עולמות מתנגשים

פרק 17

נ.מ רון

"אתה לא מבין!" היא צעקה עלי, התכווצתי במקומי. היא כל כך הזכירה את אמא.
"אז אולי תסבירי" החזרתי לה
"אני לא יכולה" אמרה, הפעם בקול קטן ונמוך
"למה?" לחשתי
"הבטחתי"
זעם עלה בי. "איך את יכולה להבטיח להם הבטחות כאלה כשאת מכירה אותם רק חודשיים בעוד אני אח שלך?!" בקול יותר חזק
מה הם אמרו לה בחדר הזה?
"אתה לא מבין! אל תשפוט אותם אם אתה לא יודע את כל הסיפור" היא צעקה.
"אז את בצד שלהם עכשיו? הוא הנכד של את-יודעת-מי" השבתי לה בכעס.
"זה משהו שאני חייבת לעשות, אני חייבת את זה לעצמי. ותספיק לקרוא לו 'הנכד של' יש לו שם אתה יודע, זה לא הדבר היחידי שמאפיין אותו" אמרה והסתובבה לצאת מהחדר
"לאן את הולכת?" שאלתי
"לכתוב מכתב להורים" אמרה ובשלב הזה קולה נשבר.
"אז איתם את כן מדברת?" אמרתי בכעס, הייתי כל כך מתוסכל.
"אני צריכה תשובות" השיבה ולא הוסיפה יותר. ג'יני נעלמה מבעד לדלת לפני שהספקתי לשאול עוד שאלות.

*************************************************************************************

עברו שבועיים מאז הבדיקה שלנו, שבועיים מאז הריב שלי עם ג'יני.
לא התקרבתי, רק צפיתי מרחוק. צפיתי איך היא קוראת שעות על גבי שעות ספרים בספרייה, איך היא קוראת את המכתב שקיבלה מאמא ובוכה, איך שהיא מתקרבת יותר ויותר לשבעה.

שבוע אחרי, היא כבר ישבה איתם ודיברה איתם בחיוך גדול.
בכלל, כל מי שהיה עם השבעה בחדר המסתורי מגריפנדור, ללא קשר לגיל שלו התיישב וחבר אל השבעה, כחולקים באותו סוד.

היום היה המשחק הפותח את עונת הקוודיץ', גריפינדור מול סלית'רין. והיריבות בין הבתים הורגשה בהחלט.

המשחק התחיל, ישבתי ביציעים עם הרמיוני כשמאחורינו יושבים חבורת המוזרים וצועקים דברי עידוד שנעים בין "אנבת'! ג'ייסון! גריפינדור!"  לבין "קדימה פחזניות. מוות!" (מפי אחד מהאנשים שבאו בשביל הבדיקות) או אפילו "הפרה עושה מוווו!" (ליאו)
כמה מהצעקות האלו זיקו אותם במבטים, אך לא נראה שהיה להם אכפת.

"ו...ג'ונסון קולעת! 10-0 לגריפינדור" צועק לי
"הקואפל אצל מונטגיו הוא מקדם לעבר החישוקים ו – יופי של מרביצן שם מג'ורג' וויזלי, מונטגיו מפיל את הקואפל, קייטי בל תופסת אותו מעבירה אותו לאנבת' צ'ייס, הרודפת החדשה של גריפנדור. צ'ייס מוסרת לאנג'לינה ומתחמקת ממרביצן שקראב שלח אליה"
קריאות העידוד של השבעה התחזקו כל כך שכמעט ולא שמעתי את הפרשנות של לי

בינתיים ווירינגטון חטף בחזרה את הקואפל והוא מתקרב אל החישוקים.
הייתי חצוי, רציתי שגריפינדור תנצח אבל באותה מידה רציתי לראות את ג'ייסון נכשל. לדעת שהוא לא באמת יותר טוב ממני.

"ווירינגטון פונה לכיוון השער, הוא יצא מטווח המרביצנים. רק השומר עומד בינו לבין החישוקים.
"זה המבחן הראשון ליכולתו של השומר החדש, גרייס, כישרון חדש ומבטיח שהצטרף לקבוצה"

רכנתי קדימה בציפייה לכישלון מצד ג'ייסון.

"ו..גרייס חוסם את הקליעה" נאנחתי.
המשחק המשיך, העידודים מצד חבורת המוזרים כמעט החרישו אותי, ג'ייסון חסם כל קליעה והסניץ' לא נראה בשום מקום.

ואז באה הקליעה הזאת, פיוסי, אחד מהרודפים של סלית'רין התקרב אל החישוקים. החסימה אמורה להיות פשוטה אבל פתאום ג'ייסון נראה מוסח ופיוסי קלע.

חייכתי למראה כישלונו.

"10-50 לגריפינדור" צועק לי
העפתי מבט בהארי, נראה שהוא מבחין במשהו.
בבת אחת הארי צלל, תוך שניות מאלפוי טס לצידו בעודו מנסה להשיג אותו. סנטימטרים ספורים מעל הקרקע, ליד החישוקים של סלית'רין ריחף לו הסניץ' המוזהב, הארי הושיט את ידו ומתח אותה ו..הוא עולה מהצלילה עם הסניץ' בידו.

"10-200 לגריפינדור! 10-200 לגיפינדור" צועק לי שוב ושוב בהתרגשות.
אפילו מקגונגל מרשה לעמה לחייך קצת – מראה מוזר למדי.

קריאות השמחה של גריפינדור מחרישות אוזניים, אני והרמיוני רצים לברך את הארי.

פתאום זעקה קורעת את השמיים.

"ניקו!" צועקת הייזל ומצביעה על גוף עטוף שחור מעורבב עם דם צונח במהירות מהשמיים.

######

בית הספר מתחיל. בגלל שיהיה לי עומס של מבחנים ולימודים הפרקים יעלו אחת לשבוע בימי ראשון

הפרק הקודם		הפרק הבא