רק טעות אנוש קטנה

חג סוכות שמח, תהנו מהמעט שנשאר מהחגים...

--

"הרמיוני!" רון כמעט תלש את דלת המחלקה כשהם הורשו סוף סוף להיכנס פנימה, ומצאו לפניהם חדר בעל שלוש מיטות זהות; שתיים מהן היו ריקות, לבנות ומסודרות להפליא, ואילו רק אחת הייתה מאוישת- דמותה החיוורת של הרמיוני נראתה כה צנומה ביחס למיטה הגדולה.
"רון..." קולה היה חלש, אולם היא חייכה. "הארי, ג'יני..."
"איך את מרגישה?" הארי שמע את הכאב בקולו של חברו הטוב.
"זה לא חשוב עכשיו- הארי, אני לא יודעת מה לוציוס מאלפוי מכר לך, אבל הוא שיקר. ראיתי אותם, הם דיברו על איך להפיל אותך וכמה שאתה סובל ומגיע לך." הרמיוני עצרה לרגע רק כדי לנשום, והארי ניצל זאת כדי לחייב אותה לשתות. היא לגמה בקושי שתי לגימות, וכשהצבע החל לשוב אט-אט ללחייה הבהירות ממילא, היא המשיכה: "הנער איים על מאלפוי. הוא אמר לו- ואני מצתתת: 'אתה יודע מה יקרה אם תנסה לרמוז לפוטר ולו במילה אחת שאני עומד מאחורי זה, שאני חי.' ומאלפוי הרגיע אותו ואמר שאתה מבוהל מכדי לחשוב ושהכל בשליטה, ושבקרוב איש לא יאמין לך יותר... ואז הנער צחק, ופתאום לוציוס הסתובב אליי- וזה כל מה שאני זוכרת." היא סיימה את דבריה בנימת התנצלות קלה.
"עלינו להתפצל." הארי לקח על עצמו שוב את הפיקוד, כמה ששנא את זה. "ג'יני, את תישארי כאן ותעדכני את הרמיוני. אתן תהיו המוח שמאחורי הפעולה, ובהחלט נצטרך אתכן. רון, אתה תעדכן את מקגונגל, ותראה מה היא יכולה לעשות בנידון. תשתף אותה בהכל."
"בהכל?" הוא הופתע; אחרי הוויכוח בפעם הקודמת, הם לא דנו שוב בנושא.
"בהכל. המשחק נעשה מסוכן מדי, היא ומסדר עוף החול צריכים לדעת." אמר הארי בהחלטה של רגע; הוא הבין שהם לבדם לא ישלטו  מספיק טוב במצב, גם לא עם תמיכה מלאה של חברי צ"ד.

"ומה איתך?" ג'יני שאלה; היא לא נראתה מרוצה כלל מחלוקת התפקידים.
"אני הולך לדבר עם לוציוס מאלפוי, כפי שסיכמתי איתו."
"אתה מה?"
"אל תדאגו, הכל יהיה בסדר. לא אהיה שם לבד." הוא הבטיח. "רון, תעדכן את מי שצריך. אני רוצה שהם יעצרו אותו אחרי שיספק לי מספיק פרטים."
"הארי, אתה בטוח...?" רון נראה כאילו סקרוט פוץ תחת ענקי עומד הישר למולו.
הארי אפילו לא התכוון לענות על השאלה הזאת.

"מישהו עוד שומר את האוניה המזויפת של צ"ד?" ג'יני תהתה בקול.

רון היה הראשון ששלף את שלו מהכיס. הרמיוני חייכה, והחלה לשחק איתה. הארי חשב שלונה לאבגוד תהיה היחידה שתרגיש בשינוי, וגם בזה הוא בכלל לא היה בטוח, אולם העדיף לשמור על זכות השתיקה.
"תרגישי טוב, הרמיוני. אנחנו צריכים אותך." הוא איחל, ואז יצא שוב מבית החולים.
~
פונדק "הקלחת הרותחת" היה הומה אדם כתמיד. רוזמרטה, הברמנית הקשישה, הייתה עסוקה עד כלות נשמתה. אורחים נכנסו ויצאו מהפונדק בהמוניהם- אחדים אפילו נאלצו לשתות בחוץ בשל הצפיפות, ואחרים מיהרו אל מקום עבודתם, עם מאפה בין השיניים וכוס חצי ריקה ביד שכבר לא פשפשה בארנק בחיפוש אחר אוניות וחרמשים. הארי היה כאן כבר כמה פעמים, אולם מעולם לא בשעת בוקר מוקדמת שכזו- והוא הופתע לראות כמה קוסמים פותחים את הבוקר שלהם כאן. הוא שיער כמובן שלא כולם כאן למטרות שתייה בלבד, אלא לעסקים- אולם הוא ידע שברצפת או מעט משקה חריף מעולם לא הזיקו לאף אחד. הוא פיהק, שכן הלילה היה נורא אפילו ביחס אליהם, ובדק אם צדק בהשערתו- מוקדם יותר הוא תהה לעצמו אם לוציוס מאלפוי להוט כל כך לראותו, עד שיקדים.
ואכן, לוציוס מאלפוי כבר היה שם, כעשור דקות לפני הזמן המתוכנן. הכוחות וודאי סיימו להתארגן רק דקות אחדות לפני הגעתו. הארי הגניב חצי חיוך כאוב מעצם המחשבה שגם אם יכנס להתקף כאן, בחברת לוציוס מאלפוי, איש לא יראה זאת כחריג- יכולתו המרשימה של אוכל המוות לשעבר להכעיס כל בן שיח הייתה ידועה בציבור.
"משהו מצחיק בהופעתי, פוטר?" לוציוס מאלפוי הניד בראשו וסימן לו להצטרף אליו למשקה.
"בכל פעם אני מתענג מחדש על-כך שאינך נושא יותר את המקל ההוא." חיוכו של הארי התרחב.
"מה שלום הבוצדמית גריינג'ר, פוטר?" הוא השיב בעקיצה. "באמת יצאו לה כמה ברגים מהמוח, או שזאת רק שמועה?"
"מעניין שאתה מזכיר את הרמיוני," הארי השתדל לשמור על שלווה כלפי חוץ, אם כי בתוכו התלהט על הכינוי המשמיץ. "בדיוק התבשרתי שהיא התעוררה."
"תסלח לי שאיני רוקד משמחה." הוא נראה לרגע כאילו מישהו תקף אותו בקללת השיתוק, ולראשונה החל לגלות סימני מצוקה. "כבר ראית אותה?"
"עוד לא." הוא שיקר, והחליט שלפני שיפעל, עדיף שיוציא ממנו הצהרה המטילה קלון.
"אם כך, אני מציע שתרצה לקצר וללכת..." הארי ידע שזה רק תירוץ להיעלם משם כמה שיותר מהר.
"זה נכון," הוא העמיד פנים, ושיחק איתו את המשחק. "אולם קודם לכן, חשבתי שכדאי שנתעדכן... יש חדש?"
"רק עוד כמה מכתבי איומים, זה הכל." לוציוס שיקר לו בפנים, בלי להניד עפעף. "וכמובן, החדשות שהביא עימו הבוקר... אבל אני מניח שקבר קראת את הנביא היום?"
"קראתי." הארי אישר.
"כתבה מעניינת." הוא ציין. "ומשהו אומר לי שיש לך קשר לזה..."
"מעניין," אמר הארי לאט. "זה בדיוק מה שאני התכוונתי לומר."
"ומה זה אמור להביע?" לוציוס עדיין העמיד פני מופתע; והוא היה טוב בזה כל כך, עד שהארי כמעט האמין לו.
"מר מאלפוי, אם אתה לא רוצה לחזור לאזקבאן עוד היום, אני מציע שתתחיל לספר לי מה קורה כאן."
"אני לא יודע על מה אתה מדבר."
"המשרד כבר יודע שאתה תקפת את הרמיוני," הארי עמד ושלף את שרביטו. "תספר לי על ברייס, ואני אשתדל להוציא אותך מזה."
לוציוס ניסה עכשיו את הצפוי מכל- הוא ניסה להימלט. בן רגע, עשרות קוסמים מרחבי הפונדק פנו אליו, והוא הבחין בשרביטים מוכנים בהיכון אצל כל אחד מהם.
"כפי שאתה רואה, יש כאן כמה חברים מהמשרד ומהמסדר, והם לא יהססו לפגוע בך אם תעשה שטויות." הארי אמר בנחת. "לא סיפרתי להם הרבה, אבל מספיק כדי שיעקבו אותך לחקירה-"
"הם לא רוצים אותי מת," הוא צחק בלגלוג. "אם הם רק יתקרבו אליי, אספר להם על מה שאתה עשית. הארי פוטר המשוגע והרוצח נשמע טוב בהרבה על-פני עוד תקרית מסעירה בתיק האישי של לוציוס מאלפוי הזקן."
"התכוונת לומר, מה שמישהו שמוגדר כנעדר סיפר לך שעשיתי, ללא כל הוכחה." הארי תיקן אותו. "זאת המילה שלי מול המילה שלך." לשנייה אחת, לוציוס דמם.
"אתה לא תצא נקי מהסיפור הזה, פוטר- לא הפעם." הוא ירק לכיוונו בכעס.
"זאת הפעם האחרונה שאבקש ממך יפה," אמר הארי לאט. "תשתף איתי פעולה. תספר לי הכל."
"אני אספר לך הכל, בתנאי אחד." הוא כנראה הבין שעליו להיות זהיר. הארי הביט הישר בעיניו, שנעשו פרואות במקצת. "תשלח אותם (הוא החווה על הקוסמים מסביב שכמעט תקפו אותו קודם) למצוא את בני ולהגן עליו מפני המטורף הזה."
"למה אתה מתכוון?"
"הילד הזה שניסית לרצוח? אני לא יודע מה בדיוק עשית לו שם, אבל הוא חזר לתחייה, והוא חטף את הבן שלי- הבן האמיתי שלי. הוא חטף את דראקו היקר שלי."
"הילדון הזה חטף את דראקו מאלפוי? זאת בדיחה?" הארי ידע כי כישוריו של דראקו אינם בשמיים, אולם כנגד נער מתבגר, שטרם סיים את לימודיו בהוגוורטס...?
"אל תמעיט בערכו, פוטר." הוא אמר, כקורא את מחשבותיו. "הנער נעשה מעט... לא אנושי."
"לא אנושי?" הוא חזר אחריו בטמטום, והרגיש אדיוט מוחלט.
"תמצאו לי את הילד." הוא דרש.
"אם אתה דובר אמת, הוא יהרוג אותך- את שניכם- עוד לפני שתגיע לאזקבאן, כי אם יגלה שדיברת הוא יבין שהוא לא צריך אותך יותר. סביר להניח שהוא יענה את דראקו לפני שירצח אותו-"
"כשהרגת אותו," הוא כמעט צעק; כמה אנשים תמימים הסתובבו אליהם. "סליחה..." הוא חייך בסלחנות לסובבים אותו, ואז התנפל שוב על הארי: "כמו שאמרתי, הוא מת וחזר לתחיה. אני לא יודע מה בדיוק קרה שם, אבל משהו גרם לו לחיות. המשהו הזה חזק כנראה מכל מה שהכרנו עד כה, שכן אפילו אבן האוב לא השיבה בשלמות את המתים- אלא אם כן הנער הספיק ליצור הורקרוקס..."
"הוא לא; אני ראיתי אותו מת. אם הוא היה יוצר הורקרוקס, הלב שלו עדיין היה פועם. אבל הבוקר גיליתי שחלה טעות, ומי שהרגתי היה בעצם ניק סמפר-"
"לא, אתה הרגת את ברייס." לוציוס קטע אותו.
"סליחה?"
"הוא לא סיפר לי הכל, אבל ממה שכן הבנתי, אתה בהחלט הרגת את ברייס סמפר- הוא היה מת."
הארי לא ידע איך או מה להגיב על זה. זה הסביר כמה דברים, אולם יצר בעיות חדשות ומשונות עוד יותר.
"אז כמו שאמרתי, הנער מופיע אצלי יום אחרי שהוא כביכול מת, ומספר לי שאם לא אעשה כרצונו הוא יהרוג את דראקו. מובן שלא האמנתי בתחילה, אולם בירור קצר הבהיר לי כי הוא דובר אמת. לא ציפית שאגן עליך תמורת חייו של בני. נכון, פוטר? כל אחד היה בוחר לשתף איתו פעולה."
"אני עדיין לא מבין." הארי חשב בקול. להפתעתו, לוציוס צחק.
"משהו מצחיק?"
"הו, בהחלט! מצחיק אותי לחשוב שאני האחרון שבדאגותיך, בהתחשב בזה שמי שניסית לרצוח מסתובב חופשי ומתכנן את נקמתו המתוקה..."
"אתה בסכנה לא פחות ממני." הוא הבהיר ביובש.
"תמצא לי את הילד." לוציוס חזר על התקליט החדש בחלקלקות.
"מתי הפעם הבאה שאתה צריך להיפגש עם הנער?" הארי שינה את כיוון השיחה. טון של סיום התגנב לקולו.
"אני לא נפגש איתו יותר, מאז התקרית עם גריינג'ר החטטנית. אני שולח לו מכתב בקוד מוצפן."
"יש לך כתובת??" ליבו של הארי ניתר. הוא שלף מיד דף ועט והחל לרשום...

הפרק הקודם		הפרק הבא