המלך הקטן

לאט לאט המצב החל להתאזן מחדש. נראה שקבוצת הסלית'רינים החלה להיקרע מבפנים, כל יום שעובר סודק את הידידות הקצרה. מנגד, רמוס הצליח להתגנב די הרבה לומר לרגולוס שלום. יותר ממה שסיריוס נהג לעשות, בזמנו.

שלושת הקונדסאים הנוספים לא היו חובבי ספריות בשונה מרמוס ורגולוס, מה שאיפשר להם להיפגש בין המדפים או ללמוד קצת יחד. מסתבר שרמוס די חכם, ויש לו כישרון לספר וללמד.

רגולוס רצה לבקש ממנו לדבר עם סיריוס מדי פעם. אולי להסביר לו שהוא באמת מצטער, לנסות לפתור את השכבה העליונה של הבעיה, אבל זה מעולם לא קרה. הוא בלע את המילים בכל פעם שהן עמדו לצאת, לא מעיז להרוס את החברות האחרונה שנותרה אמיתית לו.

רגולוס אהב להביט ברמוס. לא במובן מוזר, פשוט להביט בו ולדעת שהוא שם. יש אותו. הוא ישב בשולחן סלית'רין, מדי פעם רייבנקלו, ובהה בקונדסאים שבשולחן גריפינדור בדממה. אף אחד לא שאל לדעתו בדיונים אז זה לא הפריע שהוא לא היה קשוב במיוחד.

לאחר מספר חודשים הוא החל לשים לב לתופעה משונה. רמוס נעלם ליום או יומיים מהארוחות, פעם בחודש, וחזר לאחר מכן. הוא שאל לגבי זה פעם אחת, ורמוס התעקש שזה שום דבר והוא בטח סתם פספס אותו ולמרות שרמוס היה השקרן הנוראי ביותר בעולם, הוא כן יכל לנתב את השיחה לאיך הוא שם לב לדבר כזה בכלל, ורגולוס נאלץ להודות בבהייה שלו, מה שכמעט עלה לשניים בסילוק מהספרייה ו"ששש!" רועם במיוחד בגלל הצחוק של רמוס.

"זה לא מצחיק," מלמל רגולוס בכעס קל, ורמוס חייך אליו חיוך חמים.

"זה מצחיק מאוד, למען האמת. אתה באמת בוהה בנו כשאתה אוכל?"

"תראה, זה או זה או שאני אבהה בקראב וגוייל ואשתתף בדיונים על מי יותר בלונדיני; מאלפוי או לוקהארט? התשובה היא מאלפוי, דרך אגב."

"חיי סלית'רין נשמעים מרגשים," אמר רמוס בחיוך סרקסטי. "אלו באמת הדיונים שלכם?"

"בימים רציניים יותר מדברים על אדון האופל ובוצדמים."

הוא ראה את החלחלה עוברת ברמוס.

"סליחה, שכחתי שאתה רגיש למילה הזו. בני מוגלגים."

"אתה ברצינות צריך להפסיק לקרוא להם ככה."

"אם אני אתרגל לקרוא להם בשם מכבד הסלית'רינים יחזרו לשנוא אותי, אז זה די מסובך."

"למה הם שונאים אותם כל כך בכל מקרה?" שאל רמוס, ורגולוס חיכה שדפיקות בנעליים החלושות יצאו מטווח שמיעה לפני שחזר לדבר בקול חלש.

"לימדו אותם לשנוא אותם בבית, ועכשיו הם שוב מוקפים בטהורים כל הזמן אז אין להם שום דרך להיפתח לעוד דברים."

רמוס הנהן בצער קל, בלי להביט ברגולוס.

"אם הם לא יכירו אותם דעתם לא תשתנה."

"יכלת לדבר איתם לפחות, אתה לא חושב?"

"הבעיה היא שאם לא מכירים את הנושא אז לא אפשרי להבין שהדעה הקדומה שגויה. זה הוכח שזו הדרך היחידה, במחקרים. דיבור לא יעזור."

רמוס הנהן שוב.

"אתה יודע..." רגולוס שאף אוויר עמוקות, בולע את הפחד שבו. "קיוויתי שאולי תדבר עם סיריוס בשבילי."

"לדבר עם סיריוס? על מה?"

"עלי. אתה יודע, שאני אוכל לומר לכם היי גם בלי שאני אצטרך להתגנב."

"לא אמרת לפני כמה דקות שהסלית'רינים ישנאו אותך על זה?"

"לא התכוונתי בלי להתגנב מהם. התכוונתי בלי להתחמק מסיריוס והשאר. זה... אתה יודע, מרגיש נורא, כאילו אנחנו עושים משהו אסור."

דממה השתחררה בין השניים, מעיקה על אוזניהם.

"ניסיתי לרמוז לו."

"מה לגבי לדבר איתו?"

"אני לא חושב שזה המקום שלי לדבר איתו. אני מצטער רג."

רגולוס הנהן הפעם, באנחה, והחל לאסוף את דבריו. "ארוחת ערב בקרוב," הוא אמר. "נתראה מתישהו."

הפרק הקודם		הפרק הבא