להיות חצויי זה לא קל

עפנו (לפחות זה הרגיש כמו לעוף) על ספידי. קלייר הסתכלה באופק ואז למעלה- חברינו נעלמו כבר בשמיים. היא נשכה שפתיים וחזרה להסתכל על הים. אני לא הפסקתי להחזיק בחרב שלי ולרעוד. שנאתי את הים. "היי, מרקו" קלייר אמרה וקפצתי ומצמצתי. "מה?" שאלתי. היא שפשפה את העיניים ועזבה לרגע את המושכות של ספידי. "מה דעתך שנשוט מתחת למים? זה יהיה מהיר יותר." אמרה בת קים ונשכתי שפתיים והשפלתי מבט לים. "אני בת קים," קלייר כמו מיהרה להגיד. "זה בסדר שתהיה איתי כאן בים." היססתי, אבל בסוף הסכמתי והעיניים שלה אורו והיא מחאה כפיים. חייכתי קצת והיא מיד עשתה בועת מים וצללנו. פלטתי צווחה וקלייר צחקקה. בסוף ספידי שט בתוך המים בשלווה כמו צוללת מוזרה. הלב שלי דפק. דגיגי זהב שטו לידינו, ופה ושם כריש שלשמחתי התרחק מאיתנו הודות לקלייר. "נו זה לא נורא כל כך, נכון?" קלייר הסתובבה אליי עם הראש וחייכה. בלעתי רוק והנהנתי ברעד. היא צחקקה שוב ושטנו בשקט. בסוף אחרי שיט מביך של עשר דקות החלטתי שאני צריך לשים את הקלפים על השולחן. "אז תקשיבי," אמרתי בזמן שקלייר זמזמה לה שיר בהנאה. היא דיברה גם מידי פעם עם הדגים- הרגיעה אותם שאנחנו בסדר וכל מיני כאלה. "הממ?" היא שאלה. נשמתי עמוק. ´על החיים ועל המוות,´ חשבתי. "זה בקשר לאמילי. את יודעת איך עובדים מסעות חיפושים?" שאלתי בזהירות והיא שוב סובבה אליי את הראש והסתכלה עליי בחוסר הבנה. "לא," אמרה. ´או או,´ חשבתי. בלעתי שוב רוק ונשמתי עוד נשימה עמוקה. "אנחנו ארבעה אנשים. את, אני, נחשול, אמילי. ובמסעות חיפושים אמורים לצאת רק שלושה אנשים- יותר מידי זה מסוכן." אמרתי ושמתי לב שאני מצטט את ניקו שוב. מצמצתי. ´אני חייב להתחיל למצוא מילים משלי,´ חשבתי וחייכתי למחשבה. קלייר בהתה בי והחווירה קצת. "למה אתה מתכוון?" שאלה בקול רועד. ידעתי שאני צריך לבחור את המילים הבאות בקפידה. בכל זאת, נרתעתי קצת מקלייר עד כמה שיכולתי.

"המספר האידיאלי למסעות חיפושים הוא שלושה אנשים. יותר מזה ו-" השתתקתי כשהעיניים של קלייר נמלאו דמעות. "מה יקרה אם יותר מזה יצאו?" היא לחשה. שתקתי. ניסיתי להוציא את המילים, אבל גולה נעמדה לי בגרון כשחשבתי על מה שהרגשתי כשהסתכלתי על אמילי כל פעם. נראה שקלייר מבינה מעצם השתיקה שלי והיא חזרה להסתכל קדימה ולהחזיק במושכות. "אחד מאיתנו ימות." השלימה אותי באומץ ושתקתי. "כן," אמרתי בקול צרוד. רעדתי. הצטערתי שפתחתי בכלל את הפה, כי קלייר יכולה לעשות עכשיו אחד ועוד אחד. את שאר הנסיעה העברנו בשתיקה, ושמתי לב שאנחנו לא מסתכלים אחד על השנייה בכלל ושקלייר נמנעת מלדבר. "כדאי שנעלה ללפני המים," קלייר אמרה בקול שקט כעבור שעה ומצמצתי והנהנתי כשהיא הסתכלה עליי לראשונה שוב. חייכתי קצת וגם היא בעגמומיות. היא דרבנה את ספידי לעלות למעלה והוא עלה בצהלות. עלינו ללפני המים והשתעלתי. קלייר גם להפתעתי. "איבדתי שליטה בבועה....סליחה" מלמלה מטושטשת והנהנתי, גם מטושטש. השתעלתי שוב מי מלח ושקלתי לאכול אמברוסיה. בסוף נתתי קוביה אחת לקלייר ואחת לי ואכלנו בהנאה. זה עזר לנו מאוד והתחלנו לחפש את שתי האחרות. לשמחתינו ראינו את פיץ טס ישר אלינו. קלייר נופפה להן בשמחה, ואמילי נופפה בחזרה ובחיוך גדול. "נלחמנו!" אמרה בת אתנה והתנשפה. קלייר שתקה, אבל אני קפאתי. נחשול עשתה את הפרצוף המפורסם שלה. "כן. וזה היה ממש כיף." בת פוסידון אמרה בציניות ואמילי מצמצה. "השתמשתי בעירפול!" אמרה אמילי וחייכה שוב חיוך אמיץ מאחוריי נחשול, שנראתה מוכנה להחטיף לה בבטן. קלייר התבלבלה והסברתי לה את היכולות של ילדי ומבורכי הקטה. היא הנהנה בהבנה וחייכה בהערצה לאמילי. "ואוו". אמרה בהתפעלות ואמילי הסמיקה. "כן. זה היה די מגניב. מה איתכם?" שאלה במהירות ומשכתי בכתפיים. "סתם שטנו. טוב, קלייר דיברה עם הדגים, אבל בעיקרון היה משעמם" אמרתי וקלייר צחקקה במבוכה והחטיפה לי. חייכתי סוף סוף חיוך אמיתי. "במה נלחמתן?" שאלתי. פיץ עבר לעוף מימנינו. אמילי משכה בכתפיים באדישות. "לא משהו גדול במיוחד." אמרה ונחשול הנהנה. "סתם קיקלופ רשע." אמרה נחשול. שתקנו.

"מה היעד שלנו בכלל?" קלייר שאלה וספידי צהל בהסכמה. קימטתי את המצח. "השאול" אמרתי. קלייר קפאה ואני נזכרתי בשיחה שלנו מקודם. שתקתי, אבל דמעות הופיעו לי בעיניים. מצמצתי לסלק אותן בכוח ולא הסתכלתי על אמילי או על מישהו. הסתכלתי על הים בעקשנות. נחשול נהייתה מבולבלת. "איפה השאול?" שאלה. אמילי ספקה כפיים. "לוס אנג´לס. כבר דיברנו על זה." אמרה. הנהנתי בהסכמה. "ואנחנו קרובים או רחוקים משם?" נחשול המשיכה לשאול. "אם נמשיך לעוף ככה אנחנו קרובים" אמרתי בחוסר חשק והיא השתתקה. ברור שאז הכל היה צריך להסתבך.

וכמו תמיד...שתי תגובות ואני ממשיכה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא