אדון האופל החדש

בס"ד

משהו ממש מוזר קורה פה.

אני קיבלתי הודעות על מלא תגובות שלכם. 12 תגובות לפחות. אבל כשבאתי לקרוא אותם היו שם רק ארבעה כאלה. המחבר אומר שהוא מחק אותם בשבילי כי הוא לא רצה שאקרא את כל הדברים הנוראיים שכתבתם עליי. אתם ממש כועסים עליי, אה? אני מבין אתכם. אני פעלתי מהר ובלי לחשוב וככה איבדתי אתכם, תומכיי הנאמנים. ועכשיו קלרה עדיין מעולפת ואנחנו לא יודעים למי היא התכוונה.

"בילי!" אמר לי אדם, "היא מתעוררת!"

קלרה זעה קלות. רצתי לעברה.

"קלרה! מי זה הקוסם האפל?!" שאלתי אותה.

"מי מרשה לעצמו להיות אפל יותר ממני?" רעמה אלו"ס.

"הקוראים שלי אמרו ש-" התחלתי לומר.

"הקוראים?" קלרה קטעה אותי, "חשבתי ש-"

"שברתי את הקיר הרביעי שוב," אמרתי לה.

"אתה מה??" היא שאלה אותי.

"כן, כי חטפו את המחבר אז הייתי חייב לבקש מהם שיחזירו לי אותו," אמרתי לה.

"ו.. והם החזירו אותו?" היא שאלה, חיוורת.

הנהנתי, "ולא רק שהם החזירו לי אותו, הוא אפילו עוזר לי כמו פעם. הוא מחק בשבילי תגובות עוד לפני שקראתי אותן."

"הוא- הוא מה?!" שאלה קלרה, "ואתה לא יודע מה כתוב בהן?"

"לא," אמרתי, "אבל המחבר אמר לי שכתבו עליי דברי נאצה."

"אני לא מאמינה..." קלרה אמרה.

"מה קרה?" שאלתי אותה בחשש.

קלרה לקחה נשימה עמוקה לפני שדיברה.

"בילי," היא אמרה לבסוף, "בילי, איך עוד לא הבנת את זה? אני בטוחה שאפילו הקוראים שלך כבר הבינו, המחבר הוא--"

"עזבי אותו עכשיו, הקוראים שלי! אחד מהם הוא בטוח הקוסם האפל!" אמרתי לה.

"בילי, המחבר הוא..." קלרה החלה לומר והשתתקה פתאום.

"מה קרה?" שאלתי אותה בחשש.

קלרה רטטה באימה.

"קלרה! מה קורה לך?!" זעק אדם.

"בילי, המחבר קורא את מה שאנחנו אומרים עכשיו?" שאלה קלרה.

"מן הסתם," עניתי לה, "הרי בזכותו הקיר הרביעי נשבר בין היתר. הוא זה שמביא את הפאנפיק לפרסום."

"אוי ואבוי," אמרה קלרה, "איך אני אספר לך את זה?"

"את מה?" שאלתי.

"הרי אני לא יכולה לומר לך כלום בלי שהקוסם האפל יודע על כך," אמרה קלרה בזהירות, כאילו רומזת לי משהו, אבל בחיי שלא הבנתי למה היא התכוונה.

"למה את מתכוונת? ואיך הקוסם האפל ידע? מה, כי הוא קורא את הפאנפיק? הרי את יודעת מי הוא, אז למה את לא אומרת לי מי זה וזהו? למה החידות?" שאלתי.

"כי אם אני אספר לך הוא עלול לפגוע בי ובך, הכח שלו הוא עצום!" היא ענתה.

"איך? הרי הוא אחד הקוראים, לא?" שאלתי אותה.

קלרה הנידה בראשה.

"אז מי זה?!" שאלתי אותה.

"אני לא יכולה לספר לך כי יש לו גישה להכל. אתה מכיר אותו, בילי, מכיר אותו מעולה. גם הוא מכיר אותך. אני לא יודעת מה הוא מתכנן, אבל הוא ניסה להרחיק אותך מכל המכרים שלך ומכל החברים שלך. בגללו איבדת אמון בקוראים שלך. בגללו איבדת אמון בי. מי שזה יהיה, ואתה יודע מי זה, האמן לי, תחבר את כל קווי המחשבה שבראש שלך," אמרה קלרה, "אז הוא מנסה לבודד אותך מהשאר כדי לפגוע בך. לא יודעת למה, אבל זה מה שהוא עושה. הוא מנע ממל מידע רלוונטי שכנראה עלול היה לפגוע בו, הרי אתה שאלת את הקוראים מי זה הקוסם, נכון?"

"נכון, והם אפילו לא אמרו לי מי חיבר את פרק 14! המחבר אמר לי שזה אחד מהם, אבל הם לא גילו לי! הם לא רשמו כלום בתגובות שיגידו מי חיבר את הפרק!"

"הם רשמו תגובות שנמחקו, בילי," אמרה קלרה, "ואתה לא יודע בוודאות מה היה כתוב שם, אתה רק יודע מה המחבר אמר לך!"

אלו"ס השתנקה פתאום.

"מה קרה?" שאלתי אותה.

"אני הבנתי את זה!" היא אמרה, "הבנתי מי זה הקוסם האפל החזק ההוא! וואו, זה ממש פשוט! אני גם מבינה למה קלרה לא אמרה לך את זה, בילי, אבל אני אגיד: הקוסם האפל הוא--"

ואז אלו"ס פשוט התייאדה באוויר. לא נשאר ממנה זכר. גם לא אפר שנכנס לאף של אדם.

"מה זה?!" הוא צעק בפחד.

"זו עבודה של הקוסם," אמרה קלרה, "הקוסם שמונע מכם מידע. הקוסם שסכסך אותך עם קוראיך ולא אמר לך מה הם אומרים. תעשה את החיבור, בילי, תעשה את החיבור. תחבר."

חיברתי.

הבנתי מי זה הקוסם. הבנתי גם מי זה המחבר. עכשיו אני גם מבין שכנראה אתם קוראים שלי, אמרתם לי דבברים חשובים, אבל הקוסם מחק אותם. הוא רצה להסתיר את זה ממני. אבל אני לא אומר שגיליתי מי הוא, כי אם אני אומר שגיליתי הוא ימחק אותי מהסיפור, הרי יש לו יכולת לעשות את זה כי הוא... אני לא אומר מי הוא, זה מסוכן לי מדי.

"הבנתי," אמרתי לקלרה, "מה עושים?"

"לא יודעת, תשאל את הקוראים שלך, הרי הקוסם נמצא בעולם שלהם," אמרה קלרה.

אז קוראים שלי, מה עושים? איך עוצרים את הקוסם? ענו לי, אבל בבקשה השתדלו שלא לכתוב גם מי זה הקוסם כדי שהתגובה שלכם לא תיעלם איכשהו כמו שכבר קרה. כי בכל זאת, הקוסם שולט בכל. הוא הרשע האמיתי פה והוא היה הרשע כל הזמן הזה... אבל איך עוצרים אוו? זה לא אפשרי! יש לו הרבה כוח מאשר שאי פעם יהיה לכולנו כאן בהוגוורטס! מה עושים?

(הערת המחבר: קוראים יקרים, בחיי שאני לא מבין למה בילי וקלרה התכוונו, הרי הם דיברו ברמזים כל הזמן. מה הם רוצים?)

הפרק הקודם		הפרק הבא