הרוחות בהוגוורטס

סליחה שלוקח לי זמן להעלות
עומס בלימודים...
קריאה מהנה :)

קולין הסתובב לו ברחבי הטירה, ממורמר ומתוסכל יותר מתמיד. בדרכו לאולם הגדול, חשב קולין על מה שקרה בשירותים כמה דקות קודם לכן;
על איך שבא לבקר את מירטל, שהייתה שבורה מזה שסדריק לא אוהב אותה, על איך שהוא גרם לה לחייך ולצחוק, ועכשיו... על איך שגרם לה לבכות ולהיות שבורה בפעם השנייה. על איך שהוא שבר את ליבה...
האם עשיתי את המעשה הנכון? חשב קולין בעצב. האם אני צריך לחזור עכשיו לשירותים ולהגיד למירטל שאני רוצה שנהיה ביחד למרות שאנחנו מתים?
אבל זה כבר לא משנה... גם אם הוא יתחרט על זה, את הנעשה אין להשיב. הוא פגע בה, והיא לא הולכת לסלוח לו על זה.
אבל אולי בכל זאת יש סיכוי, גם אם הוא קלוש במיוחד, שמירטל תסלח לו?
תמיד יש סיכוי!
״מירטל״, לחש קולין באנחה. ״מירטל״, הוא חזר שוב ושוב על שמה. ״מירטל!״ הוא צעק והתחיל לרחף במהירות אל שירותי הבנות. ״הנה אני בא!״

״...ואז החלטנו לבוא לבקר אתכם, וזה הכל״, סיים פרד את הסיפור כאשר הסביר למשפחתו על מה שקורה בהוגוורטס, על איך שהוא וסדריק יתאהבו, שהם החליטו לבקר את הוריו של סדריק וגילו שאמו בגדה באביו, ועל איך שהחליטו לבקר אותם-את משפחת וויזלי, המשפחה של פרד.
כולם שתקו כשפרד גמר לדבר. הם עוד היו בהלם מנוכחתו.
״ואיך זה מרגיש?״ שאל רון פתאום. ״איך זה מרגיש להיות... מת?״ קולו רעד.
פרד וסדריק נאנחו שניהם בעצב.
״טוב, בוא נגיד שזה לא כיף חיים״, מילמל פרד.
״אחלה משחק מילים...״ פלט ג'ורג' בגילגול עיניים.
פרד התעלם והמשיך את דבריו; ״אז זה לא כזה כיף כי בעצם... כשאתה מת אתה לא יכול לעשות הרבה דברים כמו... כמו לישון, כמו לאכול ולשתות... הגוף שלך נשאר תקוע במצב שבו מתת...״
״אתה לא נושם״, הוסיף סדריק בתסכול.
״בקיצור-אתה הכי ההפך שיכול להיות מבנאדם חי...״ אמר פרד.
״אבל כמו אנשים חיים״, אמרה ג'יני, ״אתם כן יכולים... להרגיש״.
״לא בדיוק״, אמר פרד. ״אנחנו יכולים להזיז דברים אם אנחנו רוצים, אבל לא באמת מרגישים אותם...״
״התכוונתי״, קטעה אותו ג'יני, ״שאתם יכולים להרגיש רגשות. כמו עצב, כעס, אהבה... אבל... איך זה הגיוני שמישהו מת יכול להרגיש?״
״אולי אנחנו רוחות״, אמר סדריק, ״אבל זה לא הופך אותנו לאנשים שונים ממי שהיינו כשעוד היינו בחיים. הרגשות שלנו לעולם לא ישתנו...״
״זה... זה די מדהים״, הודתה שג'יני. ״שאתם מתים, אבל גם חיים איכשהו...״
״כן״, מילמל פרד. ״חיים...״
״אז לכמה זמן תישארו כאן?״ שינה ארתור וויזלי את הנושא.
״מה אתה אומר, סד?״ הביט פרד בסדריק. ״יומיים-שלושה זה בסדר מבחינתך?״
״כמה זמן שרק תרצה״, חייך אליו סדריק.
״מקסים שכמוך...״ נישק אותו פרד על הלחי, מה שגרם לסדריק לחייך יותר.

״אממ... הלנה?״ אמר סיריוס בצרידות. ״את מחבקת אותי כבר עשר דקות...״
״אה, סליחה״, אמרה הלנה במבוכה.
״אז מותר לי להתקרב עכשיו אל אמא שלך, נכון?״ חייך סיריוס.
״כן, ברור״.
״תודה״, אמר והתחיל לחפש את רוונה. ״הו, היי, סר ניקולאס״, אמר כשראה את ניק כמעט בלי ראש.
״שלום, יקירי, אתה מחפש את רוונה, נכון?״ שאל ניק, אך לא חיכה לתשובה. ״היא בכיתת שינוי צורה עם פיבס״.
״פיבס?!״ הזדעזע סיריוס.
״כן״, השיב ניק ברוגע. ״היא רק מנסה לשכנע אותו להפסיק להפחיד אנשים״.
״וזה כל מה שהם עושים, נכון?״ שאל סיריוס, מודאג ביותר.
״כן, זה לא כאילו הם...״
אך סיריוס לא הקשיב לסוף המשפט. הוא ריחף במהירות אל כיתת שינוי צורה.
״היי, מה קרה?״ שאל רמוס כאשר ראה את סיריוס.
״רוונה! פיבס! כיתת לחשים!״ אמר סיריוס בהיסטריה. ״חייב לזוז!״
״קצת דרמטי״, אמרה טונקס לאחר שסיריוס הלך.
״אפשר להבין״, אמר רמוס. ״גם אני לא הייתי רוצה שתהיי עם פיבס בכיתת לחשים״.
״למה? היית מקנא?״
״לא״, אמר ברצינות. ״הייתי דואג״.
״דואג?״
״הייתי מפחד שהוא ייפגע בך בדרך כלשהי...״
״כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך?״ חייכה טונקס ברוך.
״תמיד נחמד לשמוע את זה שוב״, השיב רמוס חיוך.
השניים התקרבו זה אל זה ברומנטיות, עד שנשמעה זעקתו של סיריוס;
״פיבס!״

הפרק הקודם		הפרק הבא