סוד הקסם היהודי

בס"ד

"מוזר," קרן אמרה כשהיא משפשפת את שרביטה במפה, "כתוב שאילון מלמד נמצא כאן!"

"מה? זה לא יכול להיות!" מוחמד אמר בעודו מציץ במפה.

"אולי זו טעות?" אריאל שאל, "הרי אין שום סיכוי שהוא באמת פה, אנחנו לא רואים אותו ואין לו גלימת היעלמות או יכולת לבצע לחש הנגזה או משהו..."

אילון המפוחד הביט בחשש מבעד לכתיפם וראה את שמו נמצא ליד השמות שלהם. הוא הרגיש איך הוא מתחיל להזיע.

"כתוב פה שהוא נמצא ממש מעלינו," מוחמד אמר, "ממש מעליי..." הוא נשא את עיניו מעלה ונעץ את מבטו באילון, ולמרות שלא ראה דבר אילון חש לא בנוח כשעיניו החומות של מוחמד ננעצו בו. אילון ראה בבירור כל פרט בעיניים של מוחמד וניסה בכוח לא להסיט את המבט כי אז מוחמד יוכל לראות אדוות באוויר או לשמוע קולות, הרי לחש הנגזה אינו חוסם קול ואינו הופך אנשים לבלתי נראים לחלוטין.

"כנראה שאין כאן כלום," פסק מוחמד ונעמד כל כך במההירות שאילון לא הספיק להתרחק משם, והוא היה ממש מעל מוחמד! כך שכשמוחמד נעמד, קדקודו נחבט בלסת התחתונה של אילון ושיניו של אילון נקשו בכח כתוצאה מהמכה. גם מוחמד השמיע אנקת כאב.

"מוחמד! הכל בסדר?" שאל אריאל.

מוחמד שפשף את קדקודו הדואב ונעמד ישר מול אילון הבלתי נראה. אילון ראה את ידו הרועדת של מוחמד מתקרבת אליו. אילון המשותק מפחד לא נע ולא זע מחשש שיפיל משהו או כי הוא ממש פחד לזוז, וכך יצא שידו של מוחמד נגעה בכתפו של אילון, המשיכה לנוע עד לצוואר ומשם במעלה הפנים. אילון הרגיש את ידו הרועדת של מוחמד בשפתיו, אפו המנומש, לחייו ומצחו. מוחמד הישיר מבט לתוך עיניו של אילון כאילו הוא יודע בדיוק איפה הוא נמצא. על פניו היה מבט המום, והוא הסתובב בחשש לעבר קרן ואריאל המתוחים.

"מה קרה? הרגשת משהו? אילון פה?" קרן שאלה בחשש.

אילון לא האמין למראה עיניו, אבל מוחמד הניד בראשו לאט. לאחר מכן הוא אף הוסיף: "הוא לא פה, לא נגעתי בכלום. כנראה איזה באג במפה או משהו. אבל אני חושב שהינשופיה היא לא מקום בטוח יותר, בואו נצא מכאן ונקבע את הפגישות שלנו במקום אחר. עכשיו כשיש לנו את המפה זה לא אמור להיות קשה כל כך."

"נכון," קרן החליטה והיא ואיאל נעמדו ופנו לצאת. מוחמד, לעומתם, נשאר נטוע במקומו ואילון החל לפחד. האם מוחמד עומד לחשוף אותו?

"מוחמד, למה אתה לא בא?" שאלה קרן.

"אני... אני אסדר את הבלאגן שהשארנו פה, אני כבר אגיע אל חדר המועדון, אל תחכו לי..." מוחמד גמגם.

קרן גלגלה עיניים. "נו, בסדר, תישאר פה ותנקה. זה תורשתי אצלכם במגזר לאהוב לנקות?" היא התעצבנה וזכתה למבט רושף אש מאריאל ולחוסר מבט כלשהו ממוחמד.

"אוף, סליחה," קרן מיהרה לומר, "אבל זה פשוט מוזר לי שאתה נשאר... זה הכל..." והיא ואריאל יצאו, סוגרים אחריהם את דלת הינשופיה.

מוחמד נשם לרווחה וכמוהו גם אילון. מוחמד הסתובב בבהלה סביב עצמו כששמע את אילון, כאילו אחוז דיבוק, עד שלבסוף נעצר מול אילון וסימן לאילון באצבעותיו לשמור על השקט. לאחר כמה שניות מוחמד פתח לאט את דלת הינשופיה והביט החוצה. לא היה שם איש, אבל מוחמד לקח את אחד העטים שהיו בינשופיה וזרק אותם אל המסדרון שבחוץ. כשהעט נחת על הרצפה בלי לפגוע באיזושהי דמות בלתי נראית מוחמד החזיר את העט למקומו וסגר את הדלת.

"הכל בסדר, הם לא פה, הם לא מצוטטים לנו מבחוץ, אילון," מוחמד אמר והביט ישר בעיניו של אילון שחש איך לחש ההנגזה נמוג והוא נחשף.

"איך ידעת שאני דווקא בכיוון הזה?" אילון שאל.

"קשה לשכוח איפה אתה נמצא אחרי שנגחתי בלסת התחתונה שלך," מוחמד חייך בעודו משפשף את ערפו.

"אממ..." מישהו מהם אמר. שניהם השפילו את מבטפ לרצפת הינשפיה המלאה בלשלשת. לשניהם היו הרב שאלות אחד לשני.

לבסוף אילון היה זה שדיבר ראשון. "למה לא הסגרת אותי? למה לא אמרת להם שאני פה?"

"קודם כל, אין על מה, בבקשה, על לא דבר," מוחמד חייך ואילון חש צביטה בליבו על כך שלא הודה לו, "צחקתי, כמובן," מיהר מוחמד להרגיע אותו, "אני פשוט חושב שזה לא בסדר איך קרן מנסה לנצל אותך לטובת מה שאנחנו עושים כאן, למרות המטרה שהיא ללא ספק מטרה חשובה."

"ובגלל זה..." אילון התגמגם.

"כן," חייך מוחמד, "אם הייתי אומר להם שאתה פה אני לא יודע מה הם היו עושים לך. קרן קצת מלחיצה אותי בקטעים האלה, למרות שאתה היית איתה במסיבה ההיא אמש. בטח ראית אותה שם. אוי, סליחה! שכחתי שהשכיחו ממך את זה! אוי, סליחה, אילון..."

הפעם היה תורו של אילון לחייך ולהרגיע. "אני סבבה עם זה, אבל אולי תגיד לי מה המטרה הזאת שאתם עושים בשבילה?"

"מה, לא שמע את מה שדיברנו כאן?" מוחמד שאל.

"שמעתי, אבל זה לא אומר לי הרבה," ענה ילון, ואף הוסיף למוחמד את מה ששמע בפעם שעברה בינשופיה.

"כן," מוחמד אמר כשאילון סיים לדבר, "אני חושב שמגיעים לך כמה הסברים."

היכולת של מוחמד לספר סיפורים לא הייתה כל כך טובה. הוא התבלבל הרבה, גמגם, חזר על עצמו והשאיר כמה חורים בסיפור ולכן אילון היה צריך לשאול אותו שוב ושוב. וגם אילון לא הצליח להבין כמה דברים, כמו איך הם גילו את מה שהם גילו, אבל זה מה שהוא כן הבין פחות או יותר:

הילל בן שחר הוא קוסם אופל תאב בצע נואשות. באמצעות סוד הקסם היהודי הוא הצליח להשיג חיי נצח ולכן קשה להביס אותו, אבל הדבר אפשרי. באשר לסוד הקסם היהודי, לא כל כך ברור מה זה, אבל מדובר בדרך להשיג חיי נצח שהייתה ידועה רק לישראל רהב, אותו קוסם שייסד את בית רהב ושאיתו דיבר אילון במסיבה אתמול. שאר המייסדים של עפלים יודעים על קיומו של הסוד אך אינו יודעים מהו תוכנו, וכך למעשה גם כמה קוסמים בודדים ברחבי העולם מודעים לקיומו של הסוד. הילל בן שחר, שכמובן שזהו אינו שמו האמיתי אלא שם שאימץ לעצמו, מנסה להשיג כמה שיותר כסף מתוך חיבה ותאווה. אך לצערו, ככל שיותר אנשים יודעים מהו סוד הקסם היהודי, כך כוחם של היודעים מהו הסוד נחלש. למעשה, הכח של הסוד הוא מוגבל והוא מתחלק בין כל היודעים את הסוד, שהם כרגע ישראל רהב והילל בן שחר. להילל בן שחר יש חפרפרת, כאן בעפלים, שהוא המורה יוסף שגם אחראי על כל העניינים הכספיים של בית הספר - הוא אחראי על גביית שכר לימוד, על תשלומים לטיולים ולאוכל, על משכורות לעובדי הוראה ושאר האנשים, ולאדמניסטרציה וממון באופן כללי בעפלים. לכן זה טבעי שהילל בן שחר ירצה חפרפרת שכזו כאן בבית הספר. הדרך למנוע את השוד, שאותו כנראה רוצה הילל לעשות, הוא ליידע את כולם בזה, אבל ברור שאיש לא יאמין ומייסדי בית הספר יכחישו כל קשר להילל בן שחר או לסוד הקסם היהודי. דרך נוספת היא לגרום לכמה שיותר אנשים לדעת את סוד הקסם היהודי בכבודו ובעצמו וכך להחליש את כוחם של היודעים אותו, ביניהם הילל בן שחר, וכך גם להביא למפלתו. אחת מהדרכים לגילוי הסוד היא באמצעות אותו מקום שבו אילון מצא את עצמו במסיבת הסילבסטר, שם יש גולם ששומר על הגיגיות שכנראה שם יש את הסוד כי המוח האנשוי אינו מקום בטוח יותר. ניתן באמצעות ביאור הכרה לחשוף את הסוד. לכן כנראה הסוד שמור שם, וקרן, מוחמד ואריאל מנסים ללא הצלחה להגיע לשם כבר כמה חודשים.

בנוסף, הם חושדים שישראל רהב שיתף את אילון עצמו בסיפור של הילל בן שחר אבל מהצד השני, כלומר לגרום לאילון לשתף פעולה עם רהב והילל וכך לעצור את קרן, אריאל ומוחמד. אך למזלם, ובסיועה של מרים חילא, הם השכיחו מאילון הכל וכך מנעו ממנו לעשות את הרע.

המפה נועדה להראות את הכניסות לחדר ההגיגיות ולמסדרונות האלה שאילון הגיע לשם בטעות במסיבת הסילבסטר, וכך הם יוכלו להימנע מלבקש מאילון לעבור. הם חושדים שישראל רהב נתן לאילון את המפה כדי לעשות את הדבר ההפוך ולעצור את כולם מלהיכנס לחדר ההגיגיות.

לאחר שמוחמד סיים את סיפורו אילון שיתף אותו במה שקרה לו במסיבת הסילבסטר, כיצד נכנס למסדרון ההוא והשאר. טוב, כמעט הכל, אילון העדיף לשמור לעצמו את הנשיקה ההיא.

מוחמד הנהן בראשו. "אז יישרנו קו, אבל קרן ואריאל לא יודעים שסיפרתי לך את כל זה וכך זה צריך להישאר. אני מאמין שבמקום לשחק בחתול ועכבר צריך לספר לך הכל וזהו, וכך לא תיפול קרבן לאנשים אחרים. קרן ואריאל, לעומת זאת... לא הייתי בוטח בהם..." הוא גירד בפדחתו שכנראה עדיין כאבה.

"טוב, מוחמד," אילון אמר בעודו משפיל מבט.

"כן, אילון?" מוחמד שאל.

"תודה שסיפרת לי, וזה..." אילון חייך במבוכה. הוא לא הבין, למה הוא כל כך נבוך? מה הבעיה לומר תודה?

"אה, עוד משהו קטן," מוחמד אמר פתאום, "תיכננו לגרום לך לתת לנו להיכנס איכשהו לחדר ההגיגיות במהלך הבר מצווה של אריאל, אבל כנראה שלא נעשה את זה בסוף כי יש לנו את המפה. רק רציתי שתדע, אילון," מוחמד אמר ורץ משם.

"תודה, מוחמד," אילון לחש בדממה. העיניים ירדו מהתקררה ונעצרו מול אילון.

"השטח פנוי?" אילון שאל את העיניים, "הם לא מסתכלים במפה? אני יכול לצאת משם?"

זוג עיניים אחר עף מבעד לחלון לתוך הינשופיה ונעץ מבט בזוג העיניים של אילון.

לאחר מבט ארוך שהם נעצו אלה באלה, זוג העיניים של אילון (שעכשיו הוא יודע שנקראים "אזולאי" משום מה), סימן לו לבוא אחריו והם יצאו מהינשופיה.

בר המצווה של אריאל עברה ללא אירועים מיוחדים. זה היה אירוע של קוסמים כך שקרו שם דברים לא שגרתיים רבים, כמו אוכל שהופיע מעצמו על השולחנות, אבל שום שאלות או הצקות מצד קרן, אריאל ומוחמד. אילון הרגיש שם קצת בודד כי הוא היה היחיד מבית רהב, אבל זה די היה דומה למה שהרגיש כל השנה. אמנם מדי פעם הוא זכה לנפנוף ידידותי ממוחמד או שאריאל ניגש אליו ושוחח איתו מדי פעם (שיחות חולין על כמה שהוא מתרגש ושמח. אמנם שיחות שטחיות אבל הן עודדו במעט את אילון), אבל הוא עדיין הרגיש שם לא בנוח. כשהאירוע הסתיים הוא שב לביתו לחופשת הפסח וגם שם הוא זכה להסבר מסבו וסבתו על בר המצווה הקרבה ובאה שלו עצמו. אבל אילון החליט שהוא רוצה אירוע צנוע בקרב המשפחה המצומצמת, אם בכלל. הוא לא רצה לעלות לתורה ולעשות אירוע גדול, גם ככה הוא חש שלא בנוח בין חבריו המעטים, והוקל לו כשהוקל להוריו כששמעו את בקשתו. וכך הם החליטו, בלי חברים, רק ארוחה קטנה במסעדה. וגם זה הרגיש לאילון יותר מדי. והוא גם לא ידע מתי הם יוכלו לסעוד יחד, הרי ביום הולדתו שהיה עשרה ימים לאחר תחילת החופש הגדול אחותו נעמה לא הייתה אמורה להיות בבית. לכן הוחלט שהם יחגגו בלעדיה.

חופשת הפסח חלפה מהר ואיתה גם כל תקופת הביניים שבין פסח לחופש הגדול. אמנם בניגוד לפסח (בו הייתה בחירה אם להיות בבית בחופשה או בבית הספר) שאר החגים, כמו יום העצמאות, יום ירושלים ושבועות נערכו בבית הספר, אבל החופש הגדול הגיע מהר מאוד לאחר חג השבועות. אילון יצא לחופש בידיעה שאין לו מה להתגעגע לחבריו לספסל הלימודים, אין לו סיבה להיות מתוח כי קרן, אריאל ומוחמד לא עשו דבר בנוגע למזימה הדי הזויה, לדעתו של אילון, של הילל בן שחר והילל בן שחר בעצמו לא יכול לעשות דבר לעפלים בתקופת החופש הגדול. מצד שני, גם בצל משפחתו הוא אינו חש בנוח בחודשיים ועשרה ימים של חופשת הקיץ, וגם נאסר עליו לעשות קסמים.

"אולי," חשב לעצמו אילון, "בניגוד לספרי פנטזיה של הארי פוטר, כדי להגיע לתהילה אמיתית צריך לחכות יותר משנת לימודים אחת. אם היו כותבים עליי סיפור הוא היה נמשך ספר אחד ולא שבעה, כמו הארי פוטר, כי אחרי כל מדובר בסיפור אחד שנמשך ונמשך ונמשך, והוא בכלל לא נגמר בחופש הגדול אלא רק התחיל."

והוא צדק, השנה הראשונה שלו בעפלים הייתה רק ההתחלה.

"מצד שני," חשב לעצמו אילון, "למה שיכתבו עליי סיפור? אני די משעמם, אני לא מנסה להציל את העולם או משהו כמו שלישית הארי-רון-הרמיוני הישראלית הזאת של קרן-אריאל-מוחמד, אין לי סיפור דרמטי מרגש, אני סתם אילון מלמד שלומד בסתם בית ספר לקוסמים. אין לי סיפור מיוחד."

ובמחשבה פסימית זו מסתיימת שנת הלימודים, והחופש הגדול יצא לדרך.

הפרק הקודם		הפרק הבא