ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 17 – זה הזמן

פרד עמד בכניסה לחדר הנחיצות, לצד הרמיוני. הוא דמיין בכל כוחו את חצר המחילה וכשנכנסו, שמח לראות את הבעת השמחה על פניה.
"אני אוהבת את הקסם הזה ממש," הרמיוני אמרה בחיוך.
"את מוזמנת לבחור בעצמך את התפאורה שלנו בפעם הבאה, 'מיוני," פרד חייך אליה בחזרה.
הבעה חולמנית התפשטה על פניה בתגובה לדבריו. "אני יודעת איפה נהיה בפעם הבאה."
פרד ציין לעצמו בליבו שזה משמח שפגישותיהם העתידיות הפכו לעובדה מוסכמת על שניהם.

הם נפנו למקומם הקבוע תחת עץ האלון והרמיוני התיישבה בחיקו בדומה לאיך שישבו בפעם הראשונה שהיו שם.
הוא אהב את התחושה של גופה כשנשענה עליו.
"ספרי לי משהו שלמדת השבוע ואהבת," ביקש ממנה.
הרמיוני השתהתה רגע. פרד תהה לעצמו האם קשה לה לבחור מבין כל הדברים שלמדה באותו השבוע. אצלו זו חד משמעית לא תהיה בעיה.
"קראתי בספר שלונה השאילה לי. מתואר שם העולם במאה ה18 – החיים בהם נשים נשארו בבית ולא יכלו ללמוד בבית הספר ולרכוש השכלה. זעזעה אותי המחשבה איך הייתי מרגישה אילו הייתי חיה אז," גבותיה התרוממו ופרד יכל לחוש בדאגה שתקפה אותה.
"אני סומך עלייך שאם היית חיה במאה ה-18 היית מוצאת דרך להתמרד מול המוסכמות האלו."
הרמיוני נרגעה וחייכה.
"ספר לי על איך העסק מתקדם," היא ביקשה, מאפשרת ללחץ ולדאגה לשוב אליה.
"מצאנו מקום מושלם בסמטת דיאגון. אנחנו מחכים עם חתימת החוזה בנתיים – אמנם אמברידג' עולה לנו על העצבים, אבל עד שלא נמצא דרך להראות התנגדות אמיתית, עדיף שנישאר כאן ונשגיח עליך, הארי ורון."
"יש לי הרגשה שאני צריכה להשגיח עליך דווקא, שרון לא יהרוג אותך," אמרה הרמיוני, מרגישה את ליבה שוקע עמוק בתוך החזה.
היא נישקה את פרד בלחיו וליטפה את פניו. מצחה היה מלא בקמטי- דאגה. פרד לא היה יכול להימנע מהמחשבה שהיא כל כך יפה כשהיא דואגת.
"אני חושב שרון לא יעשה לי כלום אחרי ששוחחנו בחדר שלי," אמר בביטחון.
"מה אמרת לו?" הרמיוני בחנה את פניו.
פרד היסס ותהה בינו ובין עצמו – זה הזמן?
הוא היה בטוח ברגשות שלו כלפיה. לא היה בכך שום ספק. אך האם הוא בטוח ברגשותיה כלפיו?
פרד לא רצה להיפגע.
כמו תמיד ברגעים מורכבים שכאלו, קולו של ג'ורג' הדהד בראשו – תמיד עדיף להיות ישיר, פרדי.
"אמרתי לו שאני אוהב אותך ושאני לא מתכוון לפגוע בך," פרד אמר לאט והוסיף – "הוא לא ידע מה לומר ופשוט עזב את החדר."
שתיקה עמוקה הדהדה בין שניהם. גופה של הרמיוני היה צמוד לפרד כך שהרגיש את ליבה מגביר את קצב פעימותיו.
הרמיוני הישירה את מבטה לפרד ובחנה אותו, עיניה חוקרות עמוק בתוך עיניו. היא נישקה אותו נשיקה עמוקה ואיטית, ידיה מגששות בשיערו ולאחר מכן יורדות לחזהו, מלטפות אותו.
פרד השיב לה בנשיקה איתנה. ידיו מצאו את עצמן על גבה, ולאחר מכן על מותניה.
הרמיוני נעצרה פתאום והרחיקה פניה מפניו.
"שכחתי לומר שגם אני אוהבת אותך!" הכריזה וחזרה לנשק אותו במרץ רב.
הפעם הרמיוני הורידה את גלימת החורף שלה במהלך הנשיקה. היה לה חם.
היא שמה לב שפרד היה לבוש במכנס  שחור וחולצה ארוכה בלבד, ללא גלימה.
הוא נישק אותה לאט לאט על צווארה. גניחה בלתי-מכוונת נפלטה מפיה. זה היה כל כך נעים. היא נשכבה על האדמה ומשכה אותו להיות מעליה. הם המשיכו להתנשק עוד זמן מה.
"'מיוני, אני יכול לנסות משהו חדש?" פרד עצר לפתע והרחיק את פניו מפניה.
תחושת לחץ פתאומית תקפה את הרמיוני. "תלוי מה," המהמה בחשד.
"אני רוצה ללטף אותך מעל החולצה, ואם זה יהיה לך נעים – אז מתחת לחולצה," אמר בזהירות, בוחן את הבעת פניה.
"בסדר גמור," היא אמרה, מאדימה עוד יותר ממה שהייתה לפני כן.
פרד הצמיד את שפתיו לשפתיה בחזרה. הפעם הנשיקה הייתה איטית מאוד, נשיקה רצינית – פרד חשב. ידו רפרפה על פני עצם הבריח שלה. הוא החליט לקחת את הזמן.
לאט לאט היד שלו התקדמה במורד גופה. כשהיד שלו ליטפה את חזה, הרמיוני נתקפה בצמרמורות נעימות.
"זה מעולה," היא מצאה את עצמה אומרת, "אפשר גם מתחת לחולצה. אבל רק אם אתה מוריד חולצה גם כן."
-
כשהרמיוני ופרד יצאו מחדר הנחיצות, ניכר היה שכבר הייתה שעת העוצר.
"הזמן טס," היא מלמלה, מסדרת את שיערה הפרוע.
"בואי, יש כאן מעבר סודי שמעביר כמעט עד למועדון גריפינדור," פרד תפס בידה ומשך בה לתוך מעבר מאחורי פסל גדול.
לאחר כמה דקות הליכה הם הגיעו לתמונה של האישה השמנה.
"פליקס פליציס," אמרה הרמיוני. פרד לא פספס את המבט הביקורתי שהיה על פרצופה של האישה השמנה כשאפשרה להם להיכנס.
טוב, היא כנראה לא היחידה שחושבת שהרמיוני טובה מדי עבורי – מחשבה מדכאת חלפה בראשו.
כשמצאו את עצמם בחדר המועדון הריק הרמיוני שברה את הדממה ששררה ביניהם. "זה היה ערב נפלא, פרד". היא כרכה את ידיה סביב צווארו ונשקה נשיקה קצרה על פיו.
פרד, שמעשיה הסיחו את דעתו מהמחשבות הביקורתיות, חייך לעברה. "לילה טוב, 'מיוני. אוהב אותך".
"גם אני," היא התנתקה ממנו והתחילה להתקדם לעבר מגורי הבנות, לפתע עצרה והסתובבה אליו.
"אני לא חושבת שאנחנו צריכים לשמור עלינו בסוד יותר פרד," אמרה פתאום ולא חיכתה לתשובתו, פשוט המשיכה הישר למגורי הבנות.
פרד בהה במקום שבו הייתה לפני שנעלמה. יהיה לו קשה להירדם הלילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא