יודע את זה.

בנוסף לכך, אחרי שביצעתי את החלטתי, פוטר החליט שהוא מתעלק עליי יותר מקודם. הוא מציע לי לצאת איתו שלוש פעמים ביום ביציאות הקרובות להוגסמיד, והדבר מלחיץ אותי.

איך אני נפטרת ממנו, יומן? אני מתגעגעת לסוורוס, שהיה נותן לי תשובה מתוך ניסיון אישי ומתוך הערכה מהמצב שאני עוברת.

אבל אם היו נותנים לי להחזיר את הגלגל לאחור אני לא יודעת אם הייתי רוצה לעשות זאת.

מאז ומעולם אחת החולשות של סוורוס הייתה הרכושנות שלו. הוא היה מתנהג כאילו הוא כבר חתם על חוזה וקנה אותי, והעסקה הושלמה זה מכבר.

אני לא מבינה את הדבר, הרי בפעם האחרונה שבדקתי אני ברשות עצמי.

בנוסף לכך, לאחרונה הוא החל להיפגע מכל מילה שלא במקום היוצאת מפי, והדבר גורם לי להסס על כל מילה שיוצאת מפי כשאני משוחחת עימו. יחסינו הדרדרו והפכו לקרירים למרות נוכחותו המבדחת של באד, שתמיד מצליחה להעלות לי חיוך על הפנים.

אני יודעת שאני נשמעת קצת לא מעורערת, הרי הנה בכמה מילים אני מפקפקת בקשר של חמש שנים, אבל אני לא בטוחה שדרכינו לא היו נפרדות כעבור זמן מה.

באמת, יומן, שאני כבר לא יודעת מה לחשוב.

שלך תמיד, לילי.

סוורוס לא שם לב שעצר את נשימתו בזמן שקרא ורק הכאב המצמרר שבחזו גרם לו להבין זאת ולנשום מחדש.

זה מה שלילי כותבת עליו?

נכון, בהתחלה היא כתבה עליו דברים די טובים, אך בסופו של דבר אמרה עליו דברים לא חביבים במיוחד. הוא ידע אותם, אך החשש שלילי תעבור לצד הגריפינדורי מילא אותו חשש והוא התנהג כלפיה בחוסר רגישות מובהק.
הוא נאנח לעצמו בכבדות. איזה טיפש הוא היה!

לבסוף, הכריח את עצמו להחליט שהכתבים כבר לא רלוונטיים מכיוון שחלפה כבר יותר מחצי שנה מאז, והוא דפדף בחשש לתאריך העדכני ביותר, יום קודם לכן:


יומן יקר,

פוטר הציע לי בפעם החמשת אלפים שבע מאוד ארבעים ושמונה לצאת איתו. אתה זוכר שאתמול בערב כתבתי לך שהוא הציע לי לצאת איתו בפעם החמשת אלפים ארבעים וארבע?

כן, כמו שאתה בוודאי מנחש, שלוש פעמים הוא הציע לי לצאת איתו. אתה בוודאי מניח שרגשות התסכול מכלים אותי.

הוא לא מבין שאני רוצה קצת שקט?! קצת זמן לעצמי?! אני חייבת מנוחה, אך פוטר הפוץ הזה לא מניח לי אפילו ליום אחד. מה כבר ביקשתי?

אני מניחה ששמת לב לסימני השאלה וסימני הקריאה הרבים שבדברים שכתבתי, ואני רוצה לכתוב שאני מודעת להם. מרוב תסכול זה כל מה שאני מצליחה לכתוב.

בכל מקרה, היום עבר היום במהירות, עד כמה שהוא יכול לעבור במהירות כשילד ממושקף ויהיר עוקב אחרייך לכל מקום. לפחות ג'יין ולורה פה לצידי; בלעדיהן לא הייתי מצליחה פה לבדי.

אתה יודע, יומן, בזמן האחרון סוורוס מתגנב בחזרה למחשבותיי. פוטר מזכיר אותו כמעט בכל שיחה שלנו, מאז שהוא גילה שסוורוס הוא נקודה חלשה בחומות ההגנה הבצורות שלי.

אני לא יודעת מה לעשות, אבל נראה כי תוכניתו של פוטר ברורה: הוא יאיים עליי שאם לא אצא איתו הוא יפגע בסוורוס, ובכל זאת, זו לא אשמתו שאני לא מוכנה לצאת עם הפוץ הזה.

ואני לא יכולה לתת לדבר לקרות, אני בטוחה שאתה מבין אותי.

אני מקווה שפוטר יניח לי בקרוב (דבר שאני לא מאמינה בו, למרבה לצער) ושאולי אצליח להזהיר את סוורוס כשפוטר לא יהיה בסביבה.

הבעייה היא שסוורוס לא מדבר איתי, מאז שנה שעברה, ושפוטר כל הזמן משגיח עליי בדיוק בשביל שלא אשוחח עם סוורוס. לא נורא, אחכה לחופשת חג המולד שמתקרבת, בה בוודאי אצליח לקשור איתו שיחה, ללא פוטר.

אני אקח את הסיכון. הכל כדי לא לצאת עם פוטר לדייט, או לחילופין להפקיר חפים מפשע בגללי.

עד הפעם הבאה, לילי.

חיוך קטן עלה על פניו של סוורוס. אולי לילי לא ממש מחבבת אותו כרגע, אבל היא דואגת לו.

והוא ידאג לכמה דברים בשיחתם בחג המולד. מצד שני, משהו בתוכו קיווה שלילי תעשה את הצעד הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא