לחש אחד יותר מדי

עבר מלאאאא זמן מאז שהעלתי פרק אבל אני מנסה לחזור לכתוב

עבר כבר חודש וחצי מאז השיחה עם פליטיק במדשאות. השיחה ששינתה את הכל.

ג'יני לא שכחה את מה שביקשה, או יותר נכון, כפתה, על נוויל להכין

היא קיוותה שאולי זה יחלץ אותן מהרעיון המזעזע של לרצוח מישהו.

"הרמיוני" לחש נוויל ותפח בזהירות על כתפה

הרמיוני, הלוא היא ג'יני, הסתובבה ובלי גינונים מיותרים שאלה "זה מוכן?"

נוויל הינהן קלושות והתחיל ללכת לכיוון החממות וג'יני הלכה בעקבותיו

הוא הוביל אותה אל מאחורי וילון בד מאולתר. שם, בין כמה קדרות, עמדה קדרה ובה ביעבע שיקוי הדודאים.

"כבר הוספת אותו?" שאלה ג'יני את נוויל

"לא" ענה והוציא מכיסו את הבקבוק השקוף שנתנה לו ג'יני כאשר הורתה לו להכין את השיקוי

"אז למה אתה מחכה?" נהמה

"את מודעת לסכנות של זה?" שאל בחשש

"כן, כן, מה שתגיד, פשוט תוסיף את זה"

נוויל התמהמה

ג'יני חטפה מידו את הבקבוקון ורוקנה את כל תכולתו לשיקוי

השיקוי החל להתערבב מעצמו ושינה את צבעו לשחור ואז לירוק ואז לסגול וחוזר חלילה

לבסוף הוא חדל להתערבב וצבעו היה חום כאדמה יבשה שבה דבר לא יכול לגדול

ענן עשן שחור עלה מתוכו ויצר צורה של צמח הדודא בתור תינוק בוכה ולאחר כמה שניות התנדף באוויר.

חיוך ספק משועשע ספק מרושע עלה על שפתיה של ג'יני

ואילו נוויל מעד לאחור בפחד "דו… דו… דודא אפל…" הוא גמגם

הפרק הקודם		הפרק הבא