השנה האחרונה

"אפשר לחשוב ששר הקסמים צריך להגיע לפה. מה אנחנו? גמדוני בית?"

"להזכירך ג'יני שר הקסמים הוא לא בדיוק האיש המועדף עלי כרגע ואם הוא באמת היה אמור להגיע לכאן, הייתי מלכלך בכוונה," אמר נוויל.

היה ברור שהם לא יצאו מזה בלי עונש. סנייפ הטיל עליהם לנקות את כל הטירה כולל המדשאות ולא להשאיר פינה של לכלוך. הוא הבטיח כמובן שהוא ישלח את פילץ' לעשות בדיקה אחרי שיסיימו. נוויל וג'יני היו עסוקים בלנקות את הקומה השלישית.

"את יודעת מה? זה רעיון מצוין! הניקיון הזה עושה אותי גם רעב. אני יורד למטבח."

הוא וג'יני החליטו שצריכים איזו הפסקה מפעם לפעם והם ירדו למטבח שמתחת לאולם הגדול, איפה שגמדוני הבית מכינים להם את שלוש הארוחות הבסיסיות ביום.

הם הגיעו לדלת ופתחו אותה באיטיות, המחזה שנגלה לעיניהם היה מזוויע. לעיניהם עפו מחבתות וסירים לכל עבר וגמדוני בית ניסו לתפוס מחסה מתחת לשלל השולחנות המפוזרים בחלל החדר. נראה שמתחוללת במטבח מתקפה של כלי אוכל.

"ג'יני תזהרי!!" צרח נוויל.

ג'יני התכופפה בדיוק בזמן כדי לברוח מסכין שעפה היישר לעברה. הם ניסו למצוא את מקור המהומה והם סקרו בעיניהם את החדר. ג'יני מצאה את המקור, היא הצביעה לעבר גמדון בית זקן שנופף בידיו המלאות עור וגידים לכל עבר בכדי לשלוח את הכלים לעבר הגמדונים המסכנים. היא התקרבה במהירות אל עבר הגמדון והצליחה לחמוק מסיר מלא מרק. המזל של נוויל לא האיר לו פנים ומחבת סוררת נחבטה בפרצופו. הוא מעד אחורה וגנח בכאב.

"קריצ'ר, עצור מיד!" צעקה ג'יני מעל לכל הרעש.

נראה שג'יני זיהתה את הגמדון אבל הוא לא שמע אותה והמשיך לזרוק סכינים ומזלגות. דובי רץ לעבר נוויל כדי לבדוק מה שלומו.

"קריצ'ר, זאת אני ג'יני! ג'יני וויזלי!"

נראה היה שהמטבח כולו קפא. כל הגמדונים קפאו במקומם וכך גם כלי האוכל שעוד היו בדרכם באוויר. ברגע שקריצ'ר שמע את השם וויזלי הוא נעצר במקום. הוא וג'יני הביטו זה בעיניו של זה למשך כמה שניות ואז קרה משהו שהם לא ציפו לו.

"בוםםם!" קריצ'ר תפס מחבת וחבט אותה בראשו, הוא התנדנד על רגליו קדימה ואחורה ואז נפל בקול חבטה מצלצל.

"איפה הם? אני נכשלתי, נכשלתי בפעם השנייה..." מלמל קריצ'ר.

ג'יני ונוויל הרימו את קריצ'ר ונשאו אותו לעבר המועדון של גריפינדור, הם שמו אותו על המיטה כשהוא ממשיך למלמל דברים כמו:

"איפה הם? איפה הם? הם לא יסלחו לי בחיים. קריצ'ר צריך להרוג את עצמו."

המשפט האחרון הפחיד את ג'יני והיא הביטה בעיניים כואבות אל נוויל כשהוא מנענע בראשו כלא מבין. הם סיכמו ביניהם שלא כדאי עכשיו להטריד את קריצ'ר בשאלות וצריך לחכות עד שקריצ'ר יהיה בהכרה מלאה. לכן ג'יני הודתה לנוויל ועלתה אל מגורי הבנות. משאירה את נוויל עם הגמדון המיוסר ובלי שיימוס שהלך כבר מזמן לישון בחדר עם חבריהם החדשים.

"פוטר... פוטר..."

"מה פוטר? מי פוטר? איפה פוטר?" נוויל התעורר בבהלה ושלף את שרביטו. השעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר. הוא היה בטוח שהוא שמע מישהו קורא להארי אבל כנראה זה היה סתם חלום. בתוך שניות ספורות התברר לנוויל שהוא לא דמיין. שפתיו של קריצ'ר הגו בבירור את המילה "פוטר" שוב ושוב.

זה עניין שאינו סובל דיחוי עד הבוקר. היה ברור לנוויל שלגמדון הזה קרה משהו שקשור להארי ואם הוא לא יעשה כלום ויקרה משהו להארי בגללו, הוא לא יסלח לעצמו.

הוא רץ לעבר מגורי הבנות בבהלה כשהוא שוכח את הבעיה שבדבר. בבת אחת נהפכו המדרגות למדרון חלקלק והוא החליק ארצה.

חייב להיות פתרון, חשב נוויל. הוא חייב לקרוא לג'יני בדחיפות.

"היי נוויל," קראה פתאום לבנדר שעברה לידו.

"או היי לבנדר," חייך נוויל, הוא עמד שם עוד קצת זמן מבולבל וחשב על משהו שהוא היה אמור לעשות. אה כן! הוא כמעט שכח.

"לבנדר, סליחה שנייה! יש מצב את קוראת לג'יני?"

לאחר חמש דקות שבהן ג'יני התארגנה הם ישבו ליד קריצ'ר והסתכלו עליו. הוא שוב נראה דומם.

"אתה בטוח שהוא אמר פוטר?" שאלה ג'יני בספקנות.

"כן, אני בטוח!" אמר נוויל.

"לא יודעת, הוא לא ממש חיבב את הארי..."

אבל אז נקטע דיבורה של ג'יני בעוד גניחה מצד קריצ'ר והיא זזה על מושבה באי נוחות. שיגיד כבר משהו! רטנה ג'יני בליבה.

"העלמה גריינג'ר... אדונילי רון..." גנח קריצ'ר.

"הוא גם מכיר את רון והרמיוני!" חייך נוויל.

ג'יני לא חייכה. היא נראתה מהורהרת ומפוחדת. היא הסתכלה שוב על נוויל באותו מבט מפוחד שבו הסתכלה עליו לפני כמה שעות.

"הוא אף פעם לא קרא להרמיוני – עלמה, או לרון – אדונילי," אמרה ג'יני בקול מהורהר.

"מאיפה אתם מכירים אותו?" שאל נוויל.

ג'יני סיפרה לנוויל על קריצ'ר והוא הקשיב באוזניים דרוכות, מדי פעם קריצ'ר זע קלות כאילו גם הוא מקשיב לסיפור.

"הוא שנא את הרמיוני וקרא לה בוצדמית. הוא גם לא בדיוק חיבב את רון וקרא לו בוגד דם, גם להארי הוא קרא כך לפעמים," אמרה ג'יני וסיימה את הסיפור.

נוויל חשב מעט והחליט להגיד לג'יני את מה שהוא חשב עליו בדקות האחרונות:

"יכול להיות שהשלישייה פגשה את קריצ'ר אחרי החתונה?" שאל נוויל בהיסוס.

"הלוואי. כך יהיה לנו קצה חוט איפה הם. אולי הם עדיין בכיכר גרימולד! אם הם פגשו את קריצ'ר הם עשו לו שטיפת מח," אמרה ג'יני כשמבטה נעוץ בקריצ'ר בתערובת של חמלה ותיעוב גם יחד.

"את בטוחה שאין לכם מושג לאן הם היו יכולים ללכת?" שאל נוויל בפעם העשרים לפחות. שכן, מאז שהם הגיעו להוגוורטס הוא לא הפסיק להטריד את ג'יני בעניין הזה.

ג'יני נענעה בראשה והיא ונוויל ישבו בשקט למשך כמה דקות והקשיבו לקול הדממה. מדי פעם אחד מהם היה זז מעט כדי להאזין יותר מקרוב למילותיו של קריצ'ר, אבל היצור הקטן נשאר דומם.

"פוטר... פוטר..." גנח שוב קריצ'ר.

"שמעת את זה, ג'יני?" שאל נוויל והקיץ בקפיצה מהרהוריו.

"כן שמעתי!" היא אמרה באותה התלהבות וקמה בקפיצה מהספה. היא לא יכולה לחכות יותר, היא חייבת לשמוע מה יש לקריצ'ר לומר.

"ג'יני, לא!!" צעק נוויל.

אבל היה כבר מאוחר מדי. למול נוויל עמדה ג'יני, מחזיקה קנקן מים ריק שמצאה על כרכוב האח. תכולתו נשפכה על לא אחר מאשר קריצ'ר והגמדון הזקן התעורר בבהלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא