מחנה החצויים?!

אני ודיאנה נכנסנו לשדה תעופה ועלינו לטיסה לאנגליה מה שהיה ממש אבל ממש מלחיץ. 

כל כיס אוויר שהיה חשבתי שזאוס משתעשע איתנו.

הגענו לאנגליה בשלום ונסענו לפי הכתובות שנתן לנו כירון.

לקחנו מונית ועצרנו במקום כלשהו והתחלנו ללכת.

עברו 15 דקות והמשכנו ללכת לקחנו בקבוק מים שתינו והתחרנו אני חושב שרצנו ב80 קמ"ש.

הגענו לבית ענקי ורעוע עם שלט שהיה כתוב עליו "המחילה" ודפקנו בדלת.

פתח לנו את הדלת ילד עם שיער ג'ינג'י בוער הוא היה גבוה אבל פרסי כמעט הגיע אליו.

הוא הסתכל על פרסי בתדהמה ואמר "הארי איך הגעת לכאן? הרגע היית איתי בחדר. ומי זאת? למה אתה לא מרכיב משקפיים?"

"וואו וואו וואו בנאדם חכה רגע אני לא הארי..."

נקטעתי בידי קול ששאל "רון מי זה?" היה נראה שהקול של גבר.

הוא ירד במדרגות ופער את פיו.

בנאדם שנראה כמוני בדיוק חוץ מזה שהיו לו משקפיים וצלקת המשיך לפעור את פיו וסגר את הדלת.

"רון מי זה?"

"אין לי שמץ של מושג אבל הוא נראה כמוך בדיוק."

אני הייתי בשוק שהוא סגר עליי את הדלת ולפתע דיאנה התערבה "אתם יודעים שאנחנו שומעים הכל נכון?"

הוא פתח את הדלת ושאל "מי אתם ולמה אתם נראים כמוני?"

הפעם אני עניתי לו "אני פרסי וזאת דיאנה ואנחנו האחים התאומים שלך זה סיפור ארוך אבל אם תיתן לנו להכנס נשב על איזה כוס קפה או תה מה שאתה רוצה רק תן לנו להסביר."

אוקיי תיכנסו.

ישבנו בסלון ולפתע ירדה נערה ג'ינג'ית נראה לי שבגילנו ראתה אותי ואת דיאנה ועשתה אחורה פנה ועלתה חזרה למעלה.

"אה מה זה היה?" שאלתי

הארי ענה לי "אל תדאג עוד כמה זמן תגיע נערה אחרת והם יקשיבו לסיפור שלך איתנו 5... 4... 3... 2... 1..."

ואז ירדו שתי בנות למטה אחת עם שיניים בולטות ושיער חום נפוח ואותה נערה ג'ינג'ית ישבו והמתינו שאדבר.

שמתי לב שהארי מגניב את ידו לכיס כל הזמן ושאלתי "הארי מה יש לך בכיס?"

"רק השרביט שלי למה?"

אני ודיאנה פערנו את הפה.

"מה קרה?" הארי שאל בדאגה.

"פשוט ש... לא משנה אתה תבין תוך כדי הסיפור."

"אז מאיפה להתחיל?"

"אולי מההתחלה?" 

"אז ככה..."

הפרק הקודם		הפרק הבא