מארק

"לאן זה? מארק."
אבא לא היה נשמע מי-יודע-מה מאושר כשהוא שאל את זה.

 "יש לי קרב."

 "לא סיימנו עם זה? אתה יודע, אתה כבר אלוף העולם וזה...?"

 "אבא. להיות אלוף העולם, אומר שמעכשיו אני נהיה שופט בתחרויות קסמים וכו'. ומידי פעם גם להתחרות בעצמי!"

 "אבל..."

הדלת נסגרה. חוסמת את המשך המשפט.

 "מה קרה?"
-דוד אלברט.

 "לא קרה כלום. שום דבר חדש. וזאת בדיוק הבעיה!"  

הדרך הייתה מלאה במכשולים. כלומר, מעריצים ושאר מלחכי פינכה.

הוא נפנף אותם מעליו בשחצנות, ונכנס אל אולם האולימפייאדה.

זהו יומו הראשון כשופט במשחקים.

מקומו היה ליד שר הקסמים. כבוד שאדם אחר אולי היה מאבד הכרה ממנו. אבל הוא התייחס אליו כשולי.

לייתר דיוק, הוא חש שזהו כבודו של שר הקסמים שהוא יושב לידו.

הזכות לסמן את תחילת המשחק-ניתנה בידו.

הוא סימן, המשחק התחיל.

כשהוא נגמר, התקבצו השופטים סביבו, כדי לדרג את כמות הנקודות.

 "נעע! הקסמים שהם השתמשו בהם, חלשלושים! אפשר לחשוב שהם תלמידי שנה ראשונה! אני אתן למנצח, דירוג נמוך, ולמפסיד, דירוג אפילו יותר נמוך ממה שמגיע לו-כי הוא הובס ע"י כזו מין רמה!"

השופטים האחרים נדו בראשם ברחמים.

"מסכן. הניצחון עלה לו לראש. הוא יתקשה להתמודד עם כישלון!"

הפרק הקודם		הפרק הבא