אבן תכלת,אזמרגד ופלטינה

-דראקו מאלפוי-

הם לא המשיכו עד הסוף, שניהם לא רצו שזה יקרה סתם, בסופו של דבר כשהחלה ללכת לכיוון הדלת אמר לה:"אני אוהב אותך."

והיא ענתה לו:"גם אני אותך, ועכשיו לך לישון." "כן אמא." הוא אמר בחיוך והיא השיבה לו קריצה וחיוך.

כך קרה במשך כמה ימים, הם לא עלו מעל קצב מסוים, כדי לא לפגוע ולהיפגע. יום אחד, הוא נשכב במיטתו, מותש מכל החומר. 

היא באה אליו: "נו באמת, לא יהיה לך אף יום חופש ממני אם לא תתאמץ"  "אני לא רוצה יום חופש ממך אני רוצה יום שלם איתך."

'ומחר ראשון, ואין לימודים.' חשב לעצמו. הוא התיישב על מיטתו, "בואי שבי איתי" היא התיישבה והא החל לנשק את צווארה.

היא לא הרחיקה אותו אך הרימה את ראשו ונשקה לו בעדנות רבה, כמו נוצה.

חודש לאחר מכן, היא נעדרה מהשיעורים, הוא דפק על דלת חדרה והיא פתחה לו.

הוא ראה שעל השידה מונח מעין פמוט בעל תשעה כנים וכי דולקים בו שלושה נרות.

היא מלמלה משהו לא באנגלית והוא ביקש שתחזור על זה. היא החלה:"מעוז צור ישועתי,

לך נאה לשבח,

תיכון בית תפילתי

ושם תודה נזבח,

לעת, תכין מטבח,

מצר המנבח,

אז אגמור בשיר מזמור,

חנוכת המזבח." 

היא אמרה:"חנוכה שמח, למרות שאתה לא חוגג".

הוא החליט להשתתף עמה בהדלקת הנרות,והרגיש הרגשה מוזרה,משפחתיות שאין בחג המולד,

כשכולם מחכים למתנות.."זה בטח ממש נחמד להדליק ככה נרות עם המשפחה.." הוא אמר.

"כן..." היא לא הייתה ממוקדת. הוא איחל לה לילה טוב.

"לילה טוב" השיבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא