זה פשוט בלתי אפשרי!

לאחר שהפסיק לשפשף את מותניו במפסעתו, החל החוטף להתקדם בנשיקות מטה ומטה, עד שהגיע אל עבר הזין, שכבר מזמן היה מוכן ומזומן לפעולה. מאבד את העשתונות לחלוטין, דראקו דחף את עצמו מעלה, אל עבר הפה המזמין, מפסק את רגליו מעט. פוטר ניצל את פעולתו, דוחף את ידו במהירות אל תוך החריץ שלו. כאשר האצבע, המרוחה בדבר-מה נפגשה עם גופו המתוח, מאלפוי צרח, אך שותפו העקשן הצליח לעמעם את אי הנוחות, מכניס את כולו אל תוך פיו החם. הפלישה של גוף זר אל גופו הייתה חדשה לו, אך הוא, בכל זאת, ניסה להרגיע את עצמו ולהסתגל לתחושה החדשה. מסתבר, שהלך לו לא רע, משום שזמן לא רב לאחר מכן לאצבע הראשונה הצטרפה אצבע נוספת. 'טוב, בינתיים זה לא כזה נורא...' הוא חשב לעצמו, דוחף את עצמו שוב ושוב אל פיו הלוהט של פוטר. הוא חש רצון עז להעביר את ידיו בשיערו המבולגן של הגריפינדורי, על מנת להקטין את המרחק ביניהם, אך, כזכור, ידיו עוד היו קשורות.

וחוץ מזה, דראקו שם לב רק עכשיו, שפעולותיו של פוטר נראו מנוסות מידי...

ואין שום סם - גם לא מכושף! - שיכול להעניק ניסיון בדברים האלה! וזה יכול להצביע רק על דבר אחד - פוטר לא היה בתול.

דראקו חש צביטה בלבו, אך, בעודו נהנה מפעולותיו של פוטר, הוא החליט שכעת, זה לא הזמן לברר עם מי פוטר צבר ניסיון.

"שחרר אותי, פוטר... שחרר אותי!" הוא ביקש פעם נוספת, בקושי מזהה את קולו הרועד. הוא כבש את רצונו לגנוח ביאוש, כאשר פוטר הרחיק את פיו מהזין שלו, מבין שכעת יכולת הפעולה של ידיו עומדת בראש הפרק.

"הארי..." ענה זה, נמצא לפתע אל מול אפו. "קוראים לי הארי. תקרא לי ככה, ואז, אולי, אני אחשוב לשחרר אותך..."

"פוטר, באמא שלך!"

האצבעות שעוד נותרו בתוכו המשיכו לנוע, מחממים ומרחיבים את הפתח.

"תקרא לי בשם הפרטי שלי, דראקו. אני רוצה לשמוע אותך קורא לי בשם שלי!"

'עקשן בן זונה! בחלומות שלך!' החליט מאלפוי והפנה את מבטו הצידה בעקשנות. במצב בו הוא נמצא, הייתה זאת הדרך היחידה להביע את עצמאותו.

"טוב, בעיה שלך..." מושך בכתפיו, פוטר המשיך לעבור בנשיקות על פני גופו.

מהופנט ממראהו של פוטר, המנשק ומלקק את פטמותיו, הוא פספס את הרגע בו האצבעות שנמצאו בתוכו התחלפו בדבר מה אחר, חם ולח בהרבה.

"פוטר..." הוא נאנח בבהלה, מרגיש בפאניקה המשתלטת עליו ושוכח לרגע את גאוותו.

"הארי." הבחור השני תיקן אותו. "מאלפוי, לפחות במיטה תקרא לי בשם הפרטי שלי! ותשתחרר.... הכל יהיה בסדר!"

'אני לא מאמין שהפעם הראשונה שלי היא עם הארי... זאת אומרת פוטר! זה פשוט בלתי אפשרי!' המתרחש בהחלט הרגיש כפנטזיה, אך מציאותי בו זמנית, היות והרצון העז להגיע כבר לפורקן היה אמתי ביותר. למזלו, פוטר כבר דאג לכך, חוזר ללטף את איבר המין שלו.

החרידה לא הייתה נעימה במיוחד והיא נמשכה זמן רב מידי. דראקו שוב ושוב נהם מבעד לשיניו האטומות, מתבכיין בצורה ילדותיו ביותר מרוב כאב. פוטר היה עדין וסובלני בצורה מפתיעה - מנשק בעדינות, לוחש מילים רכות באוזניו, מלטף ומרגיע.

'ועדיין, אני לא מבין מאיפה יש לו כזה גדול!!!' דראקו הרגיש כאילו דוחפים לו בול עץ בוער. הוא החל לפקפק ביכולתו להכיל את כל הגודל הזה.

"תרגע, חמוד שלי, רק עוד קצת..." נאנח פוטר, מכסה את פניו בנשיקות, מלקק את הדמעות שהופיעו עליהן.

"למה?" מלמל לבסוף דראקו את השאלה שרצה לשאול מזה זמן רב, מתרגל אל התחושה של הזין הזר בתוכו.

"מה למה?" פוטר הביט אל תוך עיניו בעניין.

"למה אתה עדין כל כך אתי?.."

'הוא רעד עכשיו?! או שזה רק נראה לי...'

במקום לענות, הארי הניע את מותניו בחוזקה, גורם לסערת רגשות חדשה להציף את דראקו, אשר שכח מיד את שאלתו. הוא החל לנוע בזהירות קדימה ואחורה.

הכאב אט-אט נעלם ונשכח גם הוא. זמן קצר לאחר מכן, דראקו כבר גנח בשקט בתיאום עם תנועותיו של הארי, מרגיש משהו שהזכיר, באיזשהו מקום, עונג. היה טוב כל כך...

אבל לא טוב מספיק.

"תשחרר אותי..." הוא ביקש בפעם השלישית, גונח בתגובה לדחיפה נוספת מצד הארי.

"אתה יודע מה אתה צריך לעשות בשביל זה..."

"פאק, פוטר, אני אשאר בגללך בלי ידיים!"

צל כלשהו חלף על פניו של הנער הרכון מעליו, אך זה חייך פעם נוספת, גם אם הפעם היה זה חיוך בטוח פחות.

"השם שלי!!!"

"הארי! הארי! הארי! מרוצה?!" דראקו בעצמו לא שם לב כמה שהייתה חסרה לו האפשרות לקחת חלק פעיל במופע האבסורד הזה. "עכשיו תשחרר אותי."

הארי כיווץ גבות, עושה פרצוף של אדם המנסה לקבל החלטה גורלית, ואז, לאחר שיצא ממנו (דבר שגרם לדראקו להיאנח בחוסר רצון), פונה לשחרר את הקשר שכבל את ידיו של דראקו למיטה.

דראקו נרעד - בעוד רגע הוא יהיה חופשי ויוכל לנסות לברוח! 'אני אראה לו מה זה עכשיו!'

כאשר ידיו השתחררו, הוא משך את פוטר אליו בכל הכוח, אך, למרבה תדהמתו, במקום להכות אותו, הוא הצמיד את שפתותיהם בנשיקה עוצמתית, שגרמה לבחור השני לשחרר גניחה של הפתעה.

'בשם התחתונים של דמבלדור, מה אני עושה?!'

"בחירה נבונה!" גיחך פוטר, מפסיק את הנשיקה המתוקה, אך לא ממהר להיכנס חזרה אל המקום בו הוא חסר כל כך.

"פחות דיבורים יותר זיונים!" דראקו לא יכול היה להאמין שהמילים הללו יצאו מתוך פיו. אבל אם הוא כבר שוכב עם פוטר - אז לפחות שתהייה לו האפשרות לחלק הוראות!

"זאת הגישה, מאלפוי!" ענה הגריפינדורי בחום, נכנס לתוכו במהירות.

"אחח... חזק יותר..." נאנח דראקו אל תוך שפתיו, מעביר את אחיזתו אל ישבנו החטוב של פוטר.

"מה אמרת?.." שאל פוטר, המום, מפסיק לרגע את תנועותיו.

"פאק, פוטר... ביקשתי - חזק יותר..."

"הו, מאלפוי, אתה מתחנן?" גיחך פוטר.

'איזה בן זונה!'

"דורש!"

"ידעתי שתאהב את זה! תגיד 'בבקשה תדפוק אותי חזק יותר, הארי'!" משך פוטר את המילים.

"מרלין, כמה שאני שונא אותך!"

"הדדי! נו, אני מחכה!" פוטר התרחק, ואז נכנס שוב בעוצמה, גורם לנער השני לגנוח בקול.

"פאק, הארי, תדפוק אותי!" פלט דראקו, נושך את שפתו ומוסיף בלחש, "בבקשה..."

מרוצה, פוטר חייך ונישק אותו בחטף. לבסוף, חזר לפעולה.

חצי דקה מאוחר יותר, דראקו כבר צעק, קילל, וקרא בשמו הפרטי של הארי שוב ושוב. ביד אחת הוא ליטף את עצמו, בשנייה המשיך לנסות לקרב את חולה המין הפרטי שלו קרוב יותר אליו, ובאותה נשימה נאבק שלא לנתק את שפתיהם, מתמכר לטעמם הנהדר של שפתיו של פוטר. הוא התמסר לחלוטין לתחושות המדהימות שאפפו אותו כתוצאה מהקרבה עם האדם, אשר הכי פחות חשב למצוא בקרבה כזאת אליו. האורגזמה תקפה את שניהם בהפרש אלפיות שנייה בודדות בלבד, מעוורת מרוב הנאה, מבטלת את היכולת לנוע ולחשוב. מזיעים ומותשים הם פשוט שכבו זה לצד זה במשך זמן מה, מסרבים להתרחק זה מזה ולא מסוגלים לדבר.

מניח את ראשו על חזהו של רדאקו, פוטר חיבק אותו בכוח, כאילו מפחד שזה ימלט מהמקום, אך זה לא חשב לעשות כן. לא עוד. מעביר את אצבעותיו בין שערותיו השחורות של הארי, דראקו ניסה להבין ולהכיל את רגשותיו שלו. אבל היו לו יותר מידי כאלה...

"למה אתה עדין כל כך אתי?" שאל דראקו את השאלה שכבר נשאלה בעבר.

"אני חושב שהתשובה ברורה..." ענה הארי מבלי להרים את ראשו.

"תסביר..."

בסופו של דבר, פוטר החליט לזוז, ורגע לאחר מכן זוג עיניים, שעוד היו שחורות, ננעצו במאלפוי. דראקו חש בצורך עז להזיז את קצוות השיער שנדברו אל מצחו המזיע, אך חש מובך ביותר מהחולשה הזו. לכן, במקום לעשות זאת, הוא הניח את ידו על כתפו של הבחור.

"אני לא יכול אחרת." ענה פוטר בקצרה, ומבלי לתת למאלפוי את האפשרות לדרוש הסבר נוסף, הצמיד את פיותיהם בנשיקה לבבית, כנה, שגרמה לכל מחשבותיו של דראקו להידחק הרחק אל עומק ראשו...

העובדה, שפוטר מתכונן לסיבוב שני, התבררה לדראקו רק כאשר הוא הועמד לפתע על ברכיו בתנוחת כלב, שהעבירה מסר חד-משמעי. מתמקם מאחוריו, פוטר נישק בקלילות את הסימן הכחול שעל גבו, ממלמל דבר מה לא ברור, ומיד ממשיך לכסות בנשיקות שכאלה את שאר גבו, יורד אט-אט ומגיע, לבסוף, אל ישבנו. דראקו נאנח מרוב הנאה, כאשר נשימה לוהטת צרבה את החריץ שלו ולשון שובבה ורטובה החלה מלקקת את הפתח המכווץ, מרגיעה, מדגדגת ומנסה להידחף פנימה.

"תגיד, דראקו," נאנח פוטר בצרידות, דקות ארוכות מאוחר יותר, "תודה שתמיד חלמת שהארי פוטר ילקק לך את התחת!"

'טוב, לא במובן המילולי...' ענה בלבו מאלפוי, אך בקול פלט אך ורק גניחה חלושה, בזמן שהזין של פוטר חלף על פני ישבנו, גורם לו לרעוד מרוב ציפייה.

פוטר לקח את הזמן. הוא שוב ושוב העביר את איברו על פני החריץ של הבלונדיני, אך מבלי לחדור פנימה, תוך כדי שהוא השתמש בידיו על מנת ללטף, למחוץ ולהשאיר סימנים אדומים על הישבן החיוור.

בסופו של דבר, דראקו לא יכול היה לסבול זאת עוד. הוא מצא את הרגע המתאים, בו האיבר חלף פעם נוספת על פני הפתח, ונע במהירות אחורנית, מכניס את כולו פנימה.

כאב והנאה מהולים זה בזה גרמו לעיניו של דראקו לדמוע וצלצולים נשמעו באוזניו. הוא גנח בחוזקה, אך באותה נשימה גם חייך, היות ושמע את אותה התגובה מעברו של הנער השני.

חוזר לעצמו, הארי ('יופי. עכשיו אני מרצון קורא לו ככה!') צחק חלושות. "כלב טוב..."

תגובתו של פוטר לא סיפקה אותו, ולכן דראקו דחף את עצמו קדימה ואחורה פעם שנייה.

הפעם, פוטר הגיב לבקשה האילמת, מתחיל לנוע קדימה-אחרוה במהירות ובחדות, גורם למאלפוי לזעוק בקול, לנוע יחד אתו בתיאום וללא כל בושה.

רגע לפני שכל עולמו החל לזהור כקליידסקופ צבעוני, בפעם הרביעית היום, דראקו חשב בחשש על כך שמצפה לו לילה ארוך...

והתברר שהוא צדק.

הפרק הקודם		הפרק הבא