קוסם בלח"י

"הקצין ארני?!" מילמל יצחק בהפתעה גמורה ומעד לאחור.

"חשבתי שאני ואתה חברים." הוא אמר באכזבה.

"אני לא רואה סיבה למה זה ישתנה." יצחק אמר לו ועיניו פעורות בפחד.

"צודק, אני אגש לעניינים. למה לא אמרת לאף אחד שאתה וג'ייקוב אחים?" הוא אמר בקול נוקב והביט היישר אל תוך עיניו של יצחק.

בראש של יצחק התרוצצו כל מיני תירוצים אף אחת מהם לא הייתה טובה מספיק.

"שומר על זכות השתיקה.'' רשם הקצין ארני בפנקסו.

"לא! חכה! אני יכול להסביר.."

הקצין הרים את מבטו וחייך קלות. "נו?" 

"אני התביישתי בו." אמר יצחק והשפיל את מבטו. "פחדתי שאם אגיד כולם יחרימו אותי. הוא תמיד היה המקור בושה של המשפחה שלי. מצטער הייתי צריך להגיד." אמר יצחק ודמעות הופיעו בעינייו.

''סליחה יעקב.'' לחש. ''אני חייב.'' 

הקצין ארני נראה משוכנע ורשם דבר מה בפנקסו. 

"כמה חבל משפחה נהרסה בגללו. איזה מקור אשמה." אמר פרופסור דמבלדור.

"אלבוס, זה המשפחה של טרוריסט!" נזפה בו פרופסור מקונגל.

"זה המשפחה שלי!'' אמר יצחק בזעם ואז השפיל את מבטו במהירות. 'שיט!' חשב. 'למה אנגלים כל כך מנומסים?' "10 נקודות מגיפנדור, על החוצפה יצחק!" אמרה מקונגל והביטה בו בזעף.

"אני מצטער."

רגע של דממה של אי נעימות עמדה בחדר. "מה אתם תעשו לי? אתם תענישו אותי? תסלקו אותי מהוגוורטס?" אמר יצחק בלחש ומילותיו האחרונות נשארו תלויות בחדר.

עוד דקה של שקט. 

"יצחק.'' אמר דמבלדור ורכן לעברו. ''אנחנו לא מסלקים תלמידים רק בגלל שפחדו. תזכור את יכול להגיד כל דבר לפרופסור מקונגל.'' פרופסור מקונגל עיוותה את פניה בגועל ויצחק ניסה מאוד לא לעשות כמוה. 

"אתה משוחרר." אמרה פרופסור מקונגל.

יצחק עמד וניגש אל הדלת לצאת. "רגע!" יצחק הסתובב.

"אנחנו עדיין חברים נכון?" צחק הקצין ארני. "תבוא לבקר בחופשות?" יצחק צחק.

"ברור.'' אמר וחייך.

הפרק הקודם		הפרק הבא