מכשפה חדשה-ישנה

אחרי ההכוונה המקצועית, גאיה החליפה 'חוויות' עם הארי, רון והרמיוני. מסתבר שאמברידג' נכחה בכל ההכוונות המקצועיות,

שהיא ממש ירדה על הארי ורון כשאמרו שהם רוצים להיות הילאיים (ובחיקוי של הארי: "הגמלוניים האלה?! מה פתאום מינרווה?") וכשהרמיוני סיפרה לה שאמברידג' אמרה

לך שאולי תעבוד בקשרי מוגלגים כי זה הדבר היחיד שהיא יכולה להצטיין בו, גאיה עוד שנייה הלכה לאמברידג' עם השרביט שלה והייתה מטילה עליה קללות שהיא לא בטוחה שהיא הייתה מצטערת עליהן.

בערב, כשדיברו בחדר המועדון, האש החלה לשנותאת צורתה, והם מיהרו אליה. "סיריוס?" שאל הארי. "הארי" אמר לו סיריוס. "איך בהוגוורטס?" שאל. הארי חייך חיוך קטן,

והתחיל לספר לו בשקט על מעלליהם. "היא נשמעת נוראית,הקרפדה הזאת שלכם, לא מסכמה לשחק קווידיץ'?!" אמר סיריוס בזעזוע, וגאיה גיחכה בשקט. "שלום לך" אמר סיריוס. גאיה התכופפה ליד הארי.

"היי סיריוס. תגיד, מה הולך עם משרד הקסמים שם בחוץ? אנחנו משתגעים, אנחנו לא מעודכנים בכלום!" אמרה גאיה, והרמיוני ורון התקרבו יותר.

"אתם לא מבינים, פאדג' בהיסטריה, הוא נהיה חרד מכולם. כל ערעור הכי קטן עליו הוא מפרש כניסיון לפלוש לו מהטריטוריה. והכי הוא מפחד, שדמבלדור, עם המעמד שלו והכל, יתפוס לו את המקום כשר" סיפר סיריוס.

"דמבלדור? הרי הציעו לו כבר שלוש פעמים והוא לא הסכים להיות שר קסמים. למה שעכשיו הוא יתפוס לו את המקום? למרות שאם זה יקרה זו תהיה גאולה לכולנו" אמרה גאיה.

"כן, פאדג' נהיה קצת-הרבה פרנואידי בעניין הזה. אני צריך לסיים את השיחה. השתדלו לשרוד" ניחם אותם סיריוס.

"תודה סיריוס" עקץ רון. "נעשה את כל המאמצים" עקצה גם הרמיוני בחיוך. הם נופפו לו ופרצופו של סיריוס נעלם. מיד לאחר מכן, רון התפרץ.

"אי אפשר ככה! אנחנו במילא בקושי מצליחים ללמוד שאמברידג' כאן, אבל אפילו התגוננות מפני כוחות האופל בלתי אפשרי ללמוד. רק תיאוריה! סיריוס צודק, זה בטח בגלל פאדג'!" התעצבן רון.

"אולי כדאי שנלמד את עצמנו" זרקה גאיה לאוויר. שקט. "והמורה?" שאל רון. גאיה והרמיוני הפנו את מבטיהן באחת להארי. "לא, לא לא לא לא לא!" הוא אמר תוך שהוא מנפנף בידיו.

"הארי" קבעו גאיה והרמיוני, והארי נאנח, יודע שאין מה להתווכח איתן. בשבוע הבא, עמלו גאיה והרמיוני וסיפרו לכל מי שהן בוטחות בו על מפגש בפונדק 'ראש החזיר' ביציאה הקרובה להוגסמיד.

גאיה סיפרה לפרוואטי, לפדמה, לשיימוס, לג'ין, לנוויל וללונה ועוד כמה משאר הבתים, כמוה הרמיוני.

כשהגיע יום היציאה בהוגסמיד, והארי שאל למה הן בחרו בפונדק כזה מרוחק כמו 'ראש החזיר', אז גאיה ענתה לו ש: "זה מקום מבודד עם פרטיות אליו אף אחד לא מגיע".

לאט לאט, החלו להגיע עוד ועוד תלמידים, עד שלבסוף, מספרם עמד על כארבעים תלמידים. "טוב, אז.. היי" פתחה הרמיוני במעט מבוכה.

"אולי בלי פתיחות מיותרות? למה אנחנו כאן?" שאל ארני מקמילן מהפלפאף. "אנחנו כאן כי כולנו יודעים שהשנה התגוננות מפני כוחות האופל זה סיוט ואנחנו לא לומדים כלום, אז אנחנו רוצים להקים קבוצה וללמוד בעצמנו

מתחת לאף של אמברידג', והארי יהיה המורה שלנו" אמרה גאיה במהירות וישירות והסתכלה במבט סוקר ובוחן בעיניה הכהות על כל מי שישב שם.

"ולמה שהוא יהיה המורה? את ראית מה כותבים עליו בעיתון? משוגע! טוען שזה-שאין-לנקוב-בשמו חזר!" אמר שיימוס. "אולי כי הוא באמת חזר?!" כעס הארי. "אז אולי הגיע הזמן שתספר לנו עוד קצת על המוות של דיגורי" אמר ארני.

צ'ו צ'אנג נראתה פתאום קשובה ודרוכה. "אם באתם לפה כדי לשמוע על המוות של סדריק, אתם מוזמנים ללכת" התעצבן הארי.

"העניין הוא שוולדמורט-" השם העביר בכמעט כולם צמרמורת. "באמת חזר. ואנחנו צריכים את הידע כדי להתגונן ממנו" אמרה גאיה. "היא צודקת!" אמר רון.

"הארי יהיה המורה כי לו יש הכי הרבה ניסיון בהתגוננות מפני כוחות האופל, הוא נלחם באופל יותר פעמים מכולנו ביחד!" אמרה הרמיוני וגאיה הנהנה בלהט. "תראו, באמת שבהרבה מהמקרים היה לי מזל-" פתח הארי בביישנות,

"אז אתה אומר שלא באמת נלחמת?" שאל דין תומאס בהרמת גבה. "אני כן, אבל היה לי את העזרה של החברים שלי-" "הארי, אל תצטנע! אתה נלחמת בגבורה ואתה יודע את זה!" קטעה אותו גאיה.

"אז הוא באמת חזר?" צייץ יונתן, ילד נמוך משנה רביעית ברייבנקלו.

הארי הנהן.

כמה דקות אחרי זה כולם עמדו וחתמו על קלף שהרמיוני הטילה עליו כשף, שאם מי ששמו רשום בקלף מלשין על קיום הקבוצה, יינתן לו... עונש לא מלבב במיוחד.

לאחר מכן, כל אחד מהם קיבל מגאיה אונייה מזוייפת שבעצם נועדה כדי לשמש לתקשורת ביניהם. גאיה הייתה גאה מאוד באוניות האלה שיצרה- הרי היה זה לחש שהיא שקדה עליו הרבה זמן,

בלי קשר לקבוצה בכלל- לגרום לחפצים דוממים את היכולת להעביר תקשורת, אך כשחשבו על רעיון קבוצת הלימוד, היה זה פתח בשבילה לנסות את הלחש החדש שלה.

"איך אתן לא ברייבנקלו?" שאל אותם אחד מתלמידי הפלפאף, מופתע, כנראה מהלחשים של גאיה והרמיוני. "המצנפת רצתה למיין אותי בתחילה לרייבנקלו, אבל לאחר מחשבה סברה שאני מתאימה יותר לגריפינדור"

אמרה גאיה במבוכה. הרמיוני גיחכה והסמיקה מעט. "כמוני כמוהה" היא אמרה בחיוך קטן.

"אנחנו צריכים לבחור שם לקבוצה שלנו" אמרו פרד וג'ורג' בממזריות. "אולי מתנגדי אמברידג?" הציע דין. "צפוי מדי" ביטלה את זה ג'יני. "שונאי משרד הקסמים" הציע ארני. "קיצוני מדי" אמרה צ'ו.

"בואו נשתמש בנקודת התורפה של פאדג'" אמרה להם גאיה. "צבא דמבלדור". כולם התנערו והנהנו במעט התלהבות, השם התקבל ברוב קולות.

"ועכשיו, נותרה לנו משימה אחרונה!" הכריזה גאיה. "למצוא את המקום המושלם" אמר הארי, והארבעה הנהנו.

כעבור שלושה ימים בלבד, היה זה דובי שסיפר להארי על חדר הנחיצות, או 'החדר שבא והולך'. החדר הזה היה פשוט חדר חלומותיהם. החדר התארגן והופיע לצרכיהם,

נותן אך ורק להם להיכנס אליו, בעודו מכיל את הציוד המתאים לאימונים שלהם. הם קבעו את האימונים שלהם לימי שני בשש וימי חמישי בשלוש בצהריים, בשעות בה כולם לא לומדים ואין אימוני קווידיץ'.

והשיעור הזה, היה השיעור בו הארי לימד את כולם להשתמש בלחש החביב עליו- "היום נלמד את לחש האקספליארמוס!" הכריז הארי. ורק גאיה, הרמיוני ורון גיחכו בשקט, כבדיחה פרטית שלהם.

הם תרגלו את הלחש, בו גאיה והארי נחלצו לעזרתו של נוויל במיוחד, עד שהצליח לבצע את הלחש בצורה טובה. אחרי כמה שיעורים בודדים,

כבר החלו דו-קרבות של אימונים ביניהם עם הלחשים שלמדו: אקספליארמוס, שתק, פטריפיקוס טוטאלוס, אוויס, רידיקולוס ופרוטגו.

בינתיים, החוקים שהציבה אמברידג', כעת בעמדת המפקחת העליונה של הבית ספר ("מפקחת הקרפדות, אולי" קרקר הארי), היא הפעילה חוק שאומר שאין להסתובב בקבוצות של יותר משלושה.

משום מה זה לא נראה לגאיה כמו צירוף מקרים, אך, זה לא הפריע לצבא דמבלדור להמשיך להתאמןץ

ובאותו יום שני, הגיע השיעור לו גאיה חיכתה זמן כה רב- שיעור הפטרונוסים. בשנה השלישית, פרופסור לופין לימד את הארי איך ליצור פטרונוס כדי לסלק את הסוהרסנים.

גאיה למדה שהפטרונוסים מאפיינים את אופיים של בני אדם, ולעיתים עשויים להשתנות.

הפטרונוס של הארי היה אייל, כמו של אביו לפניו. גאיה כל כך השתוקקה לגלות מה הפטרונוס שלה. היא השאילה מהספרייה ספר מיוחד שמראה מה הפטרונוס שלה אומר על האופי שלה,

כדי לבדוק אם הפטרונוס שלה באמת מתאים לה. רק היא, הארי, רון והרמיוני ידעו שהשיעור הארי הולך ללמד אותם לייצר פטרונוסים,

הוא הרי נעזר בהם בכל שיעור ושיעור שהוא מעביר, למרות שהוא מורה נפלא! (לדעתה של גאיה, לפחות). כשנכנסה לחדר הנחיצות, כבר היו שם חצי מחברי צבא דמבלדור.

"טוב, אז, היי חבר'ה! דבר ראשון, זה יהיה השיעור האחרון שלנו לזמן הקרוב, כי יש את חופש חג המולד!" אמר הארי, וקריאות ומלמולי אכזבה נשמעו בכל רחבי החדר. היא, הארי, רון והרמיוני עמדו מול חברי צבא דמבלדור,

מחייכים מעט בהתרגשות. "ולכן, השיעור אני אלמד אתכם דבר מיוחד שנחוץ כדי להיפטר מהסוהרסנים" אמר הארי. עיני הרייבנקלואים נפערו. "פטרונוס?" שאל דורון קטיו, תלמיד חמישית מרייבנקלו.

הארי הנהן והחדר נמלא בצווחות התרגשות. "אז מה אנחנו צריכים לעשות, הארי?" שאל ג'ורג' והחליף כיף עם פרד.

"עליכם לכוון את שרביטכם מעט מעלה, אבל לא גבוה מדי" אמר הארי. "אתם חייבים להיזכר בזיכרון הכי שמח שלכם, כי בלי זה הפטרונוס לא יצא לכם גשמי. הפטרונוס הרי מורכב משמחה,

שזה מה שמנטרל את הסוהרסנים שהם עצבות ובדידות. אתם מסובבים את היד בתנועה מעגלית פעמיים, ואז עולים בקו ישר כמה סנטימטרים ואומרים: אקספקטו פטרונום!" הנחה אותם הארי. הם הנהנו,

והארי הראה להם את הפטרונוס שלו, שגאיה ידעה כבר מבעוד מועד שהוא אייל. הארי הניף את שרביטו וקרא: "אקספקטו פטרונום!". אייל כסוף ואצילי יצא משרביטו של הארי ודהר בכל החדר,

ולאחר כדקה התפוגג. "עכשיו תורכם!" קרא הארי.

כולם מיהרו לתפוס להם פינות בחדר, נרגשים. גאיה התחילה לאט-לאט. אמנם לא הייתה לה סבלנות, היא ממש רצתה לדעת מה הפטרונוס שלה, אבל כדי שהוא ייצא גשמי ככל הניתן בפעם הראשונה,

היא רוצה לעבודעל זה. היא החלה בהגיית הלחש נכון. "אקספקטו פטרונום" היא לחשה לעצמה. "אקספק-טו פטרונו-ם, אקספקטו פטרונום". היא הדגישה לעצמה כל הברה וכל ניקוד אות.

לאחר מכן העלתה מעט את שרביטה והחלה לעבוד על תנוחת השרביט. היא סובבה את ידה במעגליות פעמיים ועלתה מעט למעלה. ועשתה זאת שוב, ושוב ושוב.

עכשיו נותר לה רק לחשוב על הזיכרון הכי שמח שלה. היא גלגלה את שרביטה בין אצבעותיה, חושבת, ומסתכלת על חבריה מסביב. לונה הפיקה פטרונוס ארנבת, גאיה גיחכה. כמה מתאים ללון.

הפטרונוס של נוויל לא הצליח לצאת גשמי בפעמים הראשונות, אך ככל שתרגל יותר, הוא תפס צורה יותר ויותר. זו נראתה חיה די גדולה. גאיה לא ידעה בדיוק להגיד מה היא.

רון הפיק פטרונוס של כלב, כמה מתאים לו, לרונלד. תמיד שמח ומצחיק. הרמיוני הפיקה לוטרה. גאיה צחקקה. היא קראה על פטרונוס הלוטרה, שאומר על בעליו שהוא בעל יכולת פרפקציוניסטית בלתי ניתנת לתיאור.

הו, כל כך מיוני. ג'ין עוד עבדה על שלה, הוא עוד לא היה גשמי במאה אחוזים, אבל לדעת גאיה הוא די הזכיר סוס.

הזיכרון הכי שמח שלה... הזיכרון הכי מאושר שלה... יום הולדת 11? לא. כשדוני נולד?... היא בקושי זוכרת את זה. הקבלה שלה לפנימייה? זה בהחלט היה מעט מרגשת, בהיותה פנימייה יוקרתית והכל, אבל,

גאיה הרגישה שיש לה זיכרון יותר שמח מזה. ובדיוק אז, כשהסתכלה על הארי מתקן את אחיזתו של ג'ונתן בחיוך קל, זה קפץ לה.

כשהארי, רון והרמיוני לקחו אותה להוגוורטס. בינגו.

"אקספקטו פטרונום!"

גאיה הביטה בהתשאות ותדהמה באיילה הכסופה, היפהפייה והאצילית שפרצה משרביטה. האיילה דילגה בכל החדר במשך דקה תמימה, משאירה אחריה שובל כסוף.

הארי נעצר והביט באיילה בעיניים מעט פעורות. הרמיוני נראתה די המומה, רון נראה מבולבל.

גאיה לא ידעה מה היא הרגישה. מצד אחד, האיילה הייתה יפהפייה, מדהימה, נוצצת, אצילית ומהפנטת. היא הרגישה חיבור לפטרונוס שלה.

מצד שני... איילה זו הנקבה של האייל. ואייל זה הפטרונוס של הארי. אז מה זה אומר לגביה? לגביו? ל... לגביהם?

גאיה ניערה את ראשה ובינתיים ראתה שג'ין הצליחה להפיק את הפטרונוס שלה, אכן סוס כמו שגאיה חשבה. הפטרונוס של צ'ו היה ינשוף שורק שהתעופף בחדר.

השיעור נגמר אחרי שעה וחצי, בסופם, כולם הצליחו להפיק משהו. הם איחלו חג מולד טוב להארי, ומיהרו להתפזר. הארי בעיקר נהיה להוט להגיע לצ'ו שעמדה ליד לוח עם תמונה של סדריק עליו.

"אז.. נחכה לך בחדר המועדון" אמרה הרמיוני. גאיה הביטה במבט מעט כאוב בהארי שנראה כאילו בקושי שם לב אליהם, והיא, רון והרמי הלכו משם,

כשהרמיוני כל הדרך מפטפטת בהתרגשות אך בשקט על כמה נחמד זה להפיק פטרונוס.

כשהגיעו לחדר המועדון, גאיה מלמלה משהו על חדר ומכתב להורים שלה ורצה במעלה המדרגות הלולייניות. היא תפסה חתיכת קלף ושירבטה עליו במהירות בעט נוצה:

"אמא ואבא היקרים (וגם דוני).

אני מצטערת על מה שקרה בחופש, אבל לא הייתה לי ברירה.

אתם זוכרים מה שסיפרתי לכם כשלקחתם אותי? זה קשור לזה. יותר מזה לא ממש

אוכל לפרט. נאלצתם לספר לדוני? אם כן, זה דווקא די טוב, מוריד את הלחץ של הסודיות.

אם לא, ספרו לו, והסבירו לו הכל הכל.

אוהבת אתכם ומתגעגעת, ואחזור בחופש הגדול הבא.

גאיה"

היא גלגלה את הקלף במהירות ובלחש פשוט וזריז שלחה אותו לינשופייה, אחד הינשופים ייקח אותו. לאחר מכן, גאיה פתחה את שלוש מגירות שידתה,

מפשפשת בין גיליונות הקףל ועטי הנוצה והספרים. עד שהוציאה את זה. "הפטרונוסים ומה הם מסמלים-הכל על הכל".

היא דפדפה לתוכן העניינים.

היא לא ידעה בדיוק איך האיילה מוגדרת,אז היא פסלה את כל מה שלא בא ממש בחשבון. לא חיה ימית. לא חיה נפוצה. לא מכרסמת.

היא השאירה כמה נושאים פתוחים, אז כשיו היא הייתה צריכים לדפדף בין עמודים 267 ל-371, שם כנראה נמצא מבוקשה.

היא דפדפה ודפדפה. סוס... זיקית.... חתול.... הנה, איילה! גאיה התחילה לקרוא.

פטרונוס המציג את החיה איילה, הוא פטרונוס די מורכב. איילה היא חיה שמסמלת קשר קרוב,

היא חיה שבאה בזוגות, כלומר, איילה ואייל. איילה היא מהחיות הבודדות שהפטרונוס הוא ממין נקבה, ועל כן נחשב ייחודי ביותר.

החיה איילה מוצגת כחיה אצילית מאוד. גאה, לא ותרנית, אך מתפשרת במקרי הצורך.

החיה קשורה מאוד לזוגה, האייל.

האיילה מתוארת כחכמה וחשדנית, עם עיניים חדות שקולטות רבות. אם כן, חיסרון האיילה הוא שלעיתים היא עשויה לדעוך.

כלומר, האיילה קשורה לאייל באופן כה חזק, שאם קורה משהו לאייל, במקרים קיצוניים הפטרונוס ישתנה,

או שבמקרים רגילים האיילה תדעך, תהיה פחות זוהרת, אך עדיין קיימת.

איילה נחשבת לאחד הפטרונוסים הנדירים ביותר, והאוחזים בה-אל תתנו לה לדעוך.  

גאיה בהתה בכתוב במבט חלול כמה דקות. ואז, כמו התעשתה, לא יודעת מה להרגיש, ירדה למטה בריקנות. שם, כבר חיכו לה הארי, רון והרמיוני.

"בואי, גאיה" אמר הארי בחיך. "יש לי משהו לספר לכם" אמר ונראה נרגש. גאיה התיישבה לצידו ונאנחה.

כל מה שהיא רצתה היה פשוט לעלות לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא