ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

"אתה הולך לשלוח הודעת אש למסדר?” שאלה קליירי את ג'ייס.

"אנחנו לא יודעים בוודאות שוולנטיין עובד יחד עם וולדמורט,” אמר ג'ייס. “אלק אמר לי שהם לא יוכלו לשלוח צוות של לוחמים סתם ככה. רק אחרי שיהיו לנו הוכחות נוכל לשלוח הודעת אש.”

באותו רגע הארי ורון ירדו מהחדר שינה לבושים. הארי אחז בידו את גלימת ההיעלמות. הרמיוני השתרכה אחריהם ועל פניה הייתה מרוחה הבעה מוזרה.

"הרגע נתקלנו בנוויל, במדרגות,” אמר רון. “הוא לא נתן לנו ללכת אז הרמיוני פשוט הקפיאה אותו...”

"טוב, אני, רון והרמיוני נהיה מתחת לגלימת ההיעלמות, שניכם תהיה מתחת לרונות התעתוע,” אמר הארי.

"קודם כל אני רוצה להראות לך שהבאנו כמה כלי נשק,” אמר ג'ייס.

הוא הוריד את הגלימה. מתחתיה הוא לא לבש את התלבושת של הוגוורטס אלא את מדי הקרב השחורים של ציידי הצללים. הוא שלף את להב השרפים שלו. ואז מהמגף המסומר הוא שלף סכי ןחדה ומהכיס האחורי של המכנסיים הוא שלף חרב קטנה.

"מאיפה השגתם את כל הכלי נשק האלו?” עיניהם של הארי רון והרמיוני נפערו לרווחה.

"מהכנסייה בהוגסמיד,” ענתה קליירי. "בכל מקום מקודש של דת יש מחבוא עם כלי נשק בשבילנו..”

"הגיע הזמן לזוז,” אמר הארי. ג'ייס הנהן והחזיר את כלי הנשק בחזרה למקומם. הארי שם עליו ועל רון והרמיוני את גלימת היעלמות וג'ייס וקליירי הפעילו את רונת התעתוע שלהם.

"אני יכולה לראות אתכם,” נשמע קולה של הרמיוני מהאוויר.

"'הראיה' שלך השתפרה,” אמר ג'ייס בחיוך. “קדימה, בואו נצא.”

הם יצאו מהחור שמאחורי התמונה וירדו במדרגות לכיוון הקומה השלישית. הם פגשו בדרך את החתולה של פילץ' אבך היא רק נעצה בהם מבט חשדני ולא יותר.

"הגענו,” נשמע קולו של הארי מהאוויר לידיהם. הדלת שלפניה נפתחה פתאום. “קדימה תיכנסי, כבר,” אמר ג'ייס. אותו היא יכלה לראות.

כשהם נכנסו אל תוך החדר הארי ורון הורידו את גלימת ההיעלמות וג'ייס וקליירי הסירו את רונת התעתוע. נחירה רמה נשמעה מפינת החדר.

"הכלב כבר ישן,” אמר רון. “סנייפ כבר היה פה, הוא כישף את הנבל שינגן.”

ואכן, בפינת החדר היה סרוח הכלב הענק וכל שלושת זוגות עיניו היו עצומות והוא נחר בקול.

"אוקי, המטרה היא לא להעיר אותו,” אמר הארי. הוא ניגש לאמצע החדר ופתח את הדלת שהייתה קבועה ברצפה. קליירי הציצה לתוכה. היא לא הייתה יותר מחור שחור.

ובלי לומר הרבה הארי התיישב וקפץ. כעבור כמה שניות נשמע קולו. “תקפצו, נוחתים על משהו רך.”

הרמיוני קפצה ואחריה רון. קליירי קפצה אחרי רון וג'ייס היה האחרון.

"שכחתי לסגור את הדלת,” הוא אמר ברגע שהוא נחת גם הוא.

"מה זה הדבר הזה?” שאלה קליירי בהתפעלות. היא התבוננה סביבה והבינה שזה מצע של צמחים לח.

"תסתכלו על עצמיכם,” אמרה הרמיוני בבהלה בפינת החדר. היא עמדה מחוץ לשטח של הצמח. “תצאו משם מהר.”

קליירי התבוננה סביבה בבלבול ואז קלטה. הצמח החל לטפס באיטיות במעלה רגליה, מרתק אותה למקומה. היא ראתה את ג'ייס שולף את להב השרפים ומתחיל לחתוך במהירות את הענפים. היא מיהרה לעשות כמוהו וחתכה את הענפים במהירות. היא נלחמה בכל כוחה על מנת להגיע לפינת החדר והניפה את הלהב לכל הצדדים.

בסופו של דבר היא הגיעה אל הרמיוני מתנשפת ומכוסה באדמה ועלים שנדבקו לשערותיה ולבגדיה. ג'ייס הגיע גם הוא.

להארי ורון לא שפר המזל והענפים התפתלו סביבם ורתקו אותם למקומם.

ג'ייס שלף את חרבו והתכונן לקפוץ בחזרה אל תוך הצמח.

"לא,” הרמיוני עצרה אותו. “אתה לא תצליח לעשות את זה עוד פעם.” היא החלה לחשוב בקול במהירות. “זה צמח שאוהב חושך ורטיבות נכון? אז מה יכול להפחיד אותו? מה הוא הכי שונא? אה, אור וחום מן הסתם...” היא שלפה את שרביטה וכיוונה אל הצמח. “לומוס סולם!”

קרן אור חזקה וחמה בקעה מן השרביט. הצמח הרפה מהארי ורון והחל להשמיע קולות כאב, אם צמח יכול להשמיע קולות כאלה.

הארי ורון קמו במהירות ורצו אל שלושתם. “תודה על זה,” מלמל רון. הוא והארי היו מטונפים לחלוטין מחול ומאדמה.

"לפה,” אמרה קליירי ופתחה את הדלת שעמדה בקצה החדר. סירחון איום התפשט ממנה וג'ייס נכנס ראשון. “אז ככה נרא טרול באמת,” נשמע קולו מבפנים. “דוחה לחלוטין.”

קליירי, הרמיוני, הארי ורון מיהרו להיכנס וסגרו אחריהם את הדלת.

"כן, זה בחלט דוחה לחלוטין,” אמר רון. במרכז החדר שכב ככל הנראה טרול. הוא היה ענק עם בטן גבשושית וראש קטן ומכוער. “הוא חסר הכרה.”

"סנייפ הקדים אותנו ככל הנראה בעשר דקות,” אמר הארי.

הם מיהרו להיכנס לחדר הבא. קול זמזום ומשק כנפיים נשמע בו.

קליירי הסתכלה למעלה. “יש פה המוני ציפורים,” היא אמרה.

"אלו לא ציפורים,” אמר ג'ייס לאחר בחינה מדוקדקת. “אלו מפתחות עם כנפיים.”

שני מטאטים היו מונחים על הקיר. “אנחנו צריכים להיעזר באלה,” אמר הארי. הוא זרק אל ג'ייס את המטאטא השני. ג'ייס והארי טיפסו אל המטאטים ועפו היישר אל תוך להקת המפתחות.

"תחפשו אחד ארוך וכסוף,” צעקה קליירי, כשהיא בוחנת את המנעול של הדלת. “והוא אמור להיות מקומט, אם סנייפ השתמש בו כבר...”

"מצאתי אותו,” צעק ג'ייס.

ג'ייס הנהן שניהם סגרו על המפתח.

"תפסתי אותו,” צעק הארי.

הוא וג'ייס נחתו בחזרה והארי מיהר לדלת, מחזיק בידו משהו מפרפר.

הארי דחף את המפתח אל חור המנעול ופתח את הדלת. הם מיהרו להיכנס.

הם נכנסו לחדר גדול. קליירי ראתה לחרדתה שלדים פזורים בצידיי הקירות. “אלו לא שלדים,” היא אמרה כעבור רגע של בחינה מדוקדקת.

"נכנסנו אל תוך גרסה מגודלת של לוח שחמט,” אמר ג'ייס. קליירי הביטה סביבה ואכן, המרצפות היו שחורות ולבנות וכלי שחמט ענקיים עמדו משני ציידי האולם. החיילים היו מאסיביים ועשויים מאבן והם החזיקו חרבות בידיהם.

"נצטרך לשחק ולנצח כדי לעבור לחדר הבא,” אמר רון. היו משבצות ריקות אצל צבא חיילי האבן הלבנים. קליירי תפסה את מקומו של של הרץ, ג'ייס של הצריח, הארי של הצריח השני, הרמיוני תפסה את מקומו של הסוס השמאלי ורון את הסוס הרביעי.

המשחק החל. הוא היה תוקפני יותר ממה שקליירי שיערה לעצמה. כשהחייל הראשון שלהם הופל הרץ השחור לא הראה שום רחמים כלפיו וכרת את ראש האבן שלו במכה חזקה. הראש התגלגל ונפל מלוח השחמט הענקי.

מהר מאד המשחק הפך להיות אלים. רון התרוצץ ברחבי הלוח ומנע ברגע האחרון מהחיילים השחורים לקחת את אחד מהם. חתיכות אבן עפו ושרטו את פניהם וקרעו את בגדיהם אבל הם המשיכו במשחק.

שקט השתרר לפתע. ורון הביט בהארי. “אתה מבין את זה, נכון?”

"רון, לא!” קרא הארי.

"מה קרה?” שאלה קליירי.

"הוא הולך להקריב את עצמו,” אמר ג'ייס מכמה משבצות לידה. פניו היו מכוסות באבק והמדים השחורים הפכו לאפרוריים.

"לא, רון!” צעקה הרמיוני בבהלה. “חייבת להיות דרך אחרת. החיילי אבן אלה לא רחמניים.”

"ברור שיש דרך אחרת,” אמר ג'ייס. הוא שלף את להב השרפים שלו ונעמד מול המלכה השחורה. היא השמיעה חריקה רועמת.

כל החיילים השחורים שלא נשברו התקרבו למקומם והקיפו אותם, עם חרבות שלופות.

"ג'ייס, תחזור למשבצת שלך ברגע זה,” צרח רון.

"אני וקליירי יכולים להתמודד עם זה,” צעק ג'ייס ולא זז.

"אני לא חושבת,” אמרה קליירי. “ג'ייס, הם ענקיים ועשויים מאבן. אם לא תזוז כולנו ניפגע...”

ג'ייס נאנח. הוא החזיר את הלהב שרפים למקומו וחזר בחזרה למשבצת שלו “אז מה אתה מציע שנעשה?” הוא צעק.

רון לא ענה. הוא צעק במקום זה. “פרש להייץ' די.” והתקדם לכיוון המלכה בפנים נחושות.

המלכה הסתובבה אליו והניפה את יד האבן שלה. “לאאא!” צרחה הרמיוני.

המלכה הנחיתה את היד שלה על ראשו של רון. רון התמוטט על הרצפה. המלכה בעטה בו הצידה.

הארי התקדם לעבר המלך בפנים קפואות. “שח מט!” המלך זרק את חרבו על הרצפה ונפל הצידה.

"רון,” פלט הארי ורץ אליו.

קליירי, ג'ייס והרמיוני מיהרו לעברו. “לכו,” אמרה הרמיוני.

"מה?” שאלו ג'ייס וקליירי.

"אני אשאר עם רון פה.” אמרה הרמיוני. “אתם צריכים להמשיך.”

"למה את אומרת את זה?” שאלה קליירי.

"רון לא יוכל להישאר פה לבד. את וג'ייס חייבים להמשיך, אתם יודעים להילחם, וולנטיין בטח נמצא פה, בהמשך, הארי כמובן שהוא צריך להמשיך, כי הוא הארי פוטר. אני אשאר פה.”

"חכי רגע,” אמר ג'ייס. הוא שלף את האסטלה שלו. הוא העביר אותה על רונה מסולסלת שהייתה מצויירת על צווארו וצמצם את עיניו בריכוז. “אלק, אני מעביר לך עכשיו תמונת מצב של המקום שבו אני וקליירי נמצאים. אנחנו יודעים בוודאות שוולנטיין פה. עוד רגע נפגוש אותו. תודיע את זה לקלייב ותעברו דרך שער למקום הזה. מהר. אנחנו זקוקים לכם!”

ג'ייס החל לשרטט רונה באוויר. הרונה רחפה לרגע ואז התמוססה.

אחר כך הוא צייר באוויר רונה אחרת גם היא רחפה לרגע ואז התפוגגה.

"מה זה היה?” שאל הארי.

"שלחתי לאלק תמונה של החדר הזה בהודעת אש, הסברתי לו איפה אנחנו ושימסור את זה למסדר. אחר כך שלחתי הודעת אש לדמבלדור. זה הרבה יותר מהיר מינשוף. הוא כבר קיבל את ההודעה שלי מן הסתם והוא כנראה חוזר עכשיו בחזרה להוגוורטס.”

"טוב, אז לכו,” אמרה הרמיוני. "אני אוציא מכאן את רון.”

קליירי, ג'ייס והארי הנהנו ופנו לדלת הנגדית. גרם מדרגות אפלולי ירד ממנה. הם ירדו במהירות עד שהגיעו למרתף גדול. במרכז המרתף עמדה מראה גדולה ומוכרת ולידה עמד גבר גבוה ומוכר גם הוא, הוא לבש גלימה שחורה ארוכה, היה לו שיער שחור ושמנוני שהגיע לכתפיו והוא הביט בשלושתם מבעד לאפו הארוך והמעוקל.

"סנייפ,” סיננו, הארי, ג'ייס וקליירי בשנאה.

הפרק הקודם		הפרק הבא