הפעם הראשונה שלי כמכשפה

הלכנו לחדר מהר והתיישבתי בכיסא מול המראה של סברינה. "תעצמי עיניים" היא אמרה לי והתחילה למרוח לי דברים על הפנים.

אחרי כמה דקות היא אמרה: "ולסיום.." ולחשה קסם.

פקחתי את העיניים ולא רק נראתי ערנית, גם נראתי זוהרת! "ואו סברינה זה מדהים!" אמרתי לה בהתרגשות.

"ניסיון של שנים" היא אמרה וקרצה לי.

"אני חייבת לזוז תודה" אמרתי וחיבקתי אותה.

רצתי לשיעור שיקויים והתפללתי שסנייפ עדיין לא הגיע. אבל זה לא הצליח.

פתחתי את הדלת בחוזקה וכל הכיתה הסתכלה עליי. וגם סנייפ.

"יש סיבה לאיחור המשמעותי הזה?" אמר סנייפ בקול מעוצבן.

"מצטערת מאוד זה לא יקרה שוב" אמרתי ומיהרתי לשבת לבד מכיוון שדראקו ישב עם חבר.

"בוודאי שזה לא יקרה שוב כי את תקבלי עונש" הוא אמר.

הרגשתי נבוכה. הוא היה חייב לעשות את זה מול כל הכיתה? חשבתי.

"מכיוון שאנחנו שעתיים היום, תבואי אליי ב1 לעונש שלך" הוא אמר. התמלאתי בשנאה כלפי סנייפ.

"האם זה ברור?" הוא אמר. הרגשתי שהשיניים שלי הולכות להישבר מרוב כעס.

"האם זה ברור מייצ'ל?" הוא חזר על זה כאילו לא שמעתי. "כן" פלטתי מהפה בכעס.

בכל השיעור השתדלתי לא להסתכל לכיוון אף אחד. הייתי ממש נבוכה מהדברים שסנייפ אמר ועוד מול כל הכיתה.

מהלך השיעור היה שקט מאוד עד שסנייפ צרח את כל כעסיו על הארי כי שפך עליו דיו שחור.

"זה היה בטעות!" צעק הארי בכל החדר.

"תצטרף לתלמידה מייצ'ל. שניכם תלמדו נימוסים בסיסיים ביחד" סנייפ אמר והלך לחדרו כדי לנקות את הכתמים.

אספתי את הדברים מהר ורצתי לשירותים. הרגשתי כעס ועצב ובילבול באותו רגע. רציתי להעלם מהעולם.

נשמתי עמוק ויצאתי החוצה. מיהרתי לחדר תולדות הכישוף כדי לא להיתקל באף אחד.

היום עבר ממש לאט. הרגשתי שכל הזמן מסתכלים עליי. אולי הייתי קצת פרנואידית.

השעה 1 הגיעה והלכתי לחדר של סנייפ. נכנסתי ועמדתי מולו.

"איפה הארי פוטר?" אמר סנייפ והסתכל בחשדנות. "לא יודעת" אמרתי.

"הוא רוצה ללמוד עוד נימוסים?" אמר סנייפ ואז נקטע כשהדלת נפתחה והארי עמד בה.

"טוב שניזכרת להגיע. כבר חשבתי להוסיף לך שעות על החוצפה שלך" אמר סנייפ והתקרב אלינו.

הארי פתח את הפה כדי להחזיר אבל אחרי שהסתכלתי אליו הוא סתם אותו.

" "תתחילו לנקות את המדפים. תעברו על הכלים והמבחנות. בלי רישולים ובלי קסמים!" סנייפ אמר וסגר אחריו את הדלת.

לקחתי מטלית והתחלתי לנקות את המדף. "את באמת הולכת לנקות את זה?" הארי אמר והרים את השרביט שלו.

"לא. הוא יכול לעשות לחש ולגלות אם היה כאן קסם" אמרתי לו. מה שחסר לי, עוד שעות בגלל שהארי עצלן.

הוא הוריד את השרביט, לקח מטלית ירוקה והתחיל לנקות לידי.

אחרי כמה דקות של שקט הוא אמר "אז למה הוא כול כך עצבני עלייך? בדרך כלל על המצטיינים הוא לא כועס".

ניזכרתי באותו רגע מחריד וצמרמורת עברה בי. "אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי.

"לא, פשוט זה נראה לי מוזר.." הוא התחיל לדבר עד שקטעתי אותו 'אני לומדת אצלו בפרטי והוא כועס כי דמבלדור כועס עליו..".

"למה דמבלדור כועס עליו?" שאל הארי מבולבל.

"כי הוא חושב שלא התקדמתי מספיק השנה.. בכל מקרה בבקשה אל תספר לאף אחד. אתה היחיד שיודע!" אמרתי לו נבוכה.

הוא חשב לרגע ואז אמר "כן ברור".

הארי השתתק ועברתי לצד השני כדי שאני אוכל להתרכז בלי המבטים שלו.

"אנחנו עדיין נפגשים היום ב4? הארי שאל בשקט.

חשבתי על זה כמה זמן. אם אני אבטל אני אקבל שאלות מכל אחד מ"קבוצת הלימוד" שלי.

"כן" אמרתי. רציתי לסיים עם זה כבר.

אחרי שעה וחצי של ניקיונות סיימנו סוף סוף הכל.

"מה דעתך שנצא קצת?" הארי אמר וחיוך שובב עלה בשפתיו.

"מה יש לך?? אתה אוהב לקבל עונשים?" אמרתי והתיישבתי בכיסא. "לא אם אני מצליח להתחמק" הוא אמר וחיוך מרושע הופיע.

"ואיך אתה מתכוון להתחמק?" שאלתי אותו.

הוא הוציא קלף מהכיס ואמר: "תבטיחי לי שלא תגידי מילה".

"אני לא אגיד כלום" אמרתי והתעניינתי בקלף.

"תבטיחי" הוא אמר רציני. "אני מבטיחה" אמרתי.

הוא פתח את הקלף, כיוון את השרביט לאמצע ואמר 'הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות'.

חייכתי לשניה ואז החיוך נעלם כשראיתי שירבוטים על המפה.

מרחוק זה נראה כמו סתם תרשים אבל אם מתקרבים רואים את הטירה ואת מי שנמצא בה.

"מאיפה יש לך זה?" אמרתי מבוהלת. "מתנה מחבר" הוא אמר וחייך.

"אני יכולה לראות?" אמרתי. הוא הושיט את המפה ולקחתי אותה. הסתכלתי על המפה בידיים שלי ולא האמנתי למה שאני רואה.

"הינה פרופסור מקגונגל.. והינה דראקו!" אמרתי והצבעתי לכיוון שמו.

"זה באמת איפה שהם נמצאים?" הרמתי את ראשי מהמפה והסתכלתי לתוך העיניים הירוקות של הארי.

" "כן.. והינה סנייפ" הוא אמר והצביע לחדר רחוק מאוד מאיתנו ובתוכו היה את שמו של סנייפ.

"ואו הארי זה מדהים!" אמרתי בהתרגשות.  "כבר ניסית לעשות משהו עם זה?" שאלתי אותו.

"ניסיתי כבר הרבה פעמים" הוא אמר והחיוך השובבי עלה שוב.

"וזה לא הכל" הוא אמר. "יש עוד?" אמרתי מופתעת.

הפרק הקודם		הפרק הבא