למה אני?

וואו. תודה למגיבים בפרק הקודם. לא עדכנתי איזה מאה שנה. עומס בטירוף, ויש ליטיסה מחרתיים. 

תודה למגיסים. אתם האהובים שלי. 

מימי התקפלה על הרצפה. כבר מלחמה. כבר. זה לא הולך להיות קל. לפתע, שביב של זיכרון התחיל להציק לה. 

היא נזכרה במקרה שלא סיפרה לאף אחד. זה היה בילדותה. 

*פלאשבאק*

הייתה בדיוק אזעקת קוסמים בשכונה שלהם. 

זו הייתה מלחמת אזרחים, והעיר שלידם... לא הייתה בדיוק לצידם. 

אביה של מימי, יצא עם השכן בריצה, בבגדים חוסמים לחשים (שהאב-טיפוס הומצא על ידי פרד וג׳ורג׳...)

אימה, רצה איתה למקלט מתחת לאדמה, מחשש שיהיו פיצוצים. 

תביא הכלה להביא מים למימי הקטנה שמיררה בבכי, ולפתע, מתוך החשיכה צץ אדם והתקרב בצעדים כושלים אל מימי. 

הוא נראה כאילו הוא מתקשה לנשום. עיניו בלטן החוצה, וקולו היה צרוד כשהצביע עליה ואמר, ״את!״ הוא התנשף בכבדות. מימי נסוגה אחורה, מוכנה לצרוח. ״החיים שלך לא הוגנים״ הוא דיבר וקולו נהיה מחריד יותר ויותר. ״את בלי זכוץ בחירה, כי זקוקים לך. והלב שלך לא יסרב. טוב הלב הזה... תתגברי עליו. ו... תהיי מוכנה לחיים שונים קצת. המלחמה תמיד תבוא אלייך מוקדם משציפית. ואם לא תתרגלי... גם המוות.ז״ לפתע האדם המזוקן נפל קדימה, ובמקום להתנגש ברצפה, הפק לאבק. 

מימי צרחה ורצה אל אימה, שלא האמינה למילה וחצי. ״חלמת כנראה מתוקה שלי. רק חלמת.״

*סיום פלאשבאק*

המילים שהאדם המזוקן אמרו לה, הידהדו בראשה. אם עד היום היו המשפטים חסרי פשר... אז כבר לא. המילים התחילו לקבל צורה, משמעות. 

כשהיא שחזרה בראשה את הכל, היא השתנקה. היא הבינה שזב לא סתם משחק. זה משחק באש. זה מסוכן. וכדאי שתתחיל להתרגל. 

בום נשמע לצידה. היא קמה במהירות. 

האדם שקודם היהשרוע על הרצפה, עמד מעליה. 

הוא שרק בעודו מנקה מתחת לציפורניו לכלוך עם סכין כסופה. 

״תמיד יש יתרון למי שגבוה יותר, נכון?״

וממיי ידעה בשיטק מה לעשות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא