לא שייכת

"למה בכלל כל כך חשוב לך להיבחר?" שאל טדי בחוסר הבנה. "זה סתם ארוך, מעייף, וכולם גם ככה מתים בסופו. זה ממש טיפשי מצידך."

אם כבר זה ממש טיפשי מצידי לדבר עם טדי שהוא במצב כזה, חשבתי לעצמי, אבל שתקתי. 

טד סרק במבטו את הילדים.

"תגידי, מי נראה לך יבחר? בטח שנה שביעית."

"אני מניחה." השבתי ודחפתי במזלגי את חתיכת הבשר המוצבת על הצלחת.

"למה את כל כך מדודכת?"

"אני לא יודעת... אולי כי שני החברים הכי טובים שלי רבים?!"

טדי נאנח.

"אנחנו בסך הכול מיישבים את המחלוקות בינינו בדרך מתורבת ומנומסת - "

"מתרובתת ומנומסת? אצלכם האלמנטרים יש משהו שלא נגמר בקטטה?"

טד גיחך.

"מה זאת אומרת 'אצלכם האלמנטרים'? את גם אלמנטרית, את יודעת, את אפילו יסוד כפול!"

"יסוד כפול שיסוד כפול," גרמתי למים שנמצאו אצלי בכוס לזנק לכף ידי ולרקד שם. "גיליתי רק כוח אחד."

"יש אנשים שרק בגיל שבעים מגלים את הכוח שלהם."

"אני די בטוחה שיש כאן טעות. לא רק שאני בת מוגלגים, אני יסוד כפול?!"

"טוב, גם אם ההורים לך הם מוגלגים, הם עדיין עורכי דין."

"מה הקשר?" החזרתי את המים לכוס בקשת גדולה.

"עריכת דין היא העבודה הכי נחשקת אצל האלמנטרים."

"אה, באמת. חשבתי שזה איגרוף." אמרתי בעוקצנות.

"אז טעית." אמרתי טדי בשלווה. "את בטח גם יודעת קצת עריכת דין."

"לא של האלמנטרים."

"החוקים הבסיסים הם אותם חוקים."

"יש לכם בכלל חוקים?"

טד קם מהשולחן בבת אחת.

"אני לא יודע מה עובר עליך, אבל לא תוציאי את זה עלי."

"מצטערת," נאנחתי, והוא התיישב שוב, שומר על כבודו.

"אז איך את חושבת שאת תוכלי לזכות?" חזר לנושא השיחה הראשון.

"לא יודעת," הרמתי את גוש הבשר לפי בחוסר תאבון והתחלתי ללעוס. הוא הרגיש לי צמיגי וחסר טעם.

טדי הציץ בשעונו.

"מה שתבחרי, אנחנו צריכים ללכת עכשיו."

שמחתי לקום ולהפסיק לאכול את הארוחה המעצבנת הזאת.

"למה?"

"כי הקרב עומד להתחיל."

או שאולי לא.

"נימי, את עוד יכולה להחליט לוותר."

"ולתת לו את הסיפוק בעובדה שנסוגתי מהקרב איתו? לא תודה. מישהו צריך לתת לו מכה על האף, שיחזור לאדמה." היא סימנה לי להסתתר מאחורי אחד מעציצי הפרחים הענקיים של הפרופסור גולדה. פילץ' עבר שם.

"תראי, נימפדורה," התחלתי להסביר כשהוא הלך. "זה בסך הכול-"

"את יכולה להפסיק לנסות לשכנע אותי?" היא נעצרה והסתובבה. "לא," קטעה אותי שפתחתי את פי לדבר. "אני פשוט רוצה לגמור עם זה ככה, בסדר? ככה חונכתי. אולי את חונכת להסתתר ממי שמציק לך, אני חונכתי לעמוד פנים על פנים אליו."

היא חזרה ללכת בזריזות. "אני אעשה את זה איתך או בלעדייך!" צעקה מאחורי גבה. נאנחתי בתסכול ומיהרתי להגיע אליה.

הגענו לדלת כחולה כים.

"זה כאן?"

"לא בדיוק." נימי זרקה לאוויר אבקה בצבע הזהה לדלת. עננים התהבכו באוויר.

מצאנו את עצמנו במקום אחר.

וטדי עמד שם.

הקרב עומד להתחיל.

הפרק הקודם		הפרק הבא