לנשום עמוק

לארוחת הבוקר התיישבו דומיניק, אדמונד, אלבוס, לוסי והרמיוני. דומיניק ישב ליד אלבוס, לוסי והרמיוני יושבות אחת ליד השניה ואדמונד בראש.

הארוחה שקטה, לבינתיים. הרמיוני מחייכת ובוהה בדומיניק כשהוא משפיל את מבטו וההפך.

"יש משהו שאת רוצה לספר, הרמיוני?" לחשה לוסי להרמיוני.

"לא, " קבעה הרמיוני, מפסיקה להסתכל על דומיניק במבטיה השובבים.

"נדבר אחר כך. " 

וכך מסתיימת ארוחת הבוקר. במהירות.

"רצית לומר לי משהו, הרמיוני?"

לוסי עומדת מול הרמיוני, שיושבת על מיטתה המוצעת, זאת שזכרון הנשיקה עוד היה חרוט על הכרית. היא עוד זכרה איך הרגישה הרמיוני בלילה שבה ישנה. גם אם ישנה לבד, הרמיוני עדיין זכרה איך מרגישות שפתיו הקשיחות מעט של דומיניק, אך רכות באופי שלהן.

"לא שזכור לי, לוסי. " אמרה הרמיוני בקרירות.

"מה היו המבטים האלה ש'תקעת' בדומיניק?"

ליבה של הרמיוני פועם במהירות רבה. היא לחוצה, אך אם עוד פעם אחת תשמע את שמו תצטרך לצעוק את מה שקרה אתמול בערב. היא מאוהבת בו קשות, ואני יודעת שזה נשמע כל כך קיטשי שזה נכון.

"על מה את מדברת? "

"הרמיוני, אפילו אלבוס קלט את זה והוא מפותח רגשית כמו טרול. הזהרתי אותך, נכון? "

"בואי נראה: לי יש שרביט קסמים ולך יש חרב. זה ממש לא כוחות, לוסי. "

"לא עם אדמונד. "

"אני לא רוצה שנילחם. חבל, התחלנו ברגל ימין. את בת 14, עוד מעט 15, ואני באוגוסט בת 17. תעשי לי טובה, בואי נישאר ידידות. את הבת היחידה במקום הזה. "

לוסי יוצאת מהחדר בכעס. הרמיוני מנסה להשלים עם חוצפתה של פינווסי הקטנה ומצליחה.

היא ודומיניק נפגשים במזרקה באותה השעה. הוא לבוש בחולצת 'וי' ירוקה וג'ינס כחול ומחוספס. הרמיוני לובשת חולצה קצרה ופרחונית, מרעננת.

"היי. " אומר דומיניק.

"היי. "

"שוכחים ממה שהיה אתמול, נכון?"

"לא יודע. " עונה. "את רוצה לשכוח?"

"לא יודעת. " היא עונה. וואו, כמה שזה קיטשי.

הם מתנשקים בלי התרעה, ומתנתקים תוך כדי שם מסמיקים.

"אוקיי. " פולטת הרמיוני. "מה עושים עכשיו?"

"מה שעשינו הרגע, לא? "

"נראה לי. "

"טוב, האם תואילי להתנשק איתי?" שאל בג'נטלמניות.

"אשמח. "

והם מתנשקים, עוד פעם. ארוכות. הם בחיים לא יתנתקו, הא?

ידיה של הרמיוני מונחות על כתפיו של דומיניק, וידיו מתעגלות סביב גבה התחתון.

הם מתנתקים ונושמים עמוק. 

"אוקיי, טוב. אז שומרים על זה בסוד?"

"כן. אני חושבת ש... "

"מה?"

"אני חושבת שאני מאוהבת. " אמרה בהרמיוני, בטון ממש אירוני ולא ברור. חיוך מסוים עלה על פניהם.

"מי זה?"

"מישהו שהשם שלו מתחיל בד' ונגמר ב'ק. ואתה?"

"גם אני חושב שאני מאוהב. במישהי ששמה מתחיל ב'ה ונגמר ב-י. את מכירה מישהי כזו?"

"כן, היא ממש קרובה אליי. טוב, "

"אני הולך. "

"לא, נו... טוב, תישאר, בבקשה בבקשה... אתה לא יכול לעמוד בפניי, נכון?"

"האמת שלא. " 

הם יצאו לטייל.

"שומרים על זה בסוד, נכון?" חוששת הרמיוני.

"כן, המפקדת. "

שעת דמדומים מגיעה. דומיניק והרמיוני מטיילים לאורך החוף, בשקיעה.

פיצוץ נשמע בקרבת מקום. הרמיוני מהדקת את אחיזתה בידו של דומיניק.

"מה זה היה?"

"תירגעי. בואי נחזור. " בקולו גם נשמע פחד ולא קל.

עוד פיצוץ נשמע בקרבת מקום. הם רצים לארמון. לוסי בורחת במדרגות הראשיות ונתקלת בכוונה בהרמיוני, שולחת לה מבט מזהיר וצורחת תוך כדי.

הפרק הקודם		הפרק הבא