הקונדסאים עוברים בזמן

תודה רבה על התגובות בפרק הקודם.

ממש עשיתם לי את היום!

תהנו מהפרק!

נקודת מבט – לילי

הלכנו לפינה שקטה בחדר המועדון. בדקנו שאף אחד לא מצוטט לנו והתחלנו לדבר.

"אז," הרמיוני אמרה "אני אתחיל."

"בסדר. מה את רוצה לדעת?" שאלתי

"טוב, למה את לא מסכימה לג'יימס לצאת איתך? ובבקשה תעני בכנות. לא את התשובה שאת עונה לכולם."

ניסיתי לא להתעצבן. זה היה די צפוי שהיא תשאל את זה. אחרי הכל, היא חברה טובה של בן הדוד פוטר. אז די ברור שהיא מתעניינת בשלומו של פוטר.

"מה זה אומר, התשובה שאני עונה לכולם?" שאלתי בסוף.

"לילי, אני לא מפגרת. הארי אמר לך היום בבוקר שג'יימס חפר לנו עלייך. אני יודעת מה את עונה לו כשהוא שואל אותך למה את לא נותנת לו הזדמנות. ואני יכולה להסיק שזה מה שאת מספרת לכולם, אם שואלים אותך."

"הרמיוני, אני יודעת שאת לא מפגרת. ואני ממש לא ממעיטה בערכך. ההפך. אני חושבת שאת מאוד חכמה." אמרתי. הרמיוני נראתה מופתעת. ומוחמאת. אולי בנוסף לכל מה שג'יימס סיפר להם עלי, הוא אמר להם שאני חכמה?

"תודה." הרמיוני אמרה "יש מצב את עונה על השאלה שלי? אנחנו סיכמנו שאת עונה על שתי שאלות שלי ואני עונה על שתי שאלות שלך."

היא צדקה. באמת סיכמנו את זה. ואחד הדברים השנואים עלי בעולם, אפילו יותר מג'יימס – הפוץ -והאגואיסט – פוטר, זה לא לקיים הבטחות.

"מה שאנחנו אומרות פה נשאר פה. ברור?" שאלתי

"ברור. ואני מצפה שזה יהיה אותו הדבר לגבי השאלות שלך." היא אמרה

"בטח. זה לא יוצא ממני." הבטחתי

"אז..." הרמיוני זירזה אותי

"כן, כן." אמרתי "אני חושבת שפוטר הוא חתיכת פוץ, אגואיסט שחושב רק על עצמו-" ראיתי שהרמיוני באה לקטוע אותי והוספתי: "אל תפריעי לי, יש לי סיבה להאשמות האלה."

הרמיוני הרימה ידיים, כאילו היא אומרת 'אני נכנעת'.

המשכתי: "אז, פוטר הוא חתיכת אגואיסט שחושב את עצמו למלך העולם."

"אני מניחה שכשהוא סיפר לכם על הוגוורטס, הוא לא סיפר לכם מה החבורה שלו עושה כל הזמן." אמרתי

"את מתכוונת למתיחות שהם עושים?" הרמיוני שאלה

"לא. יותר גרוע." אמרתי

"מה יותר גרוע מלהיכנס לחדר המועדון של סלית'רין באמצע הלילה ולצבוע להם את הפרצוף בצבעים שאי אפשר להוריד בקסם פשוט?" היא שאלה

"זה די עדיף על פני לקלל אנשים רנדומליים בגלל שהם לא חושבים שפוטר והחברים שלו הם מלכי העולם." אמרתי

הרמיוני נראתה די נדהמת. גיחכתי לעצמי. כל אחד שלומד בהוגוורטס יודע את זה.

"אוקי. את זה לא ידעתי." היא אמרה "אבל זה נראה כאילו יש בזה משהו יותר מזה. כאילו זה משהו אישי."

שיט! קיללתי לעצמי. איך היא יודעת על זה?

אולי היא יותר חכמה ממה שחשבתי. אני צריכה להעריך אותה יותר.

"נכון. זה באמת יותר מזה." הודיתי "פשוט, החבורה הזאת שלהם, במיוחד פוטר ובלק, הם נוהגים להציק לסוורוס."

זה שוב פעם קרה. הרמיוני נראתה קצת כועסת כשהזכרתי את סוורוס.

"הוא עשה להם משהו?" היא שאלה. כאילו לא קרה כלום.

"לא נראה לי." אמרתי לה "הם סתם אוהבים להציק לאלה שחלשים מהם."

"ואם ג'יימס וסיריוס יפסיקו לעשות את זה, את תסכימי לצאת אם ג'יימס?" הרמיוני המשיכה לשאול.

"אני לא יודעת." הודיתי, "אני מניחה שזה תלוי."

"במה?"

"באיך פוטר יתנהג." אמרתי. נראה שהיא לא מבינה.

"לפני שפוטר התחיל לחזר אחרי," אמרתי לה "הוא ובלק התחילו עם המון בנות ואחרי שבוע, הם זרקו אותן, כאילו הן איזה משחק. כאילו אין להם רגשות. פוטר הפסיק לעשות את זה כשהוא התחיל לחזר אחרי. בלק, עדיין עושה את זה מידי פעם."  המשכתי, "ככה הם זכו בכינוי 'שוברי הלבבות של הוגוורטס'. אחרי שסירבתי לפוטר, אני לא יודעת. נראה שהוא לא מצליח לסבול את העובדה שבת אומרת לו לא. הוא ממשיך לנסות להציע לי, כל פעם מחדש. ואיך הוא רוצה שאני אדע שהוא באמת-"

"את רוצה לדעת אם הוא באמת אוהב אותך." היא אמרה באמפטיה. "את רוצה לדעת אם הוא מוכן לוותר בשבילך על המנהגים המגונים שלו. ואת רוצה לדעת אם הוא רוצה אותך באמת, ולא רק בתור משחק. כדי להראות שהוא יכול להשיג כל בת שהוא רוצה." היא סיכמה.

הסתכלתי עליה, נדהמת. אף אחד עד עכשיו לא הבין למה אני מסרבת לג'יימס. למה אני לא מסכימה להיות החברה שלו בכל פעם מחדש.

אבל הרמיוני, אחרי שסיפרתי לה מה אני חושבת עליו באמת, מה אני מרגישה, הבינה.

תבינו, אנחנו מכירות רק מהיום בבוקר.

בנות שמכירות אותי שנים לא הצליחו להבין. אבל היא, הבינה.

כנראה היא באמת משהו מיוחד.

אולי היא אפילו תצליח לגרום לג'יימס להפסיק להציק לכל העולם.

"אם ג'יימס יוכיח לך שהוא באמת אוהב אותך, את  תסכימי?" הרמיוני שאלה

"אני מניחה שכן. אבל רק אם הוא יפסיק להציק לסוורוס. ולהטיל קללות על כל מי שחושב שהוא לא מלך העולם."

הרמיוני חייכה. נראה שהיא יודעת איך לטפל במה שאמרתי. נהייתי סקרנית. כבר הבנתי שהרמיוני ממש חכמה. אבל איך היא אמורה לטפל בזה?

טוב, אני מניחה שנחיה ונראה.

השתררה שתיקה.

אחרי דקה אמרתי: "עכשיו תורי לשאול אותך."

"נכון. מה את רוצה לדעת?" היא שאלה. חשבתי לרגע, מה הכי מעניין אותי לדעת?

אני יכולה לשאול על ההופעה המוזרה שלהם – לא. היא בטח לא תענה לי בכנות. בטח יש להם סיבה למה ההופעה שלהם היתה כל כך חשאית.

"לילי, את סיפרת לי משהו אישי מאוד," הרמיוני אמרה כשהיא הבינה כשקשה לי להחליט מה לשאול "את יכולה לשאול אותי שתי שאלות."

"אוקי." אמרתי "אבל אני לא בטוחה שאני אשתמש בשתיהן. סיכמנו שנענה כל אחת על אותו מספר של שאלות."

"אני יודעת." הרמיוני ענתה "את יכולה לשאול שתי שאלות. אם לאחת השאלות אני לא אענה, זה בסדר, בגלל שאת לא ענית לי על שתי שאלות ואני מעדיפה לא לשאול אותך על שתי שאלות."

"אוקי." הסכמתי

"אז אני רוצה לדעת, למה כשמדברים איתך על סוורוס-" היא שוב פעם נרתעה קצת. "את נרתעת?" השלמתי

"טוב." היא ענתה "אני לא בדיוק יודעת. אני מניחה שזה בגלל שג'יימס להארי דברים רעים על סנייפ. את מבינה, הארי סיפר לנו שאב-  שג'יימס אמר לו שסנייפ מציק להם..."

רגע. היא התחילה להגיד אבא? או שאני סתם דמיינתי? מה זה היה לעזאזל? מה הם מסתירים?

נהנתם?

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא